פרשנות כזו היא כה קיצונית וכה משוללת הגינות בסיסית, שאני סבור שלא רק קבלת הטענה, אלא עצם העלאתה היא בלתי לגיטימית, ומלמדת על פראקטיקה עסקית פסולה, שלא להשתמש בלשון חריפה מזו.
לחזוק מסקנה זו, במוצג נא/2, שהנו דוח כספי של התובעת לרבעון השלישי ב- 2011, נכתב כי ברבעון הנ"ל "נחתמו חוזים למכירת שלוש יחידות נופש בתמורה לסכום כולל של כ- 1.9 מיליון ₪", מכאן, שמדובר במחיר ממוצע של 633,333 ₪ - מחיר קרוב למחיר המכירה של דירת הזוג שלגי, המלמד כי המחיר שבו נכמרה הדירה אינו חריג ביחס לדירות אחרות במיזם.
הנתבעים טוענים שירידת ערך הנה תוצאה של מצב הזנחה כללי שניגרם, ובעניינינו – בגין אי מתן שירותי ניהול שונים אשר היו מוטלים על כתפה של התובעת, אשר גרמה בהיעדר שירותים
מלונאיים ותחזוקה לקויה, בנוסף, טענו הנתבעים שע"י בדיקת שמאי ניתן להוכיח ירידת ערך גם טרום המכירה ולא רק ע"י חוזה מכירה בפועל.
...
לסיכום, יש לקבוע את הפסד בעניין ירידת הערך הן בדירת הזוג שלגי, והן בדירת גורלי וזאת על בסיס הערכות העולות מחוות דעתו של השמאי קרול, שבחקירתו סיפק תשובות רציניות וענייניות, ובנוסף חוות דעותיו הוכחו כאמינות יותר מחוות דעתו של השמאי שגיא.
סוף דבר
מכל האמור לעיל, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, שכן זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הרכיב "ירידת ערך" כנקבע בחוות דעותיו של השמאי קרול וברכיב זה בלבד.
התביעה שכנגד מתקבלת, אפוא, כך שעל התובעת לשלם לבני הזוג שלגי פיצוי בסך 385,000 ₪ , ולגורלי סך 440,000 ₪.
