מירמה וגניבה של פקיד בנק מלקוח

כמו-כן, הואשם העורר בכך שגנב סכומים שונים מחשבונות של לקוחות בבנק.

לפי האישום השני, ערך העורר טופסי בקשת הלוואה מזוייפים, וקיבל מהבנק, במירמה, הלוואות בסכומים של 15,000 ₪ ו- 12,000 ש"ח, שהועברו לחשבון בנק לא פעיל על-שם אחד אלאשעל.

העורר טוען, כי כל אחד מפקידי הבנק יכול היה לבצע את המעשים האסורים.

...

לפנינו עתירה כלפי החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה") בוש"ר 51170-06-14, שדחתה ביום 13.11.2017 את בקשת העותר לשיחרור מוקדם ממאסרו, בתנאי התוכנית השיקומית של רש"א. כללי העותר, יליד 1965, מרצה מאסר ראשון, לתקופה של 18 שנים ו – 5 חודשים לאחר שהורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים במטרה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמכים מזויפים, עשיית פעולה ברכוש אסור, קשירת קשר לבצוע העבירות הנ"ל וגניבה בידי עובד – במסגרת "פרשת הבנק למסחר" העותר הורשע במעורבות בפרשת המעילה בבנק למסחר (להלן: "הבנק") לאחר כחמש שנים של מעשי מירמה וגניבה, שהביאו להיתמוטטות הבנק.

מעובדות המקרה עולה שבשנת 1990 החלה אחותו של העותר, אתי אלון, לעבוד כפקידה בבנק ותוך מספר שנים קודמה לתפקיד סגנית מנהלת מחלקת השקעות, שאיפשר לה גישה, באמצעות מחשב, לחשבונות של לקוחות הבנק ולפעול בהם.

...

איננו מקבלים את טענת ב"כ העותר לפיה הוחל באותו מקרה סעיף 10(א) בשל התנהגותה השלילית של העותרת, למרות שיצאה לחופשות, שכן אין קשר בין שני הנתונים הנ"ל. כפי שקבעה הוועדה, בצדק, מקרהו של העותר ראוי להחלת סעיף 10(א) לחוק שכן מהכרעת דינו של העותר ומפסק דינו של ביהמ"ש העליון עולה בבירור שמדובר במקרה חמור ובעל נסיבות מיוחדות.

אנו דוחים את טענת ב"כ העותר לפיה הוועדה הפלתה אפליה פסולה לרעה את העותר לעומת אחותו אתי אלון, ששוחררה על תנאי לאחר שריצתה 14.5 שנות מאסר מתוך 17 שנות מאסר שהוטלו עלילה, שכן מבלי להקל בחומרת מעשיה, על פי גזר הדין וההחלטה, היא קיימה את דרישותיו של העותר ממנה, תוך הפעלת מניפולציות מצידו כלפיה, היא לא הייתה בעלת דפוסים עברייניים או מניפולטיביים, כפי שאובחן העותר, ולא הייתה מכורה להימורים.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

אתי הורשעה עוד – בגין שלושה אישומים שיוחדו לה – בעבירות נוספות של גניבה בידי עובד ובעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה ביכולתו של תאגיד לקיים התחייבויותיו, איחסון מידע כוזב והפקת פלטים כוזבים, עבירות לפי סעיפים 423, 425, 424(1) לחוק העונשין, וסעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995.

סיפור המעשה בשנת 1990 החלה אתי לעבוד כפקידה בבנק למסחר ותוך מספר שנים קודמה לתפקיד של סגנית מנהלת מחלקת השקעות, תפקיד שאפשר לה גישה – באמצעות המחשב – לחשבונות כל לקוחותיו של הבנק ואף היתר לפעול בהם.

לטענתם, אתי נכנעה לפיתוי ונסחפה למערכת מתמשכת של גניבות, לאחר שהופעלו עליה לחצים כבדים על-ידי עופר ובעלי חובו, ולנוכח כך שבמהלך שנות עבודתה בבנק התחוור לה שלא נערך כל מעקב אחר כספי הלקוחות, וגם אין פקוח אחר התנהלותם של עובדי הבנק.

...

סבורני כי אין מקרה מתאים מזה הנוכחי כדי להטיל על נאשם את העונשים המרביים הקבועים לצד העבירות בהן הורשע.

כאמור, אני סבור כי צדק בית-משפט קמא עת גזר לעופר את העונשים המרביים בעבירות בהן הורשע, והורה כי הוא ישא בהם במצטבר.

מסקנה זו מתבקשת גם נוכח העונש שהושת על אתי.

הנתבעות 2 ו-3, אמו ואחותו של הנתבע 1, סייעו לו במעשי הגזל ובהוצאת הכספים במירמה בתקופה שבין 14.04.04 – 17.05.04, תוך הצגת מצג כי הפעולות הנ"ל נעשות עבור לקוחות לאומי למשכנתאות כאשר הכספים בגין ביטולי הביולים ניתנו להן על ידי פקידי הבנק במזומן.

הנתבע 1 ניצל את מעמדו כמקדם מכירות של משכנתאות באיזור הדרום ואת אמונם של פקידי הבנק שהכירו אותו והודרכו על ידו בכל הנוגע לביול ובטול ביול של הלוואות.

סכום התביעה גבוה, מרביתם של הנכסים מרוקנים מתוכן מאחר והם משועבדים לבנק לאומי למשכנתאות ו/או לגורמים שונים וחלק מהכספים אותם ביקשו התובעים לעקל הם כספים שנגנבו מהתובעים.

...

מבלי לקבוע מסמרות באשר להליך העקרי, די לשלב זה של הדיון, בטענות הנטענות בתצהיר מטעם התובעים ובנספחיו אשר לא נסתרו, כדי לשכנעני כי אין מדובר בתביעה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. על כן אני קובעת כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

אין בידי לקבל טענה זו. סכום התובענה נגד הנתבעות 2 ו-3 אינו סכום מבוטל והנתבעות לא טענו כי עוקלו כספים מעבר לסכום האמור.

על כן לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו עיקול זמני וקובעת כי צו העיקול הזמני מיום 03.05.05 שניתן ע"י כב' הרשמת עפרון בבית משפט השלום בתל-אביב, עומד בעינו.

האישום הששי מייחס לנאשמת ביצוע עבירות אלו: גניבה בידי מורשה, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, בכך שגנבה, במסגרת עבודתה בבנק, סך של 1,180 ₪ מגב' בכר מיכל ילידת שנת 1942.

ב"כ הנאשמת טען, שלא היה צפוי נזק לקורבנות כתוצאה ממעשי הנאשמת, מאחר והבנק היה משלם בכל מקרה את סכום הגניבה – טיעון זה מקומם הוא, שהרי הנזק הנגרם ללקוח הבנק, שאת כספו גנבה פקידת הבנק, אינו מתמצה בנזק ממוני, אלא, ואולי אף בעיקר, נזק פנימי, של אנשים מבוגרים, ששמו את מבטחם בנאשמת ובמוסד אותו היא מייצגת, והם נבגדו על ידה.

בנוגע להרתעת הרבים, הרי שקביעת העונש בתוך מיתחם העונש ההולם לוקח בחשבון גם נתון זה – הנאשמת הושיטה את ידה לכספי אחרים, שהם קשישים וחלשים, והפגיעה בהם אינה רק כספית, אלא גם פנימית, כנבגדי מערכת בנקאית שבה שמו את מבטחיהם, ורק ענישה כואבת ומרתיעה תבהיר לנאשמת ולדומיה, שמעשיהם אינם משתלמים, וכי דינו של גנב בנסיבות אלה הוא כליאה מאחורי סורג ובריח, ועונש זה בלבד.

...

מאחר והוריתי על חילוט הרכב, ומאחר והנאשמת אמורה לרצות מאסר בפועל בהתאם לגזר דין זה, ומאחר והנאשמת השיבה את כל כספי הגניבה, ובהתחשב במצבה הכלכלי הנטען, החלטתי להימנע מהטלת קנס או פיצוי, אך אין בכך בכדי למנוע מקורבנותיה מלהגיש תביעות אזרחיות נגדה בעתיד.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, החלטתי להטיל על הנאשמת עונש אחד, בגין כל העבירות בהן הורשעה, על כן הנני דן את הנאשמת לעונשים אלה: (1) מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי ימי מעצרה מיום 17.3.2013 ועד ליום 3.4.2013.

(2) 6 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה אחת או יותר מהעבירות בהן הורשעה בתיק זה. (3) אני מורה על חילוט רכב הנאשמת מסוג מיצובישי לנסר מס' רישוי 45-940-76.