מכירת רכב בשטחים וזכויות הקונה

" "15 לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר.

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט י' עדיאל בו"ע (י-ם) 2030/01 איתוראן איתור ושליטה בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (26/1/04) לפיהם: "לכאורה הסעיף מתיימר להתנות על זכותו של הלקוח להעלות טענות בדבר אי-התאמה. טענת אי התאמה קמה, על-פי סעיף 11 לחוק המכר תשכ"ח-1968, כאשר הנכס או השרות אינו מתאים לתאור המוסכם (סעיף 11(2) לחוק המכר) או לצרכים ולשימושים הרגילים להם מיועד השרות, או לצרכים ושימושים מיוחדים, במידה וכאלה משתמעים מהחוזה (סעיף 11(3) לחוק המכר). הואיל והתיאור המוסכם נקבע על-פי תאור הנכס כפי שהוא מופיע בחוזה (ולא על-פי מצגים טרום חוזיים), הרי שעילת אי ההתאמה עניינה באי התאמה אובייקטיבית, הנגזרת מתאור הנכס על-פי החוזה, או מהצרכים והשימושים הרגילים של הנכס או הצרכים והשימושים המיוחדים, ככל שקיימים כאלה על-פי החוזה... (השווה זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, עמ' 444)". בעיניין הצורך של רוכש רכב מיד ראשונה להתייצב לעתים תכופות במוסך עקב תקלות אצטט מדבריו של כב' השופט ד' גבע בת"א (ת"א) 45417/99 המסנן התקנות ושורים בע"מ נ' מכשירי תנועה בע"מ [פורסם בנבו] (9/4/02), עמ' 2-3 לפסק הדין, אשר יפים גם לענייננו: "...התובעת רכשה, כאמור לעיל, רכב מסוג פורד אקספלורר, שהנו, גם רכב שטח. המדובר ברכב בעל עלות גבוהה, יחסית, רכב יוקרתי וחדש שלגיטימי וסביר לצפות מרכב חדש שנרכש מהחברה, שיהא ללא תקלות בודאי לא תקלות חוזרות ונישנות המצריכות את הרוכש לשים פעמיו פעם אחר פעם למוסך על מנת לתקנן. קל וחומר וביתר שאת כאשר מדובר ברכב יוקרתי בעל עלות גבוהה. הציפיה הסבירה מרכב כאמור, להבדיל מרכב ישן ו/או רכב בעל עלות נמוכה היא להכניס את הרכב למוסך רק לטיפולים השוטפים בודאי בשנותיו הראשונות של הרכב ולהנות מנסיעה ללא כל דופי. ברי כי יתכנו ליקויים כאלו או אחרים ברכב, פגמים בייצור או ליקויים אחרים שמתגלים מיד עם קבלתו ולאחר הנסיעות הראשונות, אלא שאף ברי כי במקרה כאמור, מחובתו של המוכר, לתקן הליקוי תוך זמן סביר אחרת זכאי הרוכש לסעדים המוקנים לו מכוח חוק המכר וחוק התרופות.

...

במקרה שבפניי, שוכנעתי כי לתובע נגרמה אי נוחות, בזבוז שעות עבודה, ועוגמת נפש בשל השבתת הרכב בתדירות גבוהה, לצורך בדיקת הרכב ותיקונו.

וכן, לאחר שבחנתי את אישור רואה החשבון שצורף, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בגין אבדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך כולל של 8,000 ₪.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בסעיף 3.1 לחוזה המקורי בפיסקה השניה נאמר – "למען הסר ספק, מודגש בזאת כי הובהר לקונה כי יעוד הממכר על פי תוכנית המתאר החלה עליו הנו לתעשייה וכי כל שימוש אחר יחייבו להשיג אישור לשימוש חורג או שינוי יעוד" בסעיף 6.1 לחוזה המקורי התחייבה הנתבעת לרשום את השטח הנוסף על שם התובעת תוך 36 חודשים ממסירת החזקה בו לידיה.

בשום שלב לפני הגשת תובענה זו לא פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה מפורשת להפסיק את השימושים החורגים בשטחים שלה בבנין בטענה כי זהו הנושא המונע את השלמת רישום הבית המשותף, למרות שרמ"י הבהירה כי לא תחתום על תוכניות לשם קבלת היתר בניה כל עוד לא יוסדר ענין זה. בבנין קיימות סטיות שונות מהיתר הבניה שניתן לגביו, בין היתר השכירה הנתבעת חלק מן השטחים שהיו אמורים לשמש את מחזיקי היחידות בבנין כמחסנים או כחניות לחברה המנהלת בהן עסק של השכרת/מכירת רכב ועל כן, טרם רישום הבית המשותף יש לקבל היתר בניה מעודכן למצב הקיים.

אל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהנתבעת מכרה לתובעת את היחידה ביודעה מנסיון השטח הקודם שמכרה לה כי זו אינה מקפידה על השימושים המותרים על פי התב"ע, אך בשונה מן החוזה המקורי נימנעה מאמירה מפורשת בנושא זה ואף נימנעה מהתנית היתחייבותה לרישום הזכויות בשימוש כדין תוך ויתור מודע על מנוף שיכול היה להוביל את התובעת להקפדה על השימושים המותרים באופן שלא היה מכביד על רישום הבית המשותף כטענתה.

...

בסופו של דבר, רק לאחר ששאלתי אותו אני בנושא זה הואיל מר רוט לתת תשובה ברורה (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 9-5, ההדגשה שלי) – "ש: אתה אומר שיש דרך להגיע להסכם עם פשרה. ברור כי פשרה זהו פתרון שכל אחד מהצדדים מוותר על נקודת המוצא שלו. אתה רואה שהפשרה לא מצליחה מסיבות שונות. בהנחה שלא תצליחו להגיע לפשרה, האם מוסכם כי מה שמונע את רישום הבית המשותף הם השימושים החורגים?

התובעת עתרה גם להתיר לה פיצול סעדים לשם הגשת תביעה גם ביחס ליתרת תקופת האיחור בקיום התחייבותה החוזית של הנתבעת, החל ממועד הגשת תובענה זו ועד המקסימום הקבוע בחוזה, וכמובן שאין מקום שלא להעתר לבקשה זו וכך אני עושה.

סוף דבר לאור קביעותי לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 144,666 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 17.2.15, ועד הפרעון המלא.

על כן, התובע תיקן ושיפץ את מרכב האוטובוס וצבע אותו, השקיע מכיסו הפרטי ושילם עבור כך תמורה על סך 15,000 ₪ ממיטב כספו וכל זאת בגלל שהתובע היה אמור למכור את האוטובוס לחברת ההסעות האמורה בשטחי יו"ש וזאת במחיר יקר יותר.

משכך, סעיף בחוק המכר הרלוואנטי לענייננו הנו סעיף 15, אשר קובע, כי: "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

משכך ובשים לב לביטול כדין של הסכם המכר על ידי התובע, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע את התמורה ששולמה על ידו עבור האוטובוס בסך של 65,000 ₪ (כשהסכום משוערך מיום הגשת התביעה) בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה בצירוף הצמדה כחוק ממועד התשלום ועד למועד מתן פסק הדין וכן עלות חוות דעת המומחה מטעם התובע בסך של 1,000 ₪ (משוערך למועד מתן פסק הדין).

בדיון מיום 16.9.14, עמוד 21, שורות 1 עד 6, העיד התובע, באופן נחרץ, כי אילו ידע שמדובר ברכב עם הנעה 4/2 ולא 4/4, היינו כי לא מדובר ברכב שטח, לא היה רוכש את הרכב: "ש. אם היו אומרים לך שלמרות שרשום 4/4 ברישיון, זה למעשה 2/4 האם אתה קונה את הרכב?

היתנהגותו של מר גדיר עולה כדי הטעה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן הנה מנוגדת להוראת סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, אשר כותרתה "העלמת אי התאמה", הקובעת כי: "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". חזוק לאמור ניתן למצוא בעדות השמאי אקרמן מטעם התובע, אשר העיד נחרצות כך (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.14): "נשאלתי אם אפשר לראות את ההבדל בין 4/4 ל-4/2, אני משיב שבן אדם רגיל שלא מבין במכונאות, לא יראה את זה, אבל מכונאי או מי שכן מבין ייראה את ההבדל". התביעה העיקרית: שאלת הנזק התובע הגיש חוות דעת שמאי רכב מטעמו, מר משה אקרמן, מיום 27.2.13, בה נקבע, כי ערכו האמתי של הרכב, נכון ליום הרכישה, עמד על 44,200 ₪.

...

ההודעה לצדדים שלישיים אני סבורה, כי דין ההודעה לצדדים שלישיים להתקבל בחלקה.

על יסוד חומר הראיות שהונח בפני, והמסקנות המפורטות מעלה, אני קובעת כי המדינה זכאית לקבל מכל אחד מהצדדים השלישיים (מר גדיר ומכון הבדיקה) שיפוי בשיעור 70% מהסכום אותו חויבה לשלם לתובע, כאמור בסעיף 50 לפסק הדין לרבות, החיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאמור בסעיף 51.

החלטתי כי למדינה מגיע שיפוי חלקי בלבד, ולא מלא, משום שהשתכנעתי, כי נפלה טעות בשני פרטים טכניים הכלולים ברישיון הרכב: בעניין סוג הרכב (4/2 במקום 4/4) ובעניין מועד עליית הרכב לכביש (שנת 2007 במקום שנת 2008).

אף אם אקבל, לצורך הדיון, את הטענה – שלא הוכחה אף היא – שבעלות חברה מפחיתה את שווי הרכב ב-20% לעומת מחיר מחירון, הרי שלא הוכח לפניי שהוסכם בין הצדדים במעמד המכירה שהרכב יימכר במחיר מחירון ואף לא הוכח שמחיר המחירון של הרכב בנתוניו הספציפיים עמד על 135,000 ₪, היינו המחיר שבו נמכר.

עוד העיד שאיבזר את הרכב והעלה באופן משמעותי את שוויו כרכב שטח.

"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה" על אף שחובת הגילוי היא חובה רחבה מאד וכפי שנקבע לא אחת, כוללת גם את המידע שהקונה יכול היה לגלותו באמצעות בדיקה מטעמו, עדין המדובר בחובה שחלה על המידע שבידיעת המוכר ומטבע הדברים, לא יכולה לחול על המידע שלא בידיעתו, כאשר ההלכה היא כי המונח "ידיעה" חולש לא רק על המידע שבידיעת המוכר בפועל אלא גם על המידע שהיה עליו לדעת, בבחינת ידיעה קונסטרוקטיבית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, בין היתר, בשל אי הוכחת גובה הנזק.

כאמור, טענת התובע להפרש בסך 27,000 ₪ לא נתמכה ולו בבדל ראיה ולכן אין אלא לקבוע שדין תביעתו בגין רכיב זה להידחות ולו מן הטעם הזה.

העולה מן המקובץ הוא כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.