מכרז דיור מטעם משרד העלייה והקליטה

            לאחר שהתובעת זכתה במיכרז, נחתם ביום 6.10.1999 הסכם שכירות בין משכנות רזיאל לנאות רזיאל ניהול (נספח 8 לתיק מוצגים מטעם התובעות) והסכם נוסף בין מדינת ישראל – המשרד לקליטת עליה באמצעות עמידר לבין נאות רזיאל ניהול, שכותרתו: "חוזה מקבצי דירות (מתן שירותי דיור) רזיאל- ת"א – יפו" (נספח ו' לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם מיום 6.10.1999").

בתיק המוצגים וכן בכל החומר המצוי בתיק מצויים מכתבים אשר לא אציין כל אחד ואחד מהם, שכן אין מחלוקת על כך, שמנכ"ל המישלמה ליפו סבר, כי אין מקום לאשר שימוש במבנה בעל ערך הסטורי ארכיטקטוני המיועד לשימור כמרכז זמני לקליטת עליה וסבר, כי יש לאתר מבנים מתאימים בתוך השכונות לצורך אותם "מקבצי דיור". אין גם חולק על כך, שפנה לגורמים שונים במשרד הקליטה כדי "להעביר את רוע הגזרה" מבחינתו.

...

(ראה פסק דין שנתתי ביום 19/5/13 בעפ"א 8752-03-13 יוסף קוסטה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה בת ים) כב' השופט שיינמן בפסק דינו ניתח את מהותו של ההליך והגיע למסקנה כי להליך יש "גוון" פלילי, תוך ציון העובדה, כי בתי משפט שדנו בסוגיה הגיעו למסקנות שונות.

22.2) באשר לתקופת הנזק הראשונה: אני סבורה, כי תקופת נזק זו אכן צריכה להתחיל בחודש דצמבר 2000 ולא בחודש ינואר 2000.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בנוסף, אני קובע כממצא שמשפחת וכטר (ולצורך העניין אין זה משנה אם כך נעשה על ידי מר חיים וכטר או מר דין וכטר) פעלה לקבלת אישור מעריית רחובות לגבי אפשרות השמוש בקרקע של בזק לצורך המיכרז של משרד הקליטה: ביום 30.11.14 הפניתה עריית רחובות אישור למשרד הקליטה, לפיו המקרקעין שבחכירת בזק מיועדים למוסד צבורי, בהתאם לתוכנית הבניה החלה עליהם, ושניתן יהיה להקים על הקרקע דיור צבורי מוגן לקשישים (מש/7).

קריאה במכתב מעלה שביעות רצון של מר גיל ממר וכטר, וכיצד שביעות רצון זו יכולה לדור לצד תפישה של המבקשים שהמשיבים מפרים את ההתחייבויות שלהם באופן יסודי? כל אלה מראים שבזמן אמת, בכל אותם חודשים שלאחר כריתת הסכם השותפות ואף לאחר הזכייה במיכרז, המבקשים לא ראו את המשיבים כמי שמצויים בהפרה של ההסכם, בכל הנוגע במגעיהם מול משרד הקליטה.

אין הוא יכול להצדיק ביטול של ההסכם תוך הותרת כל מניות חברת אושיות בידי המבקשים, לאחר שהמשיבים מילאו את חלקם בהתאם לו, ודאגו לגיבוש התנאים שאיפשרו את זכייתה של חברת אושיות במיכרז מטעם משרד הקליטה.

...

לאחר עיון מצאתי להיעתר לה, ואני קובע כי המבקשים לא מיצו את עילותיהם בהליך הנוכחי, ויהיו רשאים לטעון לכל סעד ונזק שיגרם להם, לטענתם, מהתנהלות המשיבים.

התוצאה לאור האמור לעיל, התובענה נדחית, במובן זה שנדחית בקשת המבקשים להורות ולהצהיר על היות המבקשות 4-3 בעלות המניות היחידות בחברה לאור ביטול הסכם השותפות.

אני קובע כך כדי לתת לצדדים את האפשרות לנקוט את הצעדים המתאימים, ככל שימצאו לנכון, במסגרת התובענה המקבילה שהם מנהלים, או בכל מסגרת אחרת.

כמו כן, הועלו נתונים לכאורה המלמדים, כי מי שהציג עצמו כמנהל מישפחה חד הורית, למעשה חי בזוגיות קונקרטית עם ידוע בציבור שאינו חסר דיור ועוד טענות עובדתיות המלמדות לכאורה על הצהרות לא נכונות שהוצגו בפני רמ"י. טיעונים עובדתיים לכאורה אלה הצדיקו השלמת בירור ובדיקה מצד רמ"י, כשלא היה מקום לדחות את טענות העותרים בעיניין רק בהתבסס על כך שהוצגו בפני רמ"י מסמכים כשרים לכאורה.

כאמור מבלי להתיימר להרחיב ולפרט, אציין ביחס למציעים הזוכים לגביהם העלו העותרים טענות, את הממצאים והמסמכים הבאים והמבססים את מסקנת ועדת המכרזים של רמ"י כפי שהדברים תועדו בפרוטוקולים שצורפו, כי יש לאשרר את זכייתם של אותם מציעים, שעה שלא נפל פגם בכשרות הצעותיהם, בנגוד לספקות שבקשו להעלות העותרים בטיעוניהם, את ההדגשים הבאים; - המציעים בהצעה מספר 296 צרפו אישור תושבות מטעם המועצה האזורית, לפיו הם מתגוררים בישוב משנת 2014 ועד היום.

כאן המקום לציין כי מבנה המיכרז אינו מחייב את המציעים לציין באופן ברור באיזו חלופה הוא בוחר, מה גם שאישור המוצג מטעם משרד הפנים על פי כל אחת מהחלופות בעיניין, אינו כולל כל פירוט ואבחנה.

בהקשר זה, אין מקום לידרוש כי רמ"י לדוגמא תיבחן תמלילי הקלטת שיחות שהובאו לה על ידי העותרים ואשר על פי הנטען מוכיחים טענות עובדתיות כאלה ואחרות ביחס למי מהמציעים, בנגוד להצהרותיהם.

...

בהינתן שעסקינן בבני זוג נשואים משנת 2010 (כך שלא ניתן לייחס מגורים במקומות נפרדים לכל אחד מבני הזוג) ומשעה שכאמור עד ל- 08/2014 לא התגורר באף אחד מהישובים הרלוונטיים (תמרת או הישוב דנן), מתחייבת מסקנה כי מציעים אלה אינם יכולים לעמוד בתנאים הדרושים לשני המכרזים גם יחד, שעה שלא יכולים לעמוד מ 2015, בהגדרת "בן יישוב" בשני הישובים במקביל.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.

מאידך, אני מחייב את העותרים בהוצאות משפט המציעים בהצעות מס' 203, 296, 210, ו-158, בסכום של 2,000 ₪ לכל אחד מהמציעים הנ"ל (סך הכל 8,000 ₪).

משניסיונות אלה כשלו, הסכימו הצדדים, כי ישעיהו בע"מ תגיש הצעה למכרז שפירסם משרד העליה והקליטה באמצעות "עמידר" (להלן: "עמידר") להקמת מקבץ דיור עבור עולים חדשים.

ובכלל, ככל שמס הרכוש ששולם על ידי ישעיהו בע"מ היה מוטל על גוש חלקה, מדוע זכאית גוש חלקה להשיב את הסכום האמור ללא ריבית, משלא סיכמו כאמור הצדדים כי תשלום מס הרכוש יכלל בסכום ההלוואה ללא ריבית עפ"י סעיף 12ה. הינה כי כן טענת ישעיהו בע"מ באשר למס הרכוש, אשר הועלתה לראשונה בתצהירי העדים מטעמה, מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, עולה כדי הרחבת חזית ודינה להדחות על הסף.

...

סוף דבר כמפורט, התקבלו חלק מתביעות הצדדים.

כמו כן אני מאשרת את העיקולים הזמניים, בהתייחס למס השבח, ההלוואה ללא ריבית והחזר התשלום בגין היטל ההשבחה, והכל בהתאמה לסעיף 10 להחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 2.9.2007, בבש"א 8351/07.

לאור התוצאות אליהן הגעתי, שלפיהן התקבלו גם חלק מטענות הנתבעת - התובעת שכנגד תשלם הנתבעת 1– התובעת שכנגד, חברת גוש חלקה 93 בע"מ, לתובעת ישעיהו בע"מ, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.

שתי הטענות דלעיל, הן אלה שבמוקד פסק דין זה. תנאי הסף 29.1 הבסיס לטענות שתי העותרות בסעיף 29.1 לתנאי הסף למכרז [להלן – "תנאי הסף"] לפיו על כל מציע להיות בעל ניסיון שהוגדר כהאי לישנא:- המציע הנו בעל ניסיון מוכח בניהול והפעלה של לפחות חמישה (5) מעונות דיור שהם: בתי דיור גיל הזהב ו/או מקבצי דיור של משרד הקליטה ו/או בתי אבות ו/או דיור מוגן ו/או מעונות לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים (למעט מעונות יום), בארץ, כאשר בכל אחד מהם, בכל מיקום גיאוגרפי בנפרד, לפחות 50 יחידות דיור כשתקופת הניהול וההפעלה בכל אחד מהמעונות תהא ברצף במשך שנתיים לפחות במהלך תקופת 5 השנים האחרונות.

כפי שכבר צוין, הגם שעל הפרק שאלה עובדתית שיסודה בהצהרת מציע במסגרת הצעתו, נושא שלא כלאחר יד מיתערב בו בית המשפט, הגעתי בסופו של דיון נרחב בשאלה זו לכלל מסקנה שנידרש בירור נוסף ובמסגרת החלטת ביניים שניתנה בתום הדיון בפניי נקבע בסעיף 1 כדלקמן:– "יו"ר ועדת המכרזים בתיאום עם ב"כ המשיבה 1 ימנו גורם מוסמך שלא נטל חלק בהליך המכרזי, פקיד מטעם המשיבה 1 בעל ותק של לפחות 5 שנים במשרד זה שיגיע בתיאום עם המשיבה 3 למעון אסתר ולבית הדר וימנה את יחידות הדיור בכל אחד משני מתחמים אלה". בקשה מטעם שחק לצרף אדם מטעמה לסיור נדחתה (החלטה מיום 22.3.2022).

לאחר מספר לא מבוטל של שיחות ובקשות הבהרות הגיעה ועדת המכרזים (להלן – הועדה) להחלטה כי עליה לפסול את הצעותיכם מהנימוקים הבאים: הצעות המחיר שהוגשו על ידכם אינן מגלמות את ההבדל הכספי הגדול הקיים בין עלויות ניהול הבתים ותפעולם כיום לבין עלויות ניהול הבתים ותפעולם על פי דרישות המיכרז הנוכחי, אשר הנן גבוהות באופן מהותי.

...

הזוכה (המשיבה 3) ותנאי הסף הנ"ל; ההתנהלות לאחר החלטתי בה נכללה ההוראה למשיבה 1 למנות את יחידות הדיור עליהן הצהירה המשיבה 3 בשני המתחמים עליהם הצביעו העותרות כאמור, לטענת העותרות, למרות הצהרתה של המשיבה 3, אין היא עומדת בתנאי סף בדבר 50 יחידות דיור, בשניים מבין מקבצי הדיור עליהם היא הצהירה, בראש העין, ובפרט בהרצליה.

ועתה, אל ליבת המחלוקת העולה הן מדוח הביקור והן מפרוטוקול הדיון והיא, האם ניתן לספור כיחידות דיור נפרדות מספר חדרים באותה דירה (ויובהר בשנית, שמכיוון שלא הציגה שלו עודף מתחמים, הגיעה היא לשלב זה 'ללא רזרבות', ודי, אפוא, בכך שמתחם אחד ייפסל כדי להוביל למסקנה שאין שלו עומדת בתנאי הסף, ומכאן שלא נצרך להרחיב).

מכל מקום, נוכח כל האמור, על הפרק שאלה שלא נצרך כלל להכריע בה, באשר די בקריסת תנאי סף אחד כדי להוביל לפסילת המשיבה 3.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהוועדה קיימה מספר שיחות עם נציגים מחברתכם כפי שצוין, הוועדה לא שוכנעה כי תחשיבי חברתכם, כפי שהועברו לה והובהרו בשיחות עם נציגיכם, מאירים באור אחר את הצעות המחיר.

סוף דבר, לסיכום, ובדגש על פסילת שלו, המשיבה 3, נוכח אי עמידתה בתנאי הסף העיקרי עליו נסב הדיון.