מיקרוטראומה בכתף יד ימין כתוצאה מפגיעה בעבודה

מר גבריאל רובין (להלן:"התובע") הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר בפגיעה שהתגלתה בשתי כפות ידיו – תיסמונת התעלה הקארפלית (CTS), כפגיעה בעבודה מכוח תורת המקרוטראומה.

ביום 17.8.2017 מסר התובע הודעה בפני חוקר המוסד, וכך תיאר את אופי יעבודתו (נ/3): "...יום עבודתי כולל התקנת מונים, התקנת מחממי מים, התקנת בלונים, שינוי נקודות, בדיקות דליפות וכו'. וכתוצאה מהעבודה שאני מרים דברים כבדים כגון ציוד – של ארגז כלים ששוקל בערך 20-25 ק"ג ופטישון ומקדחות וצנרת ששוקלים 5-2 ק"ג, נפגעתי ב- 2 הידיים ב- CTS גם בעקבות זאת שכל היום אני עושה תנועות סיבוביות ב- 2 הידיים כלומר ביד ימין אני מסובב את מכשיר הקונוס שתפקידו לעשות פיטריה לצנור נחושת וביד שמאל אני מחזיק את המכשיר. אז נפגעתי ב- 2 הידיים בכפות הידיים.

עוד נקבע, כי – "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו - הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" [עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 28.7.2002)].

...

מסקנה זו נלמדת על דרך הקל וחומר מפסיקתו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (פורסם בנבו), מיום 22.12.2014).

לאור כל האמור לעיל, משעבודת התובע הייתה עבודה מגוונת ומשתנה ומשלא הוכחה תשתית לעילת המיקרוטראומה, דין התביעה להידחות מבלי להיזקק למומחה.

סוף דבר – התביעה נדחית .

הנתבע טען במסגרת סיכומיו כי הפגיעה בגב לה טוענת התובעת, אינה בבחינת מחלת מיקצוע ואינה תוצאה של תהליך של מקרוטראומה.

המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסוקה היא שתנאי להכרה בפגיעה בעבודה מכח תורת המקרוטראומה הנו – "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." [עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999)].

עוד נקבע, כי – "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו - הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" [עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 28.7.2002)].

...

מסקנה זו נלמדת על דרך הקל וחומר מפסיקתו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח (22.12.2014), וכך נקבע - "במקרה הנוכחי גם אם ניתן "לבודד" פעולות דומות במהותן של כיפוף ויישור הגב וגם אם נניח כי כולן פעלו על מקום מוגדר, חרף השונות של פעולות אלה – לטעמינו לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה.

לאור כל האמור, משעבודת התובעת הייתה עבודה מגוונת ומשלא הוכחה סדרת פגיעות זעירות ומוגדרות, דומות במהותן, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר (ולא חודשיים!) הפוגע בכושר עבודת התובעת, לא הונחה תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

דרישה זו תוארה בפרשת יניב כך: "...תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הנו קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הנה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן אליה הן ניתכות".[footnoteRef:1] בעיניין אלי שבח נקבע כי "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו – הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה".[footnoteRef:2] [1: עב"ל (ארצי) 317/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב, פד"ע לה 523, 533.

] לעניין פגיעה בבירכיים ההלכה פסוקה כי "על המבוטח להוכיח רצף של תנועות בברכים חוזרות ונישנות, או חבלות בבירכיים חוזרות ונישנות ללא הרף על פני ציר הזמן..".[footnoteRef:3] עוד נפסק כי "ההלכה הפסוקה בעיניין מקרוטראומה לברכיים מחייבת את הנפגע להוכיח כי הנזק שניגרם לו נוצר תוך כדי תנועה ולא כתוצאה מתנוחה סטאטית".[footnoteRef:4] [3: עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי נ' בן סימון (מיום 8.3.2010).

...

] התוצאה היא כי אנו קובעים שהתובע ביצע תנועות כיפוף בברכיו, במסגרת עבודת התקנת מעקות הפנים, על מנת לרכון, להזדקף, לכרוע ולהתרומם, בהתאמה לגובה העבודה הנדרש ממנו על כל שלב המעקה.

נחה דעתנו כי פעולות אלו, על משכן ותדירותן, מקימות תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו של התובע לפי תורת המיקרוטראומה.

לסיכום אנו מוצאים כי התובע הוכיח את קיומה של תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו על-פי תורת המיקרוטראומה ולמינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הפגיעה בברכיו.

" השאלה שבמחלוקת מאחר והתובע מבקש להכיר בפגימה בכתפיו כפגיעה בעבודה, יש לבחון האם הוא הצליח להוכיח כי במהלך עבודתו ביצע תנועות חוזרות ונישנות, עפ"י תורת המקרוטראומה, שפעלו על האיבר הרלוואנטי, כלומר - על כתפיו, או שמדובר בתנועות מגוונות? דיון והכרעה נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את עדותו של התובע ואת עדויותיהם של שני עדיו ולאחר שצפינו בסרטונים שהוגשו, בחנו את כל חומר הראיות, לרבות ההודעה שנגבתה מהתובע ביום 23/10/18 (נ/1), ההודעה שנגבתה ממר שפילברג שלמה (נ/2), תצהירי התובע ועדיו והמסמכים שצורפו על ידי התובע וכן לאחר שקראנו את כל כתבי הטענות ואת סיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הצדק עם הנתבע וכי לא ניתן לראות את התובע כמי שהוכיח כי תנאי עבודתו עונים על דרישות הפסיקה בנוגע לקיומה של תשתית עובדתית לצורך הוכחת תורת המקרוטראומה וזאת כפי שיפורט להלן: עבודת התובע היתה והנה עבודה מגוונת שאינה כרוכה בבצוע תנועות חוזרות ונישנות ברציפות הפועלות על הכתפיים , כאשר את כלל פעולותיו ביצע התובע בסדר משתנה, לא ברציפות ובהתאם לצרכי העבודה, כאשר לא מדובר בתנועה או סדרת תנועות זהות או זהות במהותן החוזרות על עצמו על פני רצף הזמן מבחינת נתח העבודה היומי, רציפות התנועות, תדירותן, תנוחות הגוף הכוח המופעל על הכתפיים, וגם לא מבחינת סדר ביצוען, כאשר את סידור יום עבודתו קיבל ממנהלו, כפי שהוא הצהיר בסעיף 5 לתצהירו, שם היתייחס לעבודתו כמכונאי רכב מן המניין בין השנים 1997-2007:"בתחילת יום עבודה הייתי מקבל משימות ממנהל העבודה אשר כוללות: טיפולים תקופתיים, תיקונים הכוללים החלפת חלקים ברכב כגון קלאץ', גיר, הגה, מנוע וכן שפוצם בהתאם לצורך". כאשר ביחס לעבודתו בתקופה השניה הצהיר התובע בסעיף 51 לתצהירו כך:"כמכונאי חוץ הניי מבצע משימות תיקונים בשטח אשר כוללות עבודה עם פטיש אויר, דיסק פטיש ידני לום וידיות כח" וכפי שהעיד, במסגרת חקירתו הנגדית:"העבודה היא משולבת. פעם ככה, אסביר איך זה עובד, אני מגיע בבוקר אז אשר תופס אותי בחולצה ואומר לי בוא יש לי בעיה עם מתקן סולמות. אז בא זוהר, אומר לא מניע לי הטיוטה והם רוצים לצאת לעבודה ולא יכולים ואני צריך לתקן להם את זה. אני לא יודע לקראת מה אני מגיע, אבל הרכב ערוך להכל גם לזמן מילחמה. בקרונה עבדתי יום ולילה" (עמ' 6 שורות 20-24 לפרוטוקול).

בנקודה זו נציין כי מצאנו כי קביעת ביה"ד האיזורי לעבודה בתל אביב, במסגרת תיק בל 31726-10-13 סופר עובדיה-המל"ל, לדחות את התביעה של מי שטען לליקוי בכתפיו כתוצאה מעבודתו כבעלים במשותף של מוסך מאז שנת 2009, אשר עבד שישה ימים בשבוע בין השעות 07:00 עד 17:00 כאשר במסגרת עבודתו ביצע עבודות מכונאות שונות - קביעה אשר ביה"ד הארצי לעבודה הותירה על כנה במסגרת עב"ל 20920-12-15 מיום 24/11/16, מתאימה, בשינויים המתחייבים, גם לעניינו של התובע שלפנינו, שגם הוא, כך למדנו, ביצע, במהלך יום עבודתו פעולות שונות במהלכן נידרש להרים את ידיו מעל גובה הכתפיים (ולענין זה ניתן להתרשם מהסרטונים שהגיש התובע וכפי שניתן ללמוד גם מעמ' 13 שורות 14-19 לפרוטוקול), אלא שמדובר בפעולות שהיו מפוזרות במשך כל יום העבודה ואשר ביניהן הוא ביצע פעולות שונות שלא היו כרורכות בהרמת הידיים מעל גובה הכתף.

(עבל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533).נ יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הנם שניים, דהיינו - האירוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת.ב לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.ו עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון "מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים", בקיצור, כל ענין מיכאני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון.

...

בנקודה זו נציין כי מצאנו כי קביעת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, במסגרת תיק בל 31726-10-13 סופר עובדיה-המל"ל, לדחות את התביעה של מי שטען לליקוי בכתפיו כתוצאה מעבודתו כבעלים במשותף של מוסך מאז שנת 2009, אשר עבד שישה ימים בשבוע בין השעות 07:00 עד 17:00 כאשר במסגרת עבודתו ביצע עבודות מכונאות שונות - קביעה אשר ביה"ד הארצי לעבודה הותירה על כנה במסגרת עב"ל 20920-12-15 מיום 24/11/16, מתאימה, בשינויים המתחייבים, גם לעניינו של התובע שלפנינו, שגם הוא, כך למדנו, ביצע, במהלך יום עבודתו פעולות שונות במהלכן נדרש להרים את ידיו מעל גובה הכתפיים (ולענין זה ניתן להתרשם מהסרטונים שהגיש התובע וכפי שניתן ללמוד גם מעמ' 13 שורות 14-19 לפרוטוקול), אלא שמדובר בפעולות שהיו מפוזרות במשך כל יום העבודה ואשר ביניהן הוא ביצע פעולות שונות שלא היו כרורכות בהרמת הידיים מעל גובה הכתף.

כן מצאנו מתאימים הדברים שנקבעו על ידי ביה"ד הארצי בעב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 28/7/2002): "פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין התשנ"ב-1991). נכונים מימצאיו העובדתיים לגבי מיגוון התנועות שביצע המערער בעבודתו "כמוסכניק" ונכונה מסקנתו המשפטית המשתמעת מכך, בדבר העדר תשתית עובדתית מוכחת לרצף של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, לביסוסה של התביעה על פי תורת המיקרוטראומה.ב יחד עם זאת, לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להעיר מספר הערות.

  לסיכום הנה כי כן, ובניגוד לטענות התובע כפי שמצאו ביטוי גם בסיכומיו, הוא לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית הנדרשת אשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול פעלו על כתפיו וגרמו נזקים זעירים אשר בהצטברותם הביאו לליקוי ממנו הוא סובל, לטענתו וכן לא הוא לא הוכיח כי ניתן לחלץ מהפעולות הרבות והמגוונות שהוא מבצע במהלך עבודתו סדרת פעולות העומדת בדרישות הפסיקה לשם הוכחת תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע הרינו מורים על דחיית התביעה.

השאלה הניצבת לפנינו בהליך זה היא האם יש להכיר בליקוי ממנו סובלת התובעת כפגיעה בעבודה, כתוצאה מארוע שארע לטענתה במסגרת עבודתה ביום 10.10.18.

הריני להפנות את שימת ליבך לנסיבות הארוע בהתאם לעובדות המוסכמות כדלהלן: "לטענת התובעת , ביום 10/10/18, לקראת ביקור ראש העיר בבית הספר, נדרשה לעבודות ניקיון מאומצת מהרגיל, הכוללת פינוי חפצים, ובעת שהרימה התובעת ארגז אותו נדרשה לפנות חשה קושי וכאב בכתף יד ימין". 2.1.

כאן הרישום הראשון הוא כחודש אחרי הארוע ורשום בו כי היא עבדה במאמץ אולם "ללא חבלה ספציפית". עבודה מאומצת יכולה לעיתים להיות קשורה לליקוי במנגנון של מקרוטראומה (במשך שנים).

...

לאור המקובץ, לא נמצא ממש בטענות התובעת כי המומחה לא התייחס לעובדות אליהן הופנה שכן המומחה התייחס לעובדות המקרה ואף ציין בתשובותיו את האירוע מיום 10.10.18.

נוכח המשקל המיוחד הניתן לחוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, ובהעדר סיבה בגינה יש לחרוג מקביעות המומחה בחוות דעתו, המבוססות על התשתית העובדתית אשר נקבעה על ידי בית הדין, התוצאה היא כי יש לאמץ את קביעות המומחה בחוות הדעת ממנה עולה באופן ברור כי לדידו לא אירע נזק עקב אירוע תאונתי וכי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען מיום 10.10.18 לבין מחלת התובעת.

סוף דבר על יסוד חוות דעת המומחה מיום 13.5.21, ממנה עולה באופן מפורש כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין האירוע מיום 10.10.18, דין התביעה להידחות.