עיון בדפי החשבון (שמספרו 136129) שצרפה עו"ד כהן לתצהירה מעלה כי ביום 28.03.2003, לאחר זיכויו ב- 831,500 ₪ חוייב החשבון בסך של 814,250 ₪ למטרה שלא הובהרה דיה (הכיתוב ליד הפעולה: "קיזוז פחק עוש") והיתרה בחשבון הסתכמה ב13.70 ₪ בלבד! למחרת, ביום 30.3 זוכה החשבון ב24 זכויים שונים, כולם בגין "מכירת ני"ע" והיתרה בחשבון הגיעה לסך של 642,458 ש"ח. דף החשבון ליום 31.3 לא הוצג ע"י עו"ד כהן אך ככל הנראה בוצעו ביום זה משיכות שונות, או קניית ני"ע, שכן יתרת הפתיחה בדך החשבון הרלבנטי ליום 1.4 הסתכמה ב- 103,721 ₪ בלבד, שלא בהתאמה ליתרת הסגירה ביום 30.3.
...
גם טענות ההתיישנות והשיהוי דינן להידחות: אין מחלוקת כי העברת הכספים האחרונה מאת התובע לידי הנתבע בוצעה בחודש דצמבר 2003, וכי התביעה הוגשה לבית המשפט רק ביום 17.07.2013.
בחקירתו, עת נדרש התובע לתאר את הנזק שנגרם לו עקב אובדן בטוחה זו, בהינתן שהמלון נמכר בסופו של דבר לתובע עצמו במסגרת הסכם עם הכונס התמנה לבקשת בנק אוצר החייל, הסביר: "אם היה לי את מניות שער הוא כבר מזמן היה נגמר ולא הייתי צריך לריב עם רשויות המס, כי הייתי יכול בתור [בעל] מניות שער לפעול בתור בעל המניות מול מיסוי רשויות המס ולגמור איתם את כל מה שלא גמרו לאורך השנים, הייתי מגיש את הדוחות שאני לא יכול להגיש ואני תקוע"(פרוטוקול מיום 03.02.2015 עמוד 45).
התובע רכש בסופו של דבר את המלון, ובנסיבות אלו, גם לו נרשמה משכנתא לזכותו, לא היה בה להועיל לו. בעוד שבכובעו כנושה היה התובע נאבק על מנת שתתקבל תמורה גבוהה ככל האפשר, על מנת שיוותרו כספים לאחר פירעון שתי המשכנתאות שקדמו לו על מנת שישמשו מקור לסילוק המשכנתא שלו, הרי בכובעו כרוכש היה מעוניין לשלם מחיר נמוך ככל האפשר.
יתר חלקי התביעה, לרבות תביעתה של התובעת 2, נדחים בזאת.
