לטענת התובעים, הגם שסוכם כי תוספת התשלום תעמוד על סך 58,000 ₪, בפועל, שילמו התובעים 1,000 ₪ כמקדמה בעת הזמנת הרכב ולאחר מכן, שולם סך נוסף של 58,000 ₪, כך שבסופו של דבר התובעים שילמו 59,000 ₪ - קרי, 1,000 ₪ עודפים.
הנתבעת טוענת מנגד, כי ביום 6.6.16 רכשו התובעים רכב יד שניה ממאגר רכבי יד שניה של הנתבעת במסגרת עסקת טרייד אין.
לאחר בדיקת רכב התובע, סירבה הנתבעת להוריד את הסך של 2,000 ₪ והתובעים שילמו סכום זה לנתבעת (אכן קיימת חשבונית על סך 2,000 ₪), כאשר התובע טען כי נאמר לו שסך של 1,000 ₪ יושב לו בשלב מאוחר יותר (עמ' 1 שורות 25-35).
מומחה בית המשפט הגיע אם כן למסקנה כי יש לדחות את טענות התובעים בעיניין קיומה של אחריות בגין הטיפולים והתיקונים שבוצעו ואני מקבלת מסקנה זו.
בעיניין התיקונים שנטען כי בוצעו לרכב אציין, כי התובעים לא הציגו בפניי חשבונית תיקון, כי אם הצעת מחיר בלבד, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 26.2.18 והנה נושאת תאריך 22.2.18.
אני מודעת לכך שהתובעים ראו את טופס הבדיקה וכן את המועד הרשום עליו, וכן ראו בהסכם המכר עצמו ובכתב האחריות את הקילומטראג' הרשום, ובכך למעשה מוחזקים כמי שידעו על ה – 2,500 ק"מ הנוספים, אלא שאני סבורה, כי על הנתבעת חלה חובה פוזיטיבית ליידע את התובעים, דבר שאין מחלוקת כי לא בוצע.
...
לטענת התובעים, הגם שסוכם כי תוספת התשלום תעמוד על סך 58,000 ₪, בפועל, שילמו התובעים 1,000 ₪ כמקדמה בעת הזמנת הרכב ולאחר מכן, שולם סך נוסף של 58,000 ₪, כך שבסופו של דבר התובעים שילמו 59,000 ₪ - קרי, 1,000 ₪ עודפים.
נוכח האמור, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין אי גילוי פוזיטיבי זה, הכולל אף את הטעות שבטופס הגילוי הנאות, בסך של 2,000 ₪.
בנוסף, בנסיבות המקרה הנדון אני סבורה כי על הנתבעת להשיב לתובעים את התשלום ששולם למומחה בית המשפט בסך 3,042 ₪.
סיכום
לנוכח המפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 6,542 ₪.
