מירמה, הונאה וזיוף במכירת רכבים מעוקלים

התובע מייחס לנתבעת הטעה מכוונת, מירמה והסתרה של נתוני האמת בדבר עברו של הרכב, כמו גם פעולה בנגוד להוראותיו של חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008.

לי אין תו סחר, זה שאין לי תו סחר זה לא אומר שאסור לי למכור כלי רכב, יש לי מיגרש בירושלים 4 שנים, תו סחר כדי לסבר את האוזן זה בשביל להגן על המוכר בקניה ולהגן על המוכר במקרה של עיקול או שעבוד, תו סחר זה יד וירטואלית.

אתה אומר עכשיו שבזה שאתה מעביר את הרכבים לצדדים שלישיים שהם לא סוחרים, אתה מאפשר להם להונות ולזייף ולשקר לאזרח מן היישוב שקונה את הרכב ? לא הבנתי את השאלה.

...

איני מקבל את טענותיה של הנתבעת בסעיפים 57-44 לסיכומיה ולפיהם יש להטיל ספק במהימנותו של התובע ולמצער לייחס לו אשם תורם.

מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח את טענותיו נגד הנתבעת כפי שפורטו בכתב התביעה ומכאן שדינה של התביעה להידחות.

כתב התביעה התבסס על טענות מרמה והונאה שלא הוכחו ועל כן התביעה נדחית.

התביעה נדחית.

בפנינו איפוא מקרה נוסף של מחלוקת על התקיימות תנאי תקנת השוק לפי סעיף 34 של חוק המכר, שזו לשונו: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובילבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". גרסת המבקשת ניתנה בתצהיר מטעמה שהוגש על ידי מר **** אזולאי, מנהל מחלקה במבקשת.

להלן עקרי גרסת העד בתצהירו ובחקירתו: המבקשת מייחסת למשיבה שתוף פעולה במעשה של גניבת הרכב , מתוך מירמה והונאה.

ברור שהמבקשת הסתפקה באותו צלום מסך מזויף שהוצג לה, ואפילו לא טירחה לוודא טרם שמסרה הרכב , ע"י כניסה לחשבונה שלה, שאכן דמי המכר ניכנסו לחשבון.

נשאלת השאלה הכיצד הוציא קבלה – אותה קבלה מש/1 – שעליה מתנוסס הכיתוב: "רכב חודייפה, מכירה, קניה, החלפה". על פני הדברים מדובר אכן בשם עסק של מי שעיסוקו בסחר רכבים כאדם פרטי, אך אם הוא סוחר רכב אמור להיות לו עוסק מורשה, היינו תיק במס הכנסה ושלטונות מע"מ, המשקף עסוקו זה. העד חודייפה אישר כאמור כי כבר למעלה משנה אין הוא שותף עם מר עקול בסחר ברכבם, וכי אין לו עוסק מורשה כאדם פרטי.

...

תביעתה של אלבר הנה להצהיר עליה כבעלת הרכב ודין תביעתה להידחות משעה שחלה תקנת השוק.

כלומר, לו הצדדים לסכסוך בפני היו (נניח) מר חודייפה טרביה ומר מוסא עקול, ומי מהם היה טוען לבטלות החוזה והשבה בטענה לאי חוקיות שיסודה בחוק המזומן , דומני כי דין התביעה היה לדחייה, בהתחשב במידתה הנמוכה יחסית של אותה אי חוקיות, הנשמעת מפי צד שהתקשר בעסקה (לשיקול של מידת אי החוקיות הכרוכה בחוזה, עיין למשל עא 10159/16 מועצה איזורית יואב נ' עיריית קרית-גת, פס' 34).

אני דוחה את התביעה (והמשמעות הנה כי על המבקשת, אלבר, להשיב החזקה ברכב למשיבה, אותו רכב נשוא התובענה שנטלה אלבר לידיה בעשיית דין עצמית.

כל האישומים, גם יחד, מגלים פרשת קשה וחמורה של מעשי מרמה, הונאה וזיוף.

מבלי להכנס לפרטים נאמר, כי המערערים שבפנינו ביחד עם אחרים קשרו קשר להונות רוכשי רכב פוטנציאליים על ידי מכירה, כביכול, בדרך של מכרז, כאשר מדובר בכלי-רכב שעוקלו בהוצאה לפועל.

הקושרים שכרו משרד, זייפו מסמכים, פרסמו מודעות שפנו אל קונים פוטנציאלים והציעו להם לרכוש מכוניות מיועדות למכירה.

...

בהסכמתה אנו קובעים כי 20,000 ₪ נוספים שהופקדו במזכירות בית המשפט-יעברו כפצוי נוסף למתלוננים.

על אף עמדתה של המדינה אני סבור שאין מקום לקבל את הערעור.

מנימוקיו ומשיקוליו אני סבור כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו.

השרות ציין כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הודה כי ביצע אותם במהלך מספר חודשים והסביר כי עשה כן נוכח מצוקה כלכלית, חובות לבנקים ולמרכז לגביית קנסות, עיקול על חשבון הבנק שלו לצד קושי להוות נטל כלכלי על אמו.

הנאשם אשר חלקו בפרשה הנו מלא ומרכזי, יחד עם האחרים נעזר בציוד טכנולוגי הכולל שימוש באפליקציות מתקדמות, ארנק דיגיטאלי, זיוף מסמכים בנקאיים, תעודות זהות ועוד, תוך שאינו בוחל ומגייס אחרים, כדוגמת חברתו הקטינה אליה העביר באמצעות אפלקציית " ביט" כספים מחשבונה של נפגעת העבירה שאת פרטי האשראי שלה נטל במירמה, את **** נחום היא אחות של חברו, יוליה שהנה מכרה שלו ושל הנאשמים האחרים, לבצוע חלק מהעברות.

כאן המקום להזכיר ולהדגיש כי הנאשם הורשע ב 23 אישומים, הכוללים 21 עבירות מירמה, נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום, שבוצעו בנסיבות מחמירות כאשר העונש על כל עבירה (אחת) הנו 5 שנות מאסר; 21 עבירות של נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום כאשר העונש על כל עבירה (אחת) הנו 3 שנות מאסר; 23 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות כאשר העונש על כל עבירה הנו 5 שנות מאסר; עבירה של שינוי זהות של רכב או חלק של רכב לפי סעיף 413 ט' לחוק שהעונש לצידה הנו 7 שנות מאסר; כך גם ביחס ל- 6 עבירות של היתחזות לאדם אחר במטרה להונות, בצוותא חדא, כאשר העונש לצד כל עבירה הנו 3 שנות מאסר וכך גם ביחס ל- 4 עבירות של שימוש במסמך מזויף ועבירה של גניבה וזיוף של מיסמך לפי סעיף 413 ח'2 לחוק (מיסמך הקשור ברכב) שדינה 5 שנות מאסר.

...

לאחר שקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין, נוכח ריבוי העבירות, טיבן וחומרת נסיבות ביצוען כפי שפורטו לעיל, מידת האשם שהפגין הנאשם בכלל האישומים, לרבות הענישה הנוהגת, סבורני כי הרף התחתון לו עתרה המאשימה (גם בחיבור של החלק התחתון של כל אחד מהמתחמים להם עתרה) אינו הולם את ריבוי העבירות והחומרה הרבה שבביצוען לרבות השלכותיהן הקשות על קורבנות העבירות והציבור בכלל.

אשר על כן, אני קובעת את מתחם העונש ההולם לכלל האישומים והעבירות בהן הורשע הנאשם, כך שינוע בין 5 ל 9 שנות מאסר.

סוף דבר – לאחר שקלול מכלול הנתונים והשיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 5 וחצי שנות מאסר החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים.

נטען כי את דבר המירמה גילו 4 שנים לאחר פטירת המנוח , כשנתבקשו לשלם מס שבח בגין עסקת מכר שמעולם לא התרחשה, ולאחר שהוטל עיקול על רכב המנוח, מיד הוגשה תלונה במישטרה בגין מעשה רמיה ונוכלות של התובע , דבר שהסתיים בכתב אישום ובהרשעת התובע בגין זיוף הסכם המכר ויפוי כח בלתי חוזר , וכעת התובע דורש השבת כספים, שמעולם לא ניתנו למנוח וללא כל ראשית ראיה.

נטען כי אין עוררין, שלאור מעשה הזיוף הוטל עיקול, לתובעים שכנגד נגרמו נזקים רבים לרבות מסוג פגיעה בשמם הטוב , כמו גם בושה , חרדה , השפלה ,תיסכול כעס , פגיעה בכבודם ועגמת נפש, בשל מעשי הנתבע שכנגד, שהנו עבריין הונאה ומרמה , זייפן אשר ניסה לגנוב מהם נכס מקרקעין.

...

לפיכך, ונוכח האמור, והגם שביהמ"ש החליט לדחות את התביעה שכנגד, יש לפסוק לזכות הנתבעים/התובעים שכנגד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ונוכח ובהתאם לכלל ההליכים וההחלטות שמתחילת התיק, שאני קובע לסך 35,000 ₪.

סוף דבר התביעה המקורית נדחית.

התביעה שכנגד נדחית .