מכתב דרישה נגד חברת ביטוח פנייה לחברת ביטוח בדרישה לפיצוי

העובד הגיש תובענה כנגד המערערים, ובגדרה טען לאחריותם מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בגין מספר פרסומים שפירסמו כנגדו מתוך מטרה לפגוע בו. זאת, לטענתו, לאחר שפוטר בחוסר תום לב ולאחר שהגיש נגד החברה תביעה להעברת תיק הלקוחות בהם טיפל במסגרת עבודתו (ראו: ע"ע 8228-10-19 לוי – סיגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ) בית הדין האיזורי קיבל את התובענה בחלקה, כפי שנפרט להלן: הפירסום הראשון - ביום 26.4.17 הגיש המערער 1 תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין במחוז תל אביב בה נאמר כך: "עו"ד שרון לוי עבד כמקדם מכירות בסוכנות הביטוח שבשליטתי... במשך שנים רבות עד לפיטוריו בחודש מאי 2016. עו"ד שרון לוי הגיש תביעה כנגדי וכנגד סוכנות הביטוח שבשליטתי בדרישות נזיקיות ובדרישות לקבלת "תיק הביטוח"- שהיינו הלקוחות ששרון לוי בתפקידו כמקדם מכירות הצליח לגרום שיחתמו על פוליסות ביטוח.

הנתבעים לא הביאו לעדות את המבוטחים שבנידון, לא הביאו מכתבי מזמן אמת המיידעים את חברת הביטוח הראל או שחברת הביטוח הראל מיידעת אותם בנוגע לטענת הזיופים.

אשר לשיעורו של הפצוי נקבע כי: "100. לאור הכללים דלעיל, שקלנו את גובה הפצוי הראוי בנסיבות מקרה זה בהיתחשב בחזקה לפיה נגרם נזק לשמו הטוב של התובע מעצם פירסום וזאת אף ללא צורך להוכחת נזק ממון. כמו כן לקחנו בחשבון את העובדה כי מדובר בהכפשות חוזרות ונישנות , שהנתבעים לא בחנו את התלונות ואת העובדות לעומק ולא פנו בזמן אמת לחברת הביטוח לבצע את הבדיקה, , השתמשו בתלונה ללישכת עורכי הדין בנוסח של קביעת האשמה ולא חשד, ניסוח דברי לשון הרע היה פוגע תוך רצון לפגוע בתובע עצמו ובפרנסתו, כשיקולים לקולא, שקלנו את העובדה כי אכן קיים סכסוכים נוספים בין בעלי הדין לרבות בנוגע לפנייה ללקוחות, וכי לא כי נגרם לתובע נזק ממשי או פגיעה במקור פרנסתו בשל הפרסומים.

...

לעניין ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק להן טענו הנתבעים, המותנות בכך שהפרסום נעשה "בתום לב" – לא שוכנענו כי קמה לנתבעים חזקת תום הלב שבסעיף 16 לחוק, וזאת בשל כך שהפרסום שנוגע לפרסומים שהכרנו כלשון הרע, חרגו מגדר הסביר באותן נסיבות, ומשכך הנטל עליהם להוכיח את תום ליבם, נטל שלא עמדו בו. במקרה דנן פרסום לשון הרע היה ישיר ופרסונלי.

אשר לחלוקת האחריות נקבע כי: "108. ...מר גופר אחראי באופן ישיר על התלונה שהגיש לשכת עורכי הדין. מר אורן הינו הממונה הישיר ולכן אחראי על התלונות הקשורות אליו. אולם שוכנענו כי גם מר גופר היה מעורב בתלונות הקשורות למר אורן ומשכך הוא חב על כלל הארועים . ואילו מר אורן יהיה חב רק לתלונות שהוגשו על ידו. קרי הנתבע 1 והנתבעת 3 אחראית על כלל האירועים ואילו הנתבע 2 אחראי לכלל האירועים למעט הפרסום בגין התלונה ללשכת עורכי הדין". טענות הצדדים לטענת המערערים והמשיבים שכנגד, הפרסום הראשון הוא "תלונה לגיטימית" ללשכת עורכי הדין וזוכה להגנה מלאה של סעיף 15(8) לחוק.

נוכח זאת, יש לטעמנו להגדיל את הפיצוי בגין פרסום זה ל-40,000 ₪, שהוא הסכום שנתבע על ידי העובד.

סוף דבר - דין הערעור להידחות במלואו.

דין הערעור שכנגד להתקבל חלקית, באופן שיש להגדיל את הפיצוי בגין הפרסום הראשון ל- 40,000 ₪.

בכתב התביעה (בסדר דין מקוצר) טענה סוניגו כי מכתב הדרישה מהוה "דרישה" או "claim" בלשון הפוליסה, כאשר הפוליסה מציינת במפורש כי הראל מתחייבת לפצות את סוניגו בגין כל סכום אותו תשלם סוניגו לצד שלישי בגין כל דרישה שתופנה אליה בתקופת הביטוח.

צוין כי מעדות נציג סוניגו (מר מנטינבנד) עולה כי הפעם הראשונה שפנתה סוניגו להראל בנוגע למקרה של רומן אינה ידועה לו. כמו כן, בדוא"ל מיום 27.4.15 עולה כי ביום 20.11.13 מר סוניגו (בעלים ומנהל סוניגו) דיבר עם הגב' איפרגן, הנציגה מטעם הראל, בנוגע לתביעה בארה"ב. על אף שנוהלו שיחות ע"י מר סוניגו ונשלחו מיילים מטעמו בנוגע למקרה של רומן, הוא לא נתן תצהיר ולא הובא לעדות.

בפוליסה נכתב ברורות כי על המבוטח להודיע למבטחת בכתב באופן מיידי ובסמוך להגשת דרישה או תביעה נגדו וכן מיד לאחר היוודע למבוטח כי ישנה כוונה להגיש נגדו תביעה בנוגע לארוע בטוחי (ראה עמ' 9 למטה תחת האות A17 ו- עמ' 10 תחת האות C ).

כן הפניתה לבש"א (מחוזי י-ם) 8980/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נחושתן תעשיות מעליות בע"מ (3.1.02) שם סבר בימ"ש כי יש להחיל את סעיף 24 לחוק חוזה ביטוח על פוליסה בה נכתב תנאי לפיו: "התביעה נגד המבוטח הוגשה נגדו לראשונה ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח". אין מדובר בהלכה מחייבת.

...

אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה הואיל והפוליסה אינה מתייחסת לסנקציה על הפרת מתן הודעה מיידית, יש לפנות להוראות סעיפים 22 ו- 24 לחוק חוזה הביטוח הקוגנטיות, בהן מפורטת הסנקציה.

משנקבע כי לא נמסרה הודעה בתוך תקופת הביטוח ועל כן מקרה הביטוח לא התרחש, גם אני סבורה כי סעיפים 22 ו – 24 לא חלים בענייננו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לפניי תביעה כספית של תובע נגד חברת הביטוח שלו, הנתבעת, לתשלום שכר טירחת עורך דין והחזר הוצאות שכר מומחים רפואיים.

בתשובתה, התייחסה הנתבעת לשלושה סוגי כסוי בטוחי הקיימים בפוליסה: באשר לכסוי בגין שברים, אישרה הנתבעת תשלום בסכום של 11,036 ₪ בגין שבר ברגל ואף צרפה למכתבה המחאה על סכום זה. הנתבעת נימקה במכתבה את דרך חישוב התשלום על פי הפוליסה והודיעה לתובע כי התשלום מהוה 35% מסכום הביטוח הרלוואנטי בגין שברים; באשר לכסוי המזכה בפצוי יומי בגין אישפוז, דחתה הנתבעת את דרישת התובע; באשר לכסוי הבטוחי בגין נכות צמיתה, הודיעה הנתבעת לתובע שעליו לשוב ולפנות אליה בתום שנה ממועד התאונה.

עוד יש לציין כי כבר בפנייתו הראשונה של התובע לנתבעת באמצעות בא כחו, בתאריך 9.10.18, דרש התובע להוסיף לתגמולי הביטוח שכ"ט עו"ד. לא מדובר אם כך בדרישה מפתיעה, שהופיעה רק בשלב הסופי של המשא ומתן בין הצדדים, אלא בהתנהלות מול הנתבעת בשקיפות ובתום לב. מנגד, הנתבעת השיבה לב"כ התובע במכתבים מתאריכים 15.11.18 ו- 24.12.28 מבלי להתייחס לעניין שכר הטירחה שנידרש ומבלי להבהיר לו שאין בכוונתה לשלם את שכר טירחתו.

...

המסקנה מכל האמור היא שהפוליסה שצירף התובע לתביעתו היא הפוליסה שהוראותיה חלות במועד התאונה, ובכל מקרה יש לראות בתנאיה כתנאים התקפים והמחייבים בין הצדדים במועד זה. חישוב שכר הטרחה כאמור, נקבע שהתובע זכאי לתשלום שכר טרחת עורך דינו בגין ייצוגו בהליך מול הנתבע.

בהתאם לכל אלו, ובהתחשב בהסכם שכר הטרחה בין התובע לעורך-דינו, ובסכומים ששולמו לתובע מאז החל ההליך מול הנתבעת ומאז שהחל להיות מיוצג, אני קובעת שכר ראוי גלובלי בעבור העבודה שנעשתה על ידי עורך הדין בסכום של 6,000 ₪ כולל מע"מ. סוף דבר תוצאת האמור היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 6,000 ₪ בגין ייצוגו בהליכים מול הנתבעת שקדמו לתביעה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך הכולל, העומד על 10,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מאחר שרכבו של התובע לא היה מבוטח בביטוח מקיף, ואילו רכב הנתבעת היה מבוטח בביטוח מקיף, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לקבל פיצוי.

עוד לטענתה, יש לדחות את הפצוי בגין שכ"ט עו"ד בשל הוצאת מכתב דרישה, משום שרכיב זה אינו בר פיצוי ולבית המשפט הסמכות לקבוע הוצאות משפט.

זאת, אף שלחוקר הנתבעת הוא אמר שהוא זה שהזמין את הגרר, וכי עשה זאת דרך חברת הביטוח (דו"ח חוקר, עמוד 27 שורה 25-26, עמוד 28 שורה 24-27, עמוד 29 שורה 1-2).

...

מסקנה זו מתיישבת עם ממצאיו של בוחן התנועה מטעם הנתבעת, דן בירס, שציין בחוות דעתו, כי גרסאות הנהגים אינן מתיישבות עם נסיבות האירוע, וכי ניתוח ממצאי הנזק שבחזית רכב התובע ביחס לצורת המגע עם העמוד, מעלה סימני שאלה בשל אי התאמה לנסיבות המקרה (סיכום חוות הדעת, פסקאות 1-2, עדותו עמוד 22 שורה 29-30, עמוד 23 שורה 1-2, עמוד 24 שורה 13-14).

מסקנה מתיישבת, לפחות לכאורה, עם עדותו של ניר, שטען שלקח בהשאלה את רכב התובע משום ש "רציתי אוטו אחר להסתובב איתו, יותר חזק ויותר מהיר"(עמ' 5 ש' 5).

למסקנה דומה הגיע החוקר מטעם הנתבעת, רון זוהר, שציין בדו"ח שערך כי: "מניתוח ממצאי החקירה בכללותם, עולה ספק בדבר אמיתות הדיווח, כאשר אנו סבורים כי כלי הרכב המעורבים, ניזוקו בנסיבות אחרות מאלו שדווחו, ככל הנראה באירועים נפרדים..." (סעיף הסיכום, עמוד 12 לחוות הדעת, וכן עדותו בעמוד 24 שורה 32-34, עמוד 25 שורה 1-7).

סוף דבר – לאור כל האמור, ומאחר שאינני מאמינה שהתאונה התרחשה באופן שתואר בתביעה, אני דוחה את התביעה, אף מבלי להכריע בשאלה אם עלה בדי התובע להוכיח את הנזק שלו טען.

כללי קביעת האחריות לתאונה הוכרעה כבר במסגרת תביעת שבוב אחרת שהגישה הפניקס נגד מגדל, שנידונה בבית משפט השלום בהרצליה בת.א. 10170-05-18.

תביעה זו היא תביעת הפסדיו של התובע כמבוטח הפניקס, לקבלת פיצוי בשיעור של 85% מהנזקים שנותרו לו ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח שלו, בסכום של 852 ₪, וכן בגין עוגמת נפש בסכום של 1,500 ₪.

טענות הצדדים לטענת התובע, הוא פנה באמצעות בא כחו למגדל במכתב דרישה בתאריך 30.10.2019 בו דרש פיצוי בגין 1,100 ₪ בגין אובדן פרמיה.

ב"כ התובע טען כי טענות מגדל על כך שלא קיבלה ממנו את מכתב הדרישה, לא בדואר ולא בפקס, חוזרות על עצמן בתיקים רבים בהם הוא נאלץ שוב ושוב לפנות לבית המשפט לסיוע, על אף שמדובר בסכומי התביעה נמוכים, האופייניים לתביעות הפסדים של מבוטחים.

...

עוד נדחית טענת מגדל שהיא לא קיבלה את מכתבי הדרישה של התובע, לא בדואר- שכן לדבריה הדואר אינו מתפקד באופן תקין במדינה, ולא בפקס- שכן לדבריה נשלח למכשיר פקס של מסלקת תביעות שסיימה את עבודתה במגדל.

הנה כי כן, פניית התובע לבית המשפט בתביעה הייתה מוצדקת בנסיבות העניין משלא קיבל את הכסף ממגדל, ולפיכך, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סכום של 850 ₪ בגין הפסד פרמיה, סכום שאינו במחלוקת, ואשר לא הוכח ששולם לתובע בפועל עד כה. לסכום זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.