במסגרת פנייתה ציינה "כי בית החולים נפגע קשות בתופת משבר הקורונה, ככל עסק אחר. פעילות בית החולים ומרפאות החוץ הושפעה, משמעותית, מהמשבר שפקד את המדינה ואת העולם. בית החולים מוגדר כגוף חיוני וככזה המשיך בפעילות גם בתקופה בה מרבית המשק השבית את פעילותו, אולם, וזה העיקר, מיקד עצמו בפעילות חיונית לשעת חרום בלבד, קרי – ניתוחים דחופים שאינם סובלים דיחוי, ותו לא" (נספח ט' לעתירה).
למשל, ניתן להתרשם מנוסח תקנה 5(א) כפי שפורסם ביום 21.3.2020 (ת"ק תש"ף מס' 8402):
(1) קניון למעט מקום למכירת מזון ובכלל זה בית אוכל לפי תקנת משנה )ב(1)( בית מרקחת, או חנות שעיקר עיסוקה מכירת מוצרי הגיינה המצויים בקניון;
(2) דיסקוטק, בר, פאב, אולם אירועים, מכון כושר, בריכת שחייה, פארק מים, גן חיות, ספארי, פינת חי, בית מרחץ, בית קולנוע, תאטרון, ספרייה, מוזיאון ומוסד תרבות אחר, פארק שעשועים, לונה פארק, עסק לטפול לא–רפואי בגוף האדם, מקום לעריכת מופעים וירידים, כלי שיט צבורי, רכבל, שמורת טבע, גן לאומי, אתר מורשת, ומקום שיש בו אטרקציה תיירותית; לעניין זה "גן לאומי" ו"שמורת טבע" - כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח -1998;
(3) שוק קמעונאי הפתוח לציבור הרחב, וכן דוכן בשוק כאמור ובכלל זה דוכן למכירת מזון, ולמעט שוק סיטוני.
...
טענות הצדדים
לטענת העותרת, חרף העובדה שהפעילות העסקית שלה, שעניינה הפעלת בית חולים, נפגעה לא פחות מהפגיעה שספגה פעילות מרפאות החוץ בשני המתחמים, ובהם הכירה העירייה כזכאים להנחה, החליטה העירייה לא להיעתר לבקשת העותרת ולא זיכתה אותה בפטור/הנחה בארנונה עבור בית החולים והחניון.
אם יתברר לגזבר העירייה שאכן נפגע העסק מהגבלת הפעילות כך שפעילותו העסקית ירדה בשיעורים כקבוע בתקנות, על גזבר העירייה להיעתר לבקשת החייב ולהכיר בו כזכאי להנחה בארנונה.
בהקשר הזה, שיקול הדעת של הגזבר הוא מצומצם: במקום שבו התברר לו כי חייב נפגע כלכלית כאמור עליו להיעתר לבקשת אישור הזכאות, אלא שתקנה 33 קובעת כי על גזבר העירייה לברר האם "הפעילות שבשלה הנכס מסווג כנכס אחר, מנויה בשימושים המפורטים בתקנה 5(א)", ללמדנו שבבירור זכאות החייב להנחה בארנונה נדרש לבחון את השימוש העיקרי שבגינו סווג הנכס כ"נכס אחר"; ובענייננו הרי היה זה גזבר העירייה שסיווג את הנכס כ'נכס אחר' (ראו דברי בסעיף 17 לעיל לעניין קביעת הגזבר בצו הארנונה כאמור בתשובת העירייה).
התוצאה היא שאני דוחה את העתירה בחלקה, קרי, אני מקבלת את עמדת העותרת אשר לחניון ומבטלת את ההחלטה של המשיבים בעניין זה. בצד זה לאור האמור בהחלטה זו אשר לפרשנות הדין ואשר לאמור בעניין סעיף 5(א) לתקנות הגבלת הפעילות ובהנתן תכליות החקיקה אליהם התייחסתי בהחלטה זו, סברתי כי ראוי שהעירייה תשוב ותשקול את החלטתה לעניין בית החולים, תוך שהיא מביאה לנגד עיניה את הנסיבות וכאמור את התכליות של החקיקה הספציפית.