דיון
גבינה קשה חצי שמנה "עמק" רגילה בחריץ 28%, וגבינה קשה שמנה "גילבוע" בחריץ 22% הן מוצרים בפקוח לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק הפיקוח) וצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים לחלב ומוצריו), תשע"ד – 2013.
יצוין, שהמחיר המפוקח אינו בהכרח המחיר הזול ביותר המוצע למוצרים באותה קטגוריה:
"אתה שאלת האם תהיה חובה לסמן את המחיר שבפיקוח. אנחנו חשבנו על זה והחלטנו שלא לקבוע את זה כחובה. אני זוכרת שבעבר הנושא עלה, זאת לא הפעם הראשונה שהוא עולה. הייתה היתנגדות של ההגבלים העיסקיים. צריך להבין שכאשר הרגולטור קובע מחיר בדרך כלל המחיר הוא מירבי, זאת אומרת אסור למכור אותו במחיר העולה על המחיר המירבי, אבל מותר לתת הנחות. החשש הוא שאם החוק אומר שחייבים לכתוב את המחיר המירבי אנחנו יוצרים סוג של קרטל בחסות החוק, כי בעצם אני אומרת לקמעונאי שהוא ימכור רק במחיר המירבי." (דברי עו"ד חנה וינשטוק טירי, ועדת הכלכלה מיום 26.3.2012, הדגשות הוספו).
בהחלטה בעיניין גודנין קבעה כב' השופטת נחליאלי חיאט, כי בהנתן שעל גבי כל הגבינות במעדניה הוטבע מחיר, המאפשר השוואת מחירים, לא נגרם נזק:
"כאמור מהראיות שהוצגו בפני השתכנעתי כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח ברמה הנדרשת כי בסניפי המשיבה ובסמוך למקום מכירת הגבינות לא היה שלוט המעיד על קיומן של גבינות מפוקחות, משכך לא מילאה המשיבה את המוטל עליה בתקנות קרי, חובת היידוע. עם זאת כפי ששבתי וחזרתי פעמים רבות לאורך ההחלטה, השתכנעתי כי מחירי הגבינות הופיעו על כל גבינה באופן שבידי הצרכן היה המידע המלא בעת שהוא עומד לרכוש גבינות. לטעמי הצגת מחירי המוצרים היא התכלית העיקרית של חובת יידוע הצרכן ולא עצם היותו מוצר בפקוח; האפשרות הנתנת לצרכן לבחור בין המוצרים הנמצאים בוויטרינה לאור השלוט הברור המצוי על כל גבינה לא רק שלא צימצמה את יכול הבחירה אלא אפשרה להשוות בין מחירי הגבינות השונות לאור ההצגה הברורה של מחירי הגבינות כפי שמשתקף היטב בתמונות... אשוב ואחזור על הדברים ואומר כי השתכנעתי שהוצבו שלטי מחירים על הגבינות במעדניה בעת שהמבקשת רכשה את הגבינה, אלה הם דבריה שלה וכך הם פני התמונות המתיישבים עם העדויות, מכאן שהוכחה הצגה קבועה של מחירי הגבינות על כל הגבינות במעדניות המשיבה, ומשאלה פני הדברים ומשקבעתי כי לא הוכח שהמשיבה הטעיתה את הצרכנים או כי נשללה מהמבקשת יכולת השוואת המחירים או נפגעה אפשרות הבחירה של המבקשת ושל חברי הקבוצה הנטענת לבחור במוצר על פי רצונם, לא נגרם כל נזק ממוני לה ולקבוצה הנטענת. לאור המתואר לאורך החלטה זו גם לא ראיתי כי נגרם נזק לא ממוני למבקשת או לקבוצה נטענת בשל אי גילוי מידע על עצם קיומו של המוצר בפקוח. חובת הגילוי משמיעה לנו בעצם צירוף המילים שלה את החובה למסור מידע לאחרים באמצעים שונים. לדרך מסירת המידע יש השפעה על האפשרות שהצרכן שאמור לקבל את המידע אכן יוכל לפעול על פיו. הקף חובת הגילוי משתנה לפי הנסיבות, ומעת לעת אף לפי הוראות הדין. הקף חובת הגילוי הוא תלוי המטרה שלשמה נידרש הגילוי וכן תלוי בשיקולי תועלת בהטלת החובה לבין העלויות הכרוכות בה. בעניינינו מתייחסת חובת הגילוי למידע צרכני שעניינו רכישה של גבינה קשה; ברור כי אין מדובר בסיכון כלשהוא שעל הצרכן להביא בחשבון, אלא במידע רלוואנטי לכיסו של הצרכן ומשכך בעניינינו מטרת חובת הגילוי היא מתן כלי לצרכן לדעת את מחיר הגבינות שבמקרר כדי שיוכל להשוות בין הגבינות השונות ולרכוש את הגבינה המועדפת עליו לפי מחירה, בראש ובראשונה – מידע שכאמור סופק בעניינינו. נכון הוא שבחירת הצרכן גם תלוית העדפה אישית, נראות הגבינה, טעמה איכותה – אבל אלה הם עניינים סובייקטיביים שאינם רלבאנטיים לתקנות הגנת הצרכן (והגם שהמבקשת טענה כי מוצר מפוקח הוא גם איכותי – הרי בהיעדר תשתית לכך- לא ראיתי כלל להתייחס לכך בעיקר שאין התקנות מדברות על טיב המוצר). בעניינינו כבר ציינתי שהוכח כי היתה בידי המבקשת האפשרות לבצע את ההשוואה ומשכך משמעות חובת הגילוי על קיומו של המוצר המפוקח בדרך של הצבת שלט אודות המוצר המפוקח לא משמעותית בהינתן המידע בדבר מחירי כל הגבינות. לטעמי די בכך שהמידע הוצג למבקשת בצורה נגישה וברורה – כדי לומר שלא נגרם כל נזק בין ממוני ובין שלא ממוני." (פסקות 30-34 להחלטה).
...
אף על פי כן סבורני, שאין לאשר את בקשת האישור בעילה זו, מהטעם, שהמבקש אינו אוחז בעילת תביעה אישית.
סוף דבר
לאור כל האמור, בקשת האישור נדחית.
המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסך של 17,550 ₪ (כולל מע"מ).
