מכירת מניות המייסדים בחברת אוצר התיישבות היהודים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14874-09-15 לפני: כבוד השופט יהושע גייפמן תובעת: REYEM INC-1/20/1934 – חברה זרה ע"י ב"כ עו"ד אייל בורנשטיין ועו"ד דוד אורן נתבעות: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. משרד האוצר ע"י פרקליטות מחוז ת"א [אזרחי] ע"י עו"ד עדי אברונין פסק - דין

הקבוצה שמה לה למטרה לגאול קרקעות בארץ ישראל, רכשה אדמות בשפלה מתוך רעיון שהדרך הנכונה להתיישבות בארץ היא באמצעות יזמים פרטיים.

לאחר הצגת שטר החלוקה, הצהירו ב"כ הצדדים בעמ' 27 לפרוטוקול מ-22.9.19 שורות 18-19: "משטר החלוקה ת/3 ניתן ללמוד ששם החברה היא REYEM INC, ולא רגים אינק כפי שמופיע ב-ת/1 ו-ת/2". במירשם המקרקעין רשומה בגוש 3711 חלקה 2 בעלות חברת ראם מכוח מכר על פי שטר 11581/1935.

גם במוצג ת/18 - מכתב הסתדרות הפועלים החקלאים מ-1953, נאמר שהחלקות הנ"ל הרשומות על שם רעים הן חלקות של ד"ר מאיר רוזוב ז"ל. לעניין השם REYEM INC העיד עו"ד בורנשטיין בעמ' 50 לפרוטוקול שורות 28-29: "המילה REYEM זה באנגלית. אנחנו מדברים על יהודים. זה רעים- חברים ... זו הייתה חב' "חברים"".

המומחה לדין הזר, עו"ד רזיאל גסלר, הבהיר בחוות דעתו: "החברה נמחקה מספר רשם החברות במדינת ניו-יורק ב-15.12.53 עקב אי תשלום אגרות ומיסים, והוחייתה שם ב-23.4.13 ע"י יורשי בעלי המניות המקוריים של החברה..." [סעיף 5 לחוות הדעת] ;"חוק המיסים [במדינת ניו-יורק –י.ג.] קובע כי רשות המיסים רשאית למחוק חברה בשל אי הגשת דוחות ו/או אי תשלום מיסים" [סעיף 28 לחוות הדעת]; "המשמעות המשפטית במדינת ניו-יורק של המונח הנה נמחקה... לא מדובר בפרוק החברה וגם לא מדובר בחיסולה... כאמור בסעיף A-203 לחוק המיסים הנ"ל, המחיקה ניתנת לביטול כאילו לעולם לא נעשתה" [סעיף 29 לחוות הדעת]; "... אין במחיקתה של החברה כדי לפרק אותה ו/או לחסל את קיומה... החברה רשאית לפעול כדי לסיים את ענייניה, והיא רשאית לפעול שנים רבות לאחר שנמחקה... מעולם לא נותק רצף הזכויות של החברה מאותו יום שנוסדה בשנת 1934 ועד עצם היום הזה" [סעיפים 39-41 לחוות הדעת].

...

[ג] הנתבעים ישלמו לתובעת בגין הפקעת גוש 3720 חלקה 7 פיצויי הפקעה בסך 72,859.50 ל"י נכון ל-1.5.69 לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י סעיף 8[א] לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד-1964.

[ה] הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בירור תביעת פיצויי ההפקעה בסך כולל של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת החזר התשלומים ששילמה התובעת לשמאי ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.

בית המשפט התבקש להורות על חלוקה בעין של כל מניות בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל") המוחזקות על ידי המשיבה בהליך זה, אוצר ההתיישבות היהודית בע"מ (להלן: "החברה" או "אוה"ה").

ניתנו הוראות באשר לתשלום תמורת ההמשך המגיעה לבעלי המניות הלא רשומים (בעלי מניות המחזיקים במניות הרשומות על שם החברה לרישומים) ותשלום תמורת ההמשך לבעלי המניות הרשומים במירשם בעלי המניות של אוה"ה. כמו כן, נקבעה הוראה לפיה תהיה החברה רשאית להגיש השגה או כל הליך משפטי אחר על סכום המס שייקבע בגין מכירת מניות התמורה על ידי רשות המסים.

המחלוקת בפסק דין התייחסה ל- 100 מניות המייסדים של אוה"ה אשר היו מוחזקות באותה עת על ידי מועצת אוצר ההתיישבות היהודית.

...

יש לציין כי הערות שונות של בא-כוח החברה להשבה היו בהחלט הערות קונסטרוקטיביות אשר דרשו פיתרון, ותרמו בסופו של דבר לחתימת ההסכמים המשותפים.

לכן, מקובלת עליי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בדיון האחרון שהתקיים כי ניתן לערוך אנלוגיה בין המקרה הנוכחי לבין הליך בו קיימת תחרות בין שני תובעים ייצוגים.

לאור כל האמור לעיל ניתן אישור להסדר הפשרה כמבוקש בבקשה מיום 9.11.2016 כמו גם להעברת הסכום של 1.5 מיליון ₪ לכיסוי ההוצאות המשפטיות של החברה להשבה והעברתו המיידית לחשבונות ניצולי השואה הנזקקים.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית תהודה - חברה, תודעה ותיקון (ע"ר) (להלן: "תהודה" או "המבקשת") הגישה בקשה לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לאשר תביעה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על מתן צו לפירוק המשיבה, אוצר התיישבות היהודים בע"מ (להלן: "החברה" או "המשיבה").

100 שנה לאחר הווסדה נראה כי אין כל משמעות למניעים אשר הביאו להקמתה של החברה ולמטרות הציוניות אשר נחרתו על דגלה.

התגובה לבקשה; תשובת החברה והשלמת טיעון מטעם המבקשת נטען כי תכליתה של הבקשה לסילוק הוא למנוע דיון מהותי מתוך מטרה להנציח את המצב הקיים, בו החברה והדירקטורים שלה פועלים באין מפריע תוך שהם מעדיפים את טובתם האישית וגורמים נזק של 450 מיליון ₪ לכלל בעלי המניות בחברה.

פריט 5 לתוספת השנייה מתייחס ל"תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה; לעניין זה – "זיקה" – בעלות, החזקה, רכישה או מכירה; "יחידה" – כמשמעותה בחוק השקעות משותפות בנאמנות; "נייר ערך" – כהגדרתו בחוק החברות וכן ניירות ערך כהגדרתם בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968".

...

הנושא השני – "הליכי פשרה והסדר שמטרתם הבראת חברות באשר הן חלק מדיני חדלות פרעון. דינים אלה מצריכים מומחיות כשלעצמה ובשלב זה מוצע שלא להכלילם במסגרת העניינים שייוחדו לסמכות המחלקה הכלכלית". בסופו של דבר, קובע סעיף 42 ב (א)(1)(ד), הדן בעניין כלכלי שהוא עניין אזרחי לפי חוק החברות, כלהלן: "הוראות חוק החברות המנויות בסעיף 40 (5), למעט עניין אזרחי לפי פרק ראשון א' לחלק התשיעי... ועניין אזרחי לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק כאמור בהליך פשרה או הסדר שמטרתו הבראת חברה.". הפרק השלישי נושא את הכותרת "פשרה או הסדר" (סעיפים 350, 351- ד.ק.).

אף אחד מהניצעים לא נעתר להצעה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין הבקשה להידחות וכך גם דינה של התביעה.

לאחר ייסודה של חברתJCT מניותיה הונפקו לציבור ברחבי ארופה וחלקן נמכרו ליהודים, שלימים נספו בשואה.

לאחר הקמת מדינת ישראל, כחלק מהעברת מרכז הכובד והפעילות של התנועה הציונית לישראל, הוחלט על העברת הפעילות והנכסים של חברתJCT לישראל, כשלצורך כך הוקמה "אוצר התיישבות היהודים בע"מ", המהוה את חליפתה.

היות ורוּבּן המכריע של מניות חברת JCT הן מניות, שמאז מלחמת העולם השנייה נותק הקשר עם מחזיקיהן, בעיקר בשל העובדה שרובם נספו בשואה, נוסדה בראשית שנות ה-60' של המאה הקודמת "יק"ט נאמנות בע"מ" לשם הטיפול במניות אלה.

...

הגם שאין מנוס מדחיית הערעור, אני מבקש בשלב זה להבּיע את עמדתי, כי ראוי שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בהן הנכסים מושא הערעור הם נכסים שלא היו בישראל במועד רכישתם, לא הובאו לישראל על-ידי הנספים בחייהם, ולא היו בישראל גם במועד פטירתם, תמצא המשיבה פתרון, שיאפשר לסייע גם לאותם מאתיים יהודים החיים ביוון והמוגדרים כקורבנות ישירים של תקופת השואה, שלהבטחת רווחתם פועל המערער.

." [הדגשות הוספו]. במקרה דנן, הרכוש אותו רכשו הנספים לא היה בארץ ישראל עובר לשואה, ועל-כן, הגם שחוק נכסי הנספים הוא חוק עם תכלית מוסרית ואנושית מהדרגה הראשונה, והגם שבמתכונתו הנוכחית פּוֹרשׂ הוא את כנפיו גם על המניות מושא הערעור - אני סבור, כי לא תחטא המשיבה במילוי תפקידה (בלשון המעטה) אם תמצא, גם לאחר מתן פסק-דין זה, וּבהקדם, פתרון, שמחד - עולה בקנה אחד עם תכלית חוק נכסי הנספים; וּמאידך - עושה חסד עם שארית הפליטה מקרב יהודי יוון הזקוקים לסיוע.

סעד הערעור נדחה.

המשיב 1 (להלן-"המשיב") הגיש תובענה ייצוגית נגד המבקשת (אוצר התיישבות היהודים בע"מ-להלן-"אוה"ה") ונגד 18 נתבעים נוספים שהיו חברי מועצת אוה"ה והחזיקו ב-100 מניות המייסדים של אוה"ה. התובענה הוגשה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 542/04).

הבקשה המתוקנת כוללת הגדרה מחדש והרחבה מהותית של עילת הקיפוח, והוספת עילות קיפוח חדשות בענין חלוקת דיבידנדים, רמת סחירות נמוכה של המניות ואי מכירת חבילת בל"ל בפרמיה.

כך גם הוספה טענה כי פסק הדין של כב' הנשיא גורן מהווה מקור לציפייה לגיטימית של בעלי המניות לתיקון הכשלים בחברה-טענה הנשענת על אירועים שהתרחשו לאחר פסק הדין.

...

הואיל ויש צורך לעדכן את התביעה הייצוגית והבקשה לאישורה בשל ההתפתחויות שחלו, ולאור הצהרת ב"כ המבקש על עילות וטענות שהוא מוותר עליהן, וכיוון שהדרך הפרוצדורלית הנוהגת היום לפי חוק תובענות ייצוגיות היא הגשת תביעה אזרחית, ובגדרה הבקשה לאישור, אני מורה על העברת ה"פ 542/04 לפסים של תובענה רגילה.

לאחר שהמשיב הגיש את תגובתו, ואוה"ה הגישה את תשובתה לתגובה, עיינתי בכל אלו והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להיתקבל.

לאור כל האמור לעיל, התובענה הייצוגית המתוקנת והבקשה המתוקנת לאישורה, שהוגשו בעקבות ההחלטה מיום 8.7.09, נמחקים.