תיקרת הפטור תועמד על מחצית, לא מפני שמחצית הופקדה בקופת גמל (החלק הזה נשא בינתיים רווחים, והוא מהווה, בעת משיכתו, יותר ממחצית), אלא מפני שמחצית הפטור כבר מוצתה: בעת משיכת הכספים מקופת הגמל מפחיתים מהתקרה של 15,000 ל"י את סכום המענק לכל שנת העבודה שנתקבל בשלב הראשון (5,000 ל"י) מחולק בתיקרת הפטור במועד קבלת המענק בשלב הראשון (10,000); כלומר, מפחיתים מחצית מתקרת הפטור, כי המחצית כבר מוצתה.
אי הצדק נובע לא משיטה זו או אחרת אלא ממדיניות המיסוי הכללית, לפיה הפרישי הצמדה, שאינם אלא העמדת ההכנסה על ערכה הריאלי, מחויבים במס הכנסה (להוציא כמה פטורים בצווים)-ראה סעיף 2(4) לפקודה והביקורת על כך בספרו של פרופ' י' גרוס, תכנון המס בניירות ערך ובהשקעות (המכון למחקר עסקים בישראל, אוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ד) 68-70, ומאמרו של א' פרוקציה, "הצמדה, שיערוך וריבית: עבר, הווה ועתיד" משפטים י (תש"ם) 262, 268-269, וכן ע"א 648/82 בעמ' 822, 829.
...
אם יש מקום להסיק מסקנות כלשהן מהוראה זו לענייננו, הרי בראש ובראשונה מתבקשת המסקנה מסעיף-קטן (ז)(1), כי תקרת הפטור תחושב לפי מועד קבלת הסכום ולא לפי מועד הפרישה.
בהגיעו למסקנה זו נעזר בפרשנות ובדוגמה שנותנים המחברים המלומדים א' רפאל, ד' אפרתי, דיני מס הכנסה (שוקן, כרך א, תש"ם) 148 (מהדורה 2, כרך א, תשמ"ה) 169).
לסיכום, מסקנתי, לאור האמור לעיל, היא, כי יש לקבל את הערעור ולהשאיר את השומה על כנה בכפוף לשינוי האחד-שניכוי הפטור מהשיעור הראשון ייעשה על-פי תקרת הפטור ביום קבלתו ולא ביום הפרישה.
