מכירת תחמושת גנובה וסחר בדולרים מזויפים

ביום 15.07.11 הגיע מייל מזויף נוסף, הנחזה להיות מהבנק הנורווגי, ובו בקשה להעביר 600,000 ₪ לחשבונה של הנאשמת בבנק הפועלים סניף 564.

ביום 18.07.11 הציגה הנאשמת מצג שוא לסגנית מנהלת סניף בנק הפועלים בבאר-שבע לפיו הכסף שהועבר לחשבונה הוא כסף חוקי שאמה העבירה אליה מארה"ב, לאחר שמכרה נכס שם, וכי בעלה של הנאשמת אינו מעונין בעזרה הכספית ולכן היא מחזירה סך של 400,000 ₪ לחו"ל. הנאשמת הוסיפה כי 120,000 ₪ נמשכו על ידה לצורך ריהוט ביתה.

בפועל, הנאשמת, בעת שהיתה מודעת בשלב זה לכך כי מדובר בכספי עבירה שהגיעו לחשבונה, העבירה את הכסף לגורם עלום בחו"ל ולא למשפחתה בארה"ב, וכן העבירה בין התאריכים 18.07.11 עד ה 22.07.11 באמצעות שירות "ווסטרן יוניון" גם את הסכום של 120,000 ₪ שהומרו לדולרים, ב-6 העברות לניגריה ואחת לארה"ב, ולא רכשה בו רהיטים כטענתה.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה למתן רשות העירעור והעיר כי " מעשיה של המבקשת הנם חמורים ביותר, ובוצעו בשיטתיות על פני תקופת זמן ארוכה תוך פגיעה קשה באמון שניתן לה על ידי מעבידיה". בת"פ 16049-10-11 מדינת ישראל נגד אוריה ברוריה דהן, הנאשמת עבדה כחשבת במלון בטבריה ובמהלך תקופת עבודתה גנבה כפסים מהמלון, בכך שהעבירה כספים מחשבון המלון לחשבונה בהסוואה כאילו מדובר בשכר עבודתה.

...

בסופו של דבר עתרה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6.5 ל- 30 חודשי מאסר בפועל ולהטיל על הנאשמת 6.5 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪.

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיה ומידת אשמה של הנאשמת ובין העונש שיוטל על הנאשמת; ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה; במידת הפגיעה בהם; במדיניות הענישה הנהוגה; ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; נראה לי שמתחם העונש ההולם הינו 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל.

אני כמובן ער לכך שהתביעה טענה למתחם עונש הולם שחלקו התחתון הוא ששה וחצי חודשי מאסר בפועל, אולם אני סבור שרף תחתון זה איננו הולם, נורמטיבית, מעשים שהביאו להוצאה במרמה של מאות אלפי שקלים מבנק והעברתם למקומות שונים בעולם.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בין היתר במשמעות מרחיקת הלכת של שליחת הנאשמת למאסר, עבורה ועבור בעלה וילדיה, נראה לי שבמקרה זה, על נסיבותיו המיוחדות, מוצדק לקבוע שהנאשמת תוכל עקרונית לשאת את המאסר שייקבע לה בעבודת שירות.

נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

גרסת המתלונן: גירסתו הראשונית של המתלונן נימסרה לשוטר גנון בדירה מיד לאחר הארוע (ת/4): כשהגיע השוטר לדירה, אמר לו המתלונן "הכל בסדר, נדקרתי בראש ובחזה", ומסר: שורש הסיכסוך בכך שהנאשם טען שהמתלונן "גנב" את חברתו כשהיו יחד בארה"ב. הנאשם הגיע ודפק בדלת הדירה.

המתלונן הכחיש שדרש כסף מהנאשם, או שהנאשם חייב לו. בהודעתו מיום 24.11.13 שעה 19:06 (נ/4) נחקר המתלונן גם בגין מעשי היזק והטרדה נגד הנאשם ומשפחתו: לעניין הארוע עצמו, הכחיש המתלונן את טענת הנאשם כביכול הוא-עצמו היה חמוש בסכין.

משהוצגו לו תדפיסים של מסרים בפסבוק מכשנה קודם לארוע (נ/1), ענה המתלונן שהוא "לא חושב ששלחתי" וטען שאולי הנאשם, שיודע את הססמה שלו, זייף או שתל אותם.

גרסת הנאשם: הודעתו של הנאשם נגבתה ביום 24.11.13 (ת/14), חמישה ימים לאחר הארוע ולאחר ששוחח עם הסנגור: הנאשם פרט לבקשת החוקר את יחסיו עם המתלונן ותאר כיצד הצטרף אליו בארה"ב. הנאשם טען שהמתלונן רצח את מכרם המשותף נאור מלחי כשש שנים לפני המקרה דנן, אך אז עוד לא היה בטוח בכך ולכן המשיך בקשר אתו.

כך גילה הנאשם שהמתלונן הוא "אלכוהוליסט נרקומן פסיכופט אנס רוצח אלים ומפלילן". במענה לשאלה ישירה של החוקר, אמר הנאשם שהמתלונן דרש ממנו 500 דולר, אך אלו לא הגיעו לו. הנאשם הכחיש שקיים בינו לבין המתלונן סיכסוך על בחורה.

...

מדובר באירוע מהיר ומחריד, וברור מדוע האב והשכן לא יכלו לתאר במדויק את מהותו של החפץ; ראיות אלו מכחישות את גרסת הנאשם ומאמתות את גרסת המתלונן לגבי האירוע עצמו; עוד אני קובע כממצא עובדתי, כי המתלונן הטריד טלפונית את משפחת הנאשם ואיים עליו ועל בני משפחתו, גם ביום האירוע קודם להתרחשות האירוע.

לנוכח טיב הפציעות של המתלונן ומיקומן על גופו, אני קובע כי היה זה הנאשם שתקף את המתלונן וגרם לו פציעות אלה, באמצעות סכין שהביא עמו.

סוף-דבר, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 335(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק הנ"ל; ניתנה היום, י"ג בניסן תשע"ה , 2 באפריל 2015, במעמד הצדדים.

]השופט א' א' לוי: נאהד איבראהים (להלן: נאהד) שירת בתקופה הרלבנטית כשוטר במשמר הגבול, ועל פי הנטען נמצא חוטא בעבירות שונות, וביניהן מכירה של תחמושת אותה גנב מבסיסו לסוכן מישטרה סמוי, וכן סחר בדולרים מזויפים.

...

בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעונש גלומה חומרה כלשהי, ומסקנה זו היתה מחייבת בנסיבות אחרות לדחות את הערעור.

לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור, ואת תקופת המאסר בה ישא המערער אנו מעמידים על 6 חודשים.

על רקע דברים אלה, קיים ספק מדוע ימכור הנאשם דולרים מזוייפים לאדם העובד כקופאי ויש ביכולתו לזהות שטרות חשודים; לאדם המכיר אותו ושיש באפשרותו לבדוק את השיטריות ולחזור אל הנאשם בכל מקרה של בעיה או חשד כפי שארע בפועל; בנוסף, הנאשם לא היסס לחתום על השיטריות לאחר שנאמר לו שהשטרות חשודים.

שם "אמרתי לגיסו של החבר שלי, עמירם מהמשטרה, שתבע אותי בבית כנסת, הוא גיסו, איזה צירוף מקרים. אמרתי לו מה נשמע, אמרתי שיעשה לו טובה ומספיק שלפני שבועיים גנבו לי אוטו. אמרתי לו שיש לי 100 דולר שמישהו מהעבודה דני עשה לי תרגיל. נראה לי כאילו הדלקתי לו אורות. אמרתי לו דני מירז כאילו הדלקתי לו אורות. אני בחדר שלו במישטרה, אמר לי אני מצטער אני לא יכול לטפל בך עכשיו. תבוא מחר. ראיתי כך התחלתי לחשוש ולפחד ואני מחכה למחרת...

...

שם "אמרתי לגיסו של החבר שלי, עמירם מהמשטרה, שתבע אותי בבית כנסת, הוא גיסו, איזה צירוף מקרים. אמרתי לו מה נשמע, אמרתי שיעשה לו טובה ומספיק שלפני שבועיים גנבו לי אוטו. אמרתי לו שיש לי 100 דולר שמישהו מהעבודה דני עשה לי תרגיל. נראה לי כאילו הדלקתי לו אורות. אמרתי לו דני מירז כאילו הדלקתי לו אורות. אני בחדר שלו במשטרה, אמר לי אני מצטער אני לא יכול לטפל בך עכשיו. תבוא מחר. ראיתי כך התחלתי לחשוש ולפחד ואני מחכה למחרת...

לעניין זה נקבע בסעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז-1977: "היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפיענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו-מאסר חמש שנים". משלא הוכחה הכוונה למנוע את השימוש בשטרות וכי פעולת הנאשם לא הייתה דווקא מתוך החפץ למנוע את השימוש בשטרות כראיה (י' קדמי על הדין בפלילים חלק שני,869; ע"פ 236/88 אברהם איזמן נ' מדינת ישראל פ"ד מד (3) 485) – מתבקשת המסקנה וכך אני קובע, שיש לזכות הנאשם מהעבירה של נסיון להשמיד ראיה.

סוף דבר 8.