מכלול עבירות התפרצות, גניבה וכניסה לישראל שלא כדין

נוכח עיקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, אני קובע, כי מיתחם הענישה ביחס לעבירת ההתפרצות לדירה והגניבה, כמתואר בעובדות נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל ואילו ביחס לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין, בין מספר חודשי מאסר עד חודשים ספורים יותר, אולם יש לראות את כל הארוע העבריינית, כארוע אחד לצורך קביעת המיתחם.

בקשתו של הנאשם להקלה נוספת בעונשו, נדחתה תוך קביעה כי המבקש ביצע עבירות חמורות מאוד וכי עונשו הולם ומתחשב במכלול השיקולים.

...

ראו: ע"פ 6466/18 ואיל ראגאבי נגד מדינת ישראל (01.05.2019)‏‏: "עקרון אחידות הענישה מורנו, כי יש להשית עונשים דומים על מי שביצעו עבירות דומות, ולהימנע משרירות בענישה. בייחוד הדברים אמורים, מקום שבו מדובר בעבריינים שלקחו חלק באותה עבירה". וכן בע"פ 315/20 אבו טהא נגד מדינת ישראל – 7.6.20: "אכן, ככלל יש לשאוף להחלת שיקולי ענישה דומים על נאשמים אשר הורשעו בעבירות דומות ובמערכת נסיבתית דומה, בעיקר כאשר הם מורשעים במסגרת "פרשה אחת". כזכור, נאשם 3 נדון בהסדר טיעון מוסכם ל – 13 חודשי מאסר בפועל, יחד עם ענישה נוספת.

מסקנה: על כן, מסקנתי היא ברורה: בהתאם לכלל האחידות בענישה יש לקבוע את עונשו של נאשם 1 מנקודת המוצא המזערית, כפי עונשו של נאשם 3 (13 חודשים) וממנה להמשיך הלאה את המסע, להוסיף לו חודשים ספורים, הנובעים מן ההבדל הקל המצוי בעבירה הנוספת (ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו) ומן ההבדל הנוסף הטמון בעבר הפלילי.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על נאשם 1 את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר לריצוי מיום מעצרו ה – 9.7.20.

כן נימסר על היתרשמות מפער בין המידע שמסר על עצמו ובין ההתרשמות ממכלול הנסיבות המלמדות על מעורבות בבצוע ריבוי עבירות חמורות, מתוך תיכנון מוקדם.

המאשימה הפניתה לאותן אסמכתות אשר הפניתה אליהן בעיניינם של הנאשמים 3-4 והוסיפה אסמכתות נוספות, הנוגעות לנסיבות ביצוע העבירות באישומים שבפנינו: ע"פ 8894/12 חושיה נ' מדינת ישראל וע"פ 9453/12 שמאסנה נ' מדינת ישראל (שני ערעורים שאוחדו) – המערערים הורשעו בכניסה לישראל שלא כדין, התפרצות לבית, גניבה והיזק לרכוש, החזקת נשק וזאת במסגרת קשר פלילי.

...

בהינתן הפסיקה אליה הפנתה המאשימה, ביחס לעבירות שבפנינו, הכוללת גם גניבת נשק, ובהינתן מספר האירועים המתוארים בכתב האישום אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה זה ביחס לשני הנאשמים הוא 32-46 חודשי מאסר בפועל.

בשונה מנאשמים 3 ו-4, בעניינו של נאשם זה נמסרה כפירה מפורטת למיוחס לו, ובפער משמעותי לכתב האישום המתוקן שבו הודה בסופו של דבר.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: לנאשם 1: 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, כניסה לבית מגורים וגניבה.

בת"פ (ב"ש) 17-03-49063 מדינת ישראל נ' סעיד אלצאנע (30.11.17), הנאשם הורשע בעבירות התפרצות לדירת מגורים וגניבה, בנסיבות לפיהן טיפס על גדר הבית, ניכנס לחצר ומשם התפרץ לבית וגנב רכוש בסך 7,000 ₪.

סוף דבר לאחר שיקלול ואיזון בין מכלול שקולי הענישה השונים ומיצבור נסיבות המקרה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר, עבירת רכוש מסוג פשע.

...

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 28182-03-17 אבו עג'אג' נ' מדינת ישראל (24.5.2017), נדחה ערעורו של מערער שהורשע בעבירות כניסה לבית מגורים וגניבה, בכך שנקש את דלת הבית ומשנוכח שאין מענה נכנס מבעד לחלון וגנב שרשרת זהב ששוויה 5000 ₪ אותה מכר תמורת 1,000 ₪.

אשר לרכיבי ענישה כספיים, בהינתן כי הנאשם החזיר את כל הרכוש לידי המתלוננת, תקופת מעצרו ומאסרו, סבורני כי בענישה כלכלית צופה פני עתיד יהיה מענה הולם.

סוף דבר לאחר שקלול ואיזון בין מכלול שיקולי הענישה השונים ומצבור נסיבות המקרה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירת רכוש מסוג פשע.

בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיפים 12(1) ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), בשתי עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בשתי עבירות גניבה לפי סעיפים 384 ו-383 לחוק העונשין, ובעבירות של גניבת נשק לפי סעיף 384א(ג) לחוק העונשין ושל נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

אלמנט שמוסיף נדבך משמעותי לחומרת המעשים עניינו בגניבת הנשק, ובעבירות שבוצעו בהקשר זה. אמנם, הנשק היה ללא מכלול אך הנאשם ושותפיו לא ידעו זאת.

...

מתחמי הענישה שלשיטת המאשימה הולמים את המעשים הוצגו בלשון הבאה: "אישום 1 – מתחם בנשיאת נשק בהתאם להנחיית פרקליט מדינה הוא 30-60 חודשי מאסר בפועל. גניבת נשק, עבירה של עד 10 שנות מאסר, לטעמנו המתחם הוא 24-48 חודשי מאסר. התפרצות, 12-24 חודשי מאסר. עבירת השב"ח – מאסר על תנאי עד חמישה חודשי מאסר בפועל.

על רקע כל אלה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר בפועל לתקופה שבין 30 ל-60 חודשים, לצד מאסר מותנה ופיצוי (בהמשך יוסבר מדוע לא מצאתי לכלול קנס במתחם העונש).

במסגרת הסדר טיעון ועל יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בקשירת קשר לעשות פשע – עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; (להלן: חוק העונשין), ניסיון פירוק חלקים ברכב – עבירה לפי סעיף 413ד (ב) + 25 בחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

בת"פ 69008-07-19 מדינת ישראל נ' אלהוואשלה (11.3.21) קבע בית המשפט מיתחם אחד לשתי עבירות התפרצות לרכב וגניבה מרכב, ועבירה של סיוע לפירוק חלקים מרכב ( המדובר בפרוק בחלקים ספציפיים וייעודיים (לוחות שעונים ומחשבים של כלי צמ"ה) - הנע בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל.

באותו עניין נידרש בית המשפט המחוזי, לשתי פריצות שבוצעו בדרך לא מתוחכמת, ניפוץ חלון הרכב וגניבת תיק ומעיל מרכב אחד, ומרכב שני לא הספיק הנאשם לגנוב נוכח שעוברי אורח הבחינו בו. בית המשפט המחוזי בדבריו ציין: "סבורים אנו כי מיתחם הענישה ההולם כל אחת מהעברות בהן הורשע המשיב נע בין 6 חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר. סבורים אנו כי לעובדה שבאשום שצורף לא נגנב דבר – לאחר שעוברי אורח הפריעו למשיב במעשיו – יש ליתן ביטוי במסגרת הענישה בתוך המיתחם". מכלל הדברים האמורים, ומשנמצא כי מידת פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים הנה גבוהה, ולאחר שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת בכלל בעבירות רכב לצד מכלול הנסיבות הקשורות בבצוע העבירות, והגם שנתתי דעתי למיתחם העונש לו עתרה התביעה, סבורני כי מיתחם העונש ההולם את מכלול מעשי הנאשם במקרה לפניי, צריך וינוע בין 10 ל – 24 חודשי מאסר בפועל.

...

על כן המדובר בשוק מוגבל בהיקפו, ייעודי באופיו, ובכך נלמדת אבחנה של ממש מעניינם של נאשמים המורשעים בעבירות זהות ואשר עניינם בפירוק אקראי או בגניבה אקראית של פריטים בכלי רכב מזדמנים חונים".

באותו עניין נדרש בית המשפט המחוזי, לשתי פריצות שבוצעו בדרך לא מתוחכמת, ניפוץ חלון הרכב וגניבת תיק ומעיל מרכב אחד, ומרכב שני לא הספיק הנאשם לגנוב נוכח שעוברי אורח הבחינו בו. בית המשפט המחוזי בדבריו ציין: "סבורים אנו כי מתחם הענישה ההולם כל אחת מהעבירות בהן הורשע המשיב נע בין 6 חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר. סבורים אנו כי לעובדה שבאישום שצורף לא נגנב דבר – לאחר שעוברי אורח הפריעו למשיב במעשיו – יש ליתן ביטוי במסגרת הענישה בתוך המתחם". מכלל הדברים האמורים, ומשנמצא כי מידת פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים הינה גבוהה, ולאחר שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת בכלל בעבירות רכב לצד מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, והגם שנתתי דעתי למתחם העונש לו עתרה התביעה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מכלול מעשי הנאשם במקרה לפניי, צריך וינוע בין 10 ל – 24 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף יש להביא בחשבון את מקומם של שיקולי הרתעת היחיד והרבים ביחס לעבירות מסוג זה. אשר לעתירת המאשימה לפיצוי משמעותי למתלוננת הרי שמעבר לנזק החומרי שנגרם לרכבה נוכח ניסור באגזוז הרכב, יש מקום לפיצוי נוכח הפגיעה בתחושת הביטחון האישי שלה כמו גם עוגמת הנפש והטרדה שנגרמה לה. סוף דבר לאחר שקלול מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, משך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר.