מיקרוטראומה קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין מחלת מזותליומה

ראשית נציין, כי במסגרת ההודעה על העובדות המוסכמות שהוגשה לבית הדין ביום 13.9.2010, הצדדים הודיעו על הסכמתם למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלת המזתליומה בה לקה הן בעילה של מקרוטראומה והן בעילה של מחלת מיקצוע.

...

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מחלת מקצוע" להידחות.

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מיקרוטראומה" להידחות.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, בנסיבות המפורטות ועל יסוד חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין – התביעה נדחית ואנו קובעים כי אין קשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה אשר גרמה לפטירתו, בין כמחלת מקצוע או בין כמיקרוטראומה.

חוו"ד מיום 8.7.2016: "חשיפה לבנזן וקרינה מיינת נימצאו כקשורות מאוד ומעלות את הסיכון ל-MM. בנזן נותר בגדר חשוד." וכן- "לגבי עבודה כצבע וחשיפה למגוון של חומרים הרי שכעקרון עבודה כצבע מוכרת כגורם לסרטן, אך לסרטן שלפוחית השתן ומזותליומה"; וכן- "ניתן לסכם שמה שרלוונטי מבחינה תעסוקתית בעיני המחבר היא ההחלטה של IARC לגבי בנזן כי יש עדות מוגבלת בין חשיפה לבנזן לבין מולטיפל מיאלומה..." 37.4.2.

יישום ההלכות שנקבעו בעיניין המקרוטראומה על המקרה של המנוח מביא למסקנה, כי הוא לא הוכיח קשר סיבתי כנדרש בין תנאי עבודתו לבין המחלה שבה לקה, אלא ההפך הוא הנכון – בחוות דעתה של המומחית הוכח, כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו.

...

] לאור האמור, אנו מקבלים את מסקנת המומחית, ואין מנוס מהקביעה, כי המחלה שבה חלה המנוח לא נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו, גם לא על דרך של החמרה, ועל כן אינה מהווה מחלת מקצוע על פי התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי.

יישום ההלכות שנקבעו בעניין המיקרוטראומה על המקרה של המנוח מביא למסקנה, כי הוא לא הוכיח קשר סיבתי כנדרש בין תנאי עבודתו לבין המחלה שבה לקה, אלא ההפך הוא הנכון – בחוות דעתה של המומחית הוכח, כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו.

לפיכך, אין מנוס מדחיית עילת תביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

הנידון על שאיריו) להוכיח קשר סיבתי מעל 50% בין תנאי העבודה לבין המחלה, כבמקרה של תביעה להכרה בפגיעה בעבודה מכוח עילת המקרוטראומה, אלא על המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה.

במקרה הנידון – על המוסד להוכיח העידר קשר סיבתי בין החשיפה לאבק סיבי אסבסט לבין מחלת המזותליומה בה לקה המנוח.

...

התובע בהודעתו מיום 30.4.2018 הודיע כי הוא מבקש לבצע בדיקה נוספת ובית הדין נעתר לבקשתו ובהמשך אף ניתן צו למשרד לבטיחות ולגהות להמציא מידע לעניין מפעל קדמני.

אין בידינו לקבל את טענת התובע, כי הוא סובל ממחלת מקצוע.

מכל המפורט לעיל – היות ובמקרה דנן אין קביעה פוזיטיבית שהתובע היה חשוף לכרום ולסיליקה, משהתובע לא שימש כפועל ייצור אלא מהנדס אשר רק הסתובב באולמות הייצור, משלא חלה החזקה בס' 46 לחוק ולאור קביעת המומחה כי אין השפעה משמעותית של הגורמים התעסוקתיים על מחלת התובע לעומת השפעת העישון – תביעת התובע נדחית.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, סעיף 15 לפסק הדין: "עת מדובר במחלת מיקצוע, לא מוטל על המבוטח (במקרה הנידון על שאיריו) להוכיח קשר סיבתי מעל 50% בין תנאי העבודה לבין המחלה, כבמקרה של תביעה להכרה בפגיעה בעבודה מכוח עילת המקרוטראומה, אלא על המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. במקרה הנידון – על המוסד להוכיח העידר קשר סיבתי בין החשיפה לאבק סיבי אסבסט לבין מחלת המזותליומה בה לקה המנוח..." (ברע 18787-03-16 – מ ד נ' המוסד לביטוח לאומי תק-אר 2016(4), 1800 (27.11.2016)).

...

לטענת הנתבע, לא הוכחה חשיפה לחומרים באופן תדיר וסדור, לא הוכחו שמות החומרים, לא הוכח ריכוז החשיפה, משך החשיפה וכו', ועל כן דין התביעה להידחות מבלי להיזקק למינוי מומחה יועץ רפואי.

תימוכין נוספים מצאנו בתצהירו של מר כחלון, שלא נסתר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 10.7.2017, עמ' 14, ש' 1-17).

מכאן, שבשונה מהנטען בסיכומי הנתבע (סעיפים 3, 21, 27 לסיכומי הנתבע) – לא מוטל נטל על התובע להוכיח כי הוא נחשף במסגרת עבודתו לחומרים מזיקים, אלא הנטל מוטל על המל"ל להפריך טענה זו. בכל מקרה, מצאנו כי התובע הוכיח חשיפה לחומרים מסוכנים ואף הוכיח את התדירויות, את זמן החשיפה ותנאיה.

אנו סבורים כי משמיעת העדויות (ובפרט העדויות של מר גליל ומר אלזרקי), הנתבע לא עמד בכך ולא הצליח להוכיח כי התובע לא היה חשוף לחומרים מזיקים במסגרת עבודתו.

בסעיף ה' בפרק של מקרוטראומה, קבעתי שיחס ("משקל") של תנאי העבודה של המנוח הוא פחות מ- 20% מסה"כ השפעת הגורמים למחלתו של המנוח וכי השפעה של העישון במשך 46 שנה (70 שנות חפיסה) הנה עולה על 80% במקרה הנ"ל. כלומר, עוצמת הקשר כאן פחותה מ- 20% ועל כן לא מדובר במקרה הנ"ל במחלת מיקצוע.

על פני הדברים, השאלה אם המנוח הוא בגדר "עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט" היא שאלה עובדתית, ומהודעתם של הצדדים לבית הדין האיזורי מיום 13/9/10 עולה כי הייתה הסכמה שהמנוח הוא בגדר עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט, באופן ובמינון שפורטו בתשתית העובדתית המוסכמת, ונותרה להכרעה רק שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת המזותליומה שבה לקה המנוח.

...

לאחר שנשמעו עדויות, ניתנה החלטתי מיום 31/1/21 בה נקבע כי בשנים 1977 עד 1985 המנוח היה חשוף לאזבסט לעיתים.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי מחלתו של המנוח איננה מחלת מקצוע אלא המחלה שנגרמה על ידי עישון כבד אשר במקרה הנדון כאן איננו גורם תעסוקתי.

משזו קביעתי, אין עוד צורך לדון בנושא מקרוטראומה סוף דבר, התביעה מתקבלת.