מכרז פנימי לעובדי רשות מקומית: זכאות והליכי בחירה

המערער צירף טופס שאלון לאיתור מועמד לנציג בעל דיעה מייעצת בועדה מקומית, טופס אותו מילא ב-28.10.2015 (דהיינו לפני למעלה מ-5 שנים) וכאשר בטופס זה יש לציין בסעיף 10 הליכים משפטיים בהם היה המערער מעורב לרבות השאלה האם יש למערער הרשעות בפלילים לגביהן טרם חלפה תקופת ההתיישנות, האם יש כתבי אישום תלויים ועומדים כנגד מגיש המועמדות, האם נחקר תחת אזהרה והאם הוטל עליו לשלם כופר/כסף בגין עבירה.

המערער הוסיף וטען כי היה מקום לבצע איבחנה בינו לבין הנאשמים האחרים בסוגיית אי-ההרשעה כאשר הוא לא הואשם באישום הראשון וכאשר בתקופה הרלוואנטית לא היה לו משרד בבניין המועצה והוא לא היה שותף לתקלה בחודש נובמבר 2011 ולטענתו לא היו לו סמכויות בתקופה זו, ורוב המסמכים לא כותבו אליו והמסמכים לא הומצאו לו. עוד טען המערער כי חלוף הזמן מאז שנת 2011, דהיינו לפני כעשר שנים, לא נילקח בחשבון על ידי בית משפט קמא לעניין אי-הרשעה וכתב-האישום הוגש לאחר שהמערער כבר לא היה עובד המועצה המקומית דלית אל-כרמל.

עוד נטען על-ידי המשיבה כי המערער לא היתייחס, בבקשתו להגשת ראיה נוספת ,לשאלה האם לאחר שמילא את השאלון שאותו צירף לבקשה להגשת ראיה נוספת, ובמהלך הליך בחירתו לתפקיד עידכן את הגורמים הרלוואנטיים, כי הוגש נגדו כתב-אישום, וככל שעדכן ובכל זאת נבחר, יש בכך משום אינדיקאציה שההליך הפלילי לא שלל את מינויו.

בהתאם לתקנות הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומית דלית אל כרמל ועוספיה) (הוראת שעה), תשע"ג-2013, היתמודד המערער במיכרז פנימי כמתמודד יחיד ובתאריך 21.8.11 החליטה ועדת הבחינה לצאת למכרז חצוני לתפקיד מהנדס המועצה ואכן פורסם מיכרז כזה שבעקבותיו הגיש המערער את תביעתו בצרוף בקשה למתן צו מניעה בתיק ס"ע 57153-09-11 בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

מן הסתם ברור למערער כי כל עוד הוא מכהן בתפקיד ובודאי כאשר הוא נלחם על זכותו להמשיך ולכהן בתפקיד זה, ובית הדין לעבודה נעתר לפנייתו, מוטלות עליו החובות המוטלות על מהנדס רשות מקומית.

...

בנסיבות אלה אין מקום להיעתר לקבלת הערעור ולהורות על אי הרשעה, על סמך ראיה נוספת זו. יש להוסיף ולציין כי מחומר הראיות שעמד לנגד עיני בית משפט קמא עולה שבתאריך 15.6.17 מונה המערער ליו"ר הועדה לתכנון ובניה אצבע הגליל, דהיינו המינוי היה לאחר שכבר הוגש כנגדו כתב-האישום ובמהלך ניהול המשפט, וניהול המשפט לא היה בו כדי למנוע את מינויו.

בית משפט זה במסגרת שיקוליו, לא צריך לשים עצמו במקום הרגולטור ראו לעניין זה רע"פ 5478/19 לוין נגד מדינת ישראל (25.8.2019) בו קבע בית המשפט העליון: "אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כמפקדת בצה"ל, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעיסוק מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך" על האמור לעיל יש להוסיף כי בעבר מינוי לתפקיד של יו"ר ועדה מרחבית לתכנון ובניה היה מלכתחילה לחמש שנים בלבד.

לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות.

עוד טענה המבקשת, כי בקשת צד עניינה בהשלכות רוחב של סמכות משיבה 2 להתערב בשקול דעתה של ועדת המכרזים ברשות מקומית, לבחור את המועמד המתאים ביותר עבורה לאיוש המשרה, לבטל החלטות של ועדת המכרזים, אשר כוללת את מנכ"ל ומנהלת מחלקת משאבי אנוש במשיבה 1, כל זאת מבלי לאפשר לאדם שניפגע מאותה החלטה זכות טיעון בסיסית, ומבלי להסתמך על נוהל עבודה מסודר הכולל את האופן שבו יש לטפל בתלונה אנונימית, שכל מטרתה לפגוע במשלח ידו של מר כהן.

דיון והכרעה: כבר בפתח בקשת הצד ציינה המבקשת מפורשות כי "עניינו של הליך זה בהתערבות פסולה ואסורה של המשיב 2, מדינת ישראל – משרד הפנים (להלן – המדינה), אשר הורה לבטל את ההחלטה שהתקבלה כדין על ידי ועדת המכרזים במשיבה 1, עריית לוד (להלן – הערייה) במיכרז פנימי מס' 207/19, לבחור את יו"ר ועד העובדים במשיבה 1, מר **** כהן (להלן – מר כהן) למשרת מנהל אגף לקידום ורשוי עסקים בערייה (להלן – המשרה). החלטת משרד הפנים מיום 23.6.2020 (להלן – ההחלטה), כפי שהתקבלה על ידי גב' נעמה אביטן, מנהלת תחום (הון אנושי ברשויות מקומיות), אגף בכיר בקרת הון אנושי ברשומ"ק (להלן – גב' אביטן), מצ"ב לבקשה זו כנספח מב/1. ההסתדרות תטען, כי בהחלטה נפלו פגמים חמורים ורבים המצדיקים את ביטולה. כך, ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, בחוסר סבירות, בחוסר מידתיות ותוך היתערבות בוטה ופסולה בשקול הדעת של ועדת המכרזים בערייה, אשר הורתה על בחירתו של מר כהן למישרה" (הדגשה במקור).

...

בנסיבות אלו, אין מקום לבירור הסכסוך כסכסוך קיבוצי, ואנו מורים על מחיקת בקשת הצד.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

ביטולו של מיכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המיכרז או בהמלצת הועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במיכרז בנגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה.

] ביחס לבטלות יחסית מול בטלות מוחלטת בהליכי מיכרז קבע בית הדין הארצי, כדלקמן: "בבוא בית הדין להכריע בשאלה זו, האם לבחור בסעד של בטלות יחסית בשל פגם בהליך המיכרז (בין שמדובר בבחינה מחודשת של אותם מועמדים על ידי אותה ועדה ובין שמדובר בבחינה מחודשת של אותם מועמדים על ידי ועדת בחינה בהרכב אחר) או שמא להעדיף על פניו את הסעד של ביטול המיכרז כולו - עליו ליתן דעתו למידה שבה השפיע או עשוי היה להשפיע הפגם בהליך על המימוש המיטבי של תכליות המיכרז. בהתאם לכך יש לבחון את הקף ההשפעה שעשוי להיות לפגם האמור על אמון הציבור בהליך המיכרז ואת המידה שבה עלול אותו פגם לפגוע במימוש התכליות שעניינן מתן היזדמנות שווה למתמודדים פוטנציאלים, בחירת המועמד המתאים ביותר לתפקיד וגיוס כוח אדם איכותי לשירות הצבורי. מידת השפעה זו הנה, בין היתר, פועל יוצא של מהות הפגם המינהלי שבו מדובר, של סוג המיכרז (פנימי או פומבי) או של סוג הרשות המנהלית המקיימת את הליך המיכרז (חברה ממשלתית, רשות מקומית, השילטון המרכזי) ולמידת החריגה או פוטנציאל החריגה מכללי המנהל התקין, שמקובל לייחס לסוג מיכרז זה או לסוג הרשות, בכל הנוגע לקבלה ולקידום עובדים"[footnoteRef:113] (ההדגשה במקור- ר.ג.).

...

התביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל וחוק חובת מכרזים, הנתבע יכול למנות מנהל בפועל לשנה אחת בלבד ומנימוקים מיוחדים שירשמו ויפורסמו לציבור וכי מינוי מעבר לכך עומד בסתירה להוראות חוזר המנכ"ל ופוגע פגיעה קשה בעיקרון השוויון ובזכות לשווין זכויות בעבודה- נדחית.

לאור התוצאה אליה הגענו ונימוקיה, הננו מורים כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

לפנים משורת הדין, בהתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת הנתבע, לא מצאנו לחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות נוספות לתובע.

הינה כי כן, השאלה הטעונה הכרעה בבקשה בשלב זה, על סמך ראיות לכאורה בלבד היא, האם המבקשים הוכיחו זכות לכאורה להקפיא את הליכי המיכרז החצוני למשרת מציל ים באגף החופים בערייה במידה כזו שתצדיק הענקת סעד זמני כבר בשלב זה ועוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית.

וכך נקבע שם: "חוזר זה נועד לסייע בהבהרת הוראות החוק והגדרה ברורה של המצבים בהתאם לחוק בהם נידרש אישור הועדות האמורות לעיל. חוזר זה מוסיף על האמור בחוזרי המנכ"ל 5/2002 "נוהל ועדת מינהל השרות בעיריות" ו-1/2002 "תיקון פקודת העיריות- סייגים להעסקת קרובי מישפחה". יובהר כי אין להעסיק עובד קרוב מישפחה ברשות המקומית, ללא אישור הועדות האמורות לעיל אם: ההעסקה עלולה להביא ליחסי כפיפות, או לקשרי עבודה בינו לבין קרוב המשפחה שלו ברשות המקומית.

קרוב המשפחה ממלא תפקיד בלישכה המשפטית, יחידת כ"א ומשאבי אנוש, יחידת הכספים, יחידת הבקורת הפנימית או כל יחידה אחרת אשר יש לה קשר והשפעה על מרבית מהיחידות ברשות המקומית.

על פי פסיקה מקדמת דנא שחזרה ואושרה בעיניין צויזנר (ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון ערוני - כל ישראל חברים בתל-אביב-יפו - יצחק צויזנר, [פורסם בנבו] פד"ע לו 438, והאסמכתאות שם) (להלן - עניין צויזנר), בית משפט לא ימיר את שיקול דעת הרשות המוסמכת בשקול דעתו שלו, וכך נאמר בעיניין צויזנר "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות". למנהל בתי המשפט הסמכות להפעיל את שיקול דעתו בכל הקשור להעסקת קרובי מישפחה של עובדים במערכת בתי המשפט.

...

אין בידינו לקבל את טענת המבקשים ולפיה ההחלטה בעניינם נובעת מהתנכלות ו/או עניין אישי של מנהל אגף החופים מול יתר המצילים ומול וועד המצילים.

מקובלת עלינו עמדת העירייה כי באיזון בין האינטרס הפרטי של המבקשים לעבוד כמצילים קבועים בעיריית חיפה לבין האינטרס הציבורי וחובות העירייה למנוע אפשרות של ניגוד עניינים באגף החופים ולאפשר את תפקודו התקין, ידו של האינטרס הציבורי על העליונה.

] סוף דבר –   33.

       על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

(ב) היועץ המשפטי של עיריה, וכן היועץ המשפטי במועצה מקומית שקבע שר הפנים, יהיה עובד העיריה או עובד המועצה המקומית ויחולו על מינויו וכהונתו ההוראות החלות על עובדי אותה עיריה או אותה מועצה מקומית, אלא אם כן נקבעה בדין הוראה אחרת לענין זה. תפקידו של היועץ המשפטי נקבע בסעיף 5א לחוק ושם נקבע : "יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה, לראש הרשות ולסגן ראש הרשות שלו הואצלו סמכויות לפי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, ולעובדי הרשות, בכל ענין הדרוש למילוי תפקידי הרשות לפי כל דין; כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד ענינים" יודגש כי התיקון לחוק נחקק ב- 1999 ובעת שהתובע היה היועץ המשפטי של הנתבעת.

מטרתו של נוהל זה להסדיר את ההליכים למינוי יועץ משפטי ברשות מקומית שלא הוטלה עליה חובה על פי דין למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות.

בהמשך ולאחר תיקון לחוק, החליטו הצדדים, כי עו"ד מירב מירון, תקבל את שכרה מעריית ערד, ותעבור להיות עובדת מן המניין בערייה, ללא כל מיכרז, ועלות שכרה תקוזז מהסכום אותו היה זכאי התובע לקבל, בטרם מעברה לעבוד כשכירה של עריית ערד.

ובמה דברים אמורים? לאור העובדה כי עובר להסכם כבר תוקן החוק לייעוץ משפטי לרשויות מקומיות וקבע כי על היועץ המשפטי להיות עובד הרשות, לא יכול היה התובע לכתוב הסכם שבו מעמדו מוסדר כיועץ משפטי חצוני, אשר עובדת מטעמו, היועצת המשפטית של הערייה, הפנימית, היא שתשב במשרדי הרשות ותשמש כזרועו הארוכה, אולם הוא בפועל יהיה היועץ המשפטי של הרשות.

למותר לציין שהיות ולתובע היה משרד פרטי, אשר ככל הנראה גם נתן יעוץ משפטי ללקוחות אחרים, זולת הנתבעת, הרי שמעברו של התובע להיות יועץ משפטי של הערייה מכוח חוק וכעובד רשות מקומית, היה כפוף לחוק המכרזים וממילא לא ניגש התובע למכרז שהיה באותה העת ( אליו ניגש עו"ד שימן ואף זכה), ולכן את כל טענות התובע באשר לפגמים שנפלו ב"שימוע" מיום 16/1/08 אני דוחה, שכן לא היה מדובר ככל בשימוע אלא ב"פגישה" בין צדדים להסכם.

...

כמו כן, דין התביעה בכל הנוגע לאמור בסעיף 66 לכתב התביעה העוסק ברכיב הפיצוי של שנה וחצי לאחר תום תקופת ההסכם ( 31/12/09 ) אין בה ממש וסבורתני כי אין צורך להכביר במילים ודין התביעה ברכיב זה הידחות מכל וכל.

סוף דבר נוכח כל האמור ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי התובע והנתבעת בחרו להסדיר את מערכת היחסים המקצועית ביניהם במרבית השנים בע"פ, ובשלב מסוים בחוזה כתוב, וכי שררו ביניהם אמון רב ושביעות רצון ורצון להמשיך ולקיים את החוזה, ולחדשו מעת לעת ולאורך שנים.

נוכח כל האמור לעיל, מרבית רכיבי התביעה נדחים על ידי, אולם הנני מקבלת את טענת התובע בדבר ימי הודעה מוקדמת וקובעת כי על הנתבעת היה ליתן לו ימי הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים, מעבר לאלו שניתנו לו. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ימי הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים, קרי הסכום המפורט בסעיף 3 להסכם - העלות החודשית, 37,000 ₪ כולל מע"מ ( צמוד למדד המחירים מיום 1/5/99) בקיזוז עלות המעביד והעסקה של עו"ד מירון ( כאמור בסעיף 2.3 להסכם) - בתוספת ריבית והצמדה מחודש 3/08 ועד התשלום בפועל.