מיסוי רווח הון אינפלציוני ממכירת מניות

רווח ההון יחושב כהפרש שבין עלות רכישת המניות לבין תמורת מכירתן, תוך היתחשבות בשנים שבהן הוא הופק וברכיב האינפלציוני הגלום בו. מחיר המניות במצב זה אינו מגלם רווחים ראויים לחלוקה שלכאורה ניתן היה לחלקם כדיבידנד.

ודוק, אף שאין ספק כי ארוע המס בו הופק רווח ההון הרגיל הוא אכן מכירת המניות ("המימוש"); הרי שלגבי אותו החלק בתוך רווח ההון המגלם את הרווחים הראויים לחלוקה, נדמה כי בהנתן הפיקציה המיסויית הקיימת בסעיף 94ב לפקודה, יש להגדיר את הארוע שבו נוצר ה"חיוב במס" – וליתר דיוק, הזכאות להטבת המס – על פי התקופה שבה הופקו ונצברו הרווחים הראויים לחלוקה, ולא במועד מכירת המניות.

...

ואולם, דומני כי דין טענה זו להידחות, וזאת משני טעמים עיקריים: (א) הטעם האחד הוא, שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמחוקק מצא לנכון לחוקק את סעיף 94ב(א)(2) לפקודה.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, ונורה לפקיד השומה לערוך לבעלי המניות שומות חדשות.

סוף דבר הערעורים דנן המחישו היטב את המתח המשפטי שעלול להיגרם בשל שינויים המתרחשים בחקיקת מס בממדי הזמן.

שנית, הסעיף מבקש ליצור "אדישות מיסויית" ולמנוע הטיה בלתי רצויה אצל בעלי המניות ביחס להחלטה האם לחלק את ריווחי החברה כדיבידנד, טרם מכירת המניות, אם לאו (עניין סיוון, בפיסקה 18; ע"א 10800/06 סלמן נ' פקיד שומה טבריה, בפיסקה 30 (13.7.2001) להלן: עניין סלמן); ע"מ 1130/07 תהודה השקעות וניהול בע"מ נ' פקיד שומה דן, בפיסקה 64 (21.3.2013); ע"מ 1346/08 מאיר נ' פקיד שומה רחובות, בפיסקה 21 (5.12.2012); יוסף אדרעי ויורם עדן "פרושו של סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] בתקופת אינפלאציה", מחקרי משפט ו' 76 (1988)).

רווח ההון במכירת מניות הוא כמו כל רווח הון במכירת נכס ועל כן, המס שישולם על-ידי בעל המניות יחול על ההפרש שבין עלות הרכישה לבין התמורה שקבל במכירתן (עניין סלמן; אהרון נמדר מס הכנסה 631 (מהדורה שלישית, 2010); דוד אלקינס מסוי חברות ובעלי מניותיהם 353 (כרך א, 2009)) .

...

סבורני, כי גישתו של המערער, באשר ל"מימוש" הרווחים, על-ידי חלוקתם בפועל מהחברות המוחזקות לחברה המחזיקה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של הוראת השעה והיא חוטאת לכוונת המחוקק בסעיף 94ב. התייחסות לפסיקה לאחר עיון בפסיקה הרלבנטית, הגעתי למסקנה כי אין בסיס לטענתו של המערער, לפיה קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין קליימן ובעניין ברנע מובילות למסקנה כי לא ניתן לכלול רווחי אקוויטי במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, בהתאם לחלופה המיסויית.

התוצאה העולה מהמכלול היא כי יש לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואציע לחבריי כי כך יעשה.

נחה דעתי, לאחר העיון, כי פסק הדין אינו גורם כפל הטבה, ורוצה אני גם להניח שהשלכות הרוחב מהן חושש המערער לא יהיו גדולות מדי בהתחשב בותק הרב של הנושא.

על מנת להבטיח שקילות מיסויית זו, נקבע איפוא בסעיף 94ב בנוסחו המקורי כי בעת מכירת מניה, החלק היחסי ברווח ההון השווה לרווחים הראויים לחלוקה, ייחשב ל"סכום אינפלאציוני חייב" שהיה כפוף בשעתו למס בשיעור של 10% (אלכסנדר שפירא מסוי שוק ההון 482-481 (מהדורה שלישית, 2019) (להלן: שפירא); אמנון רפאל מס הכנסה כרך ב 635 (מהדורה שניה, 2014) (להלן: רפאל)).

...

סוף דבר המשיבים מכרו מניות של חברה הזכאית להטבות לפי החוק לעידוד השקעות הון.

שילוב הוראות חוק העידוד וסעיף 94ב לפקודה מוביל אפוא למסקנה כי בגין רכיב הרווחים הראויים לחלוקה, על המשיבים לשלם מס בשיעור של 15%.

כך קבע בית המשפט המחוזי, ואין בטענות שהעלה המערער בערעור דנן כדי להצדיק התערבות בקביעה זו. אי לכך, הערעור נדחה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 30453-04-10 מדינת ישראל נ' צולר ואח' 27 אוקטובר 2016 בפני כב' השופטת ****ה שריזלי המאשימה מדינת ישראל - פמת"א (מסוי וכלכלה) ע"י ב"כ עו"ד חנה קורין ועו"ד יוני ליבני נ ג ד הנאשמים 1. יהושע צולר ע"י ב"כ עו"ד איריס ניב-סבג ועו"ד אלון ביכלר 2. אסתר טנצר ע"י ב"כ עו"ד גיורא אדרת ועו"ד יפעת מנור נהרי 3. יהודה קרן ע"י ב"כ עו"ד משה ישראל ועו"ד אלימלך קורצוייל ה כ ר ע ת ד י ן

בעדותו (עמ' 366, ש' 16-24) טען צולר, כי השתמש בדיבור "רווח נקי לחלוקה" מסיבה טכנית בלבד, באנלוגיה לסעיף 94ב' לפקודת מס הכנסה העוסק בחישוב רווח הון ממכירת ניירות ערך, סעיף שהטביע את המונח "רווחים ראויים לחלוקה". הסברו של צולר ביחס לנוסח סעיף 94ב' שכותרתו "עודף אינפלאציוני במכירת מניה" הוא, לדעתי, קלוש ולא רלוואנטי.

...

סיכומו של דבר: לגישתי, כעולה מהחוק והפסיקה, מידע בדבר הצעת רכש של חברה אחת בידי רעותה, שמטרתה לאחד את פעילותן של שתי החברות, מהווה מידע פנים ביחס לשתי החברות גם יחד.

לסיכום: אני דוחה את טענות ההגנה וקובעת, כי בהודאתו בחקירה התכוון צולר להתוודות על מסירת מידע הפנים לטנצר, שאותה כינה "מעידה", וגם על השימוש המיידי שעשתה טנצר במידע.

לאחר שדנתי בהרחבה בראיות ובטיעוני הצדדים, והגעתי למסקנות ולהכרעה שמעבר לכל ספק סביר, החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, כמפורט להלן: אני מרשיעה את הנאשם מס' 1, יהושע צולר בעבירות הבאות: ביחס לפרט האישום הראשון: גרם להכללת פרטים כוזבים ומטעים בדו"חות המיידיים שהגישה דש איפקס לרשות ניירות ערך ולבורסה, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע; גרם להכללת פרט מטעה בתשקיף שפרסמה דש איפקס ב-30.5.06, לפי סעיף 53(א)(2) לחוק ני"ע; לא קיים חובת דיווח על שינוי בהחזקותיו כבעל ענין, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע, בקשר לסעיף 37 לאותו חוק; קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; ביחס לפרט האישום השני: שימוש במידע פנים, לפי סעיף 52ג' לחוק ני"ע. אני מרשיעה את הנאשמת מס' 2, אסתר טנצר בגין האישום השני: בעבירה של שימוש במידע פנים, לפי סעיף 52ד' לחוק ני"ע. אני מרשיעה את הנאשם מס' 3, יהודה קרן בעבירות הבאות: ביחס לפרט האישום הראשון: גרם להכללת פרטים כוזבים ומטעים בדו"חות המיידיים שהגישה דש איפקס לרשות ניירות ערך ולבורסה, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע; גרם להכללת פרט מטעה בתשקיף שפרסמה דש איפקס ב-30.5.06, לפי סעיף 53(א)(2) לחוק ני"ע; לא קיים חובת דיווח על שינוי בהחזקותיו כבעל ענין, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע, בקשר לסעיף 37 לאותו חוק; דיווח מטעה על שינוי בהחזקותיו, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע. קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; תוכן עניינים מבוא עמ' 2 פרק א כתב האישום עמ' 4 פרק ב הסכמות ומחלוקות עמ' 8 פרק ג האישום הראשון עמ' 13 פרשת מניות הפיזור רקע עובדתי עמ' 13 המסגרת הנורמטיבית עמ' 14 (א) רכישת ניירות ערך או החזקתם במשותף עמ' 14 (ב) עבירות דיווח עמ' 16 (ג) קבלת דבר במרמה עמ' 24 עובדות שאינן שנויות במחלוקת עמ' 26 פרק ד עסקת טנצר הנאשם: יהושע צולר התשתית הראייתית עמ' 33 דיון בראיות ומסקנות עמ' 44 (א) כללי (ב) עמדת המאשימה (ג) עמדת ההגנה (ד) דיון ומסקנות (ה) טענות הגנה שהעלה צולר (ו) שקרים ובדיות בחקירה הכרעה עמ' 78 (א) החזקת המניות שנרכשו בפיזור עמ' 78 (ב) עבירות דיווח עמ' 82 (ג) קבלת דבר במרמה עמ' 88 פרק ה עסקת דותן הנאשם: יהודה קרן התשתית הראייתית עמ' 92 דיון בראיות ומסקנות עמ' 103 (א) ממצאים שאינם במחלוקת עמ' 103 (ב) עמדת המאשימה עמ' 104 (ג) עמדת ההגנה עמ' 105 (ד) דיון ומסקנות עמ' 106 (ה) הסברים וטענות הגנה עמ' 116 (ו) שקרים ובדיות בחקירה עמ' 125 הכרעה עמ' 134 (א) כללי עמ' 134 (ב) עבירות דיווח עמ' 136 (ג) קבלת דבר במרמה עמ' 142 הגנה מן הצדק - אכיפה בררנית פסולה טענות ההגנה ועמדת המאשימה עמ' 146 המסגרת הנורמטיבית עמ' 147 אכיפה בררנית עמ' 150 היישום בהיבט הפרטי עמ' 153 פרק ו האישום השני שימוש במידע פנים הנאשמים: יהושע צולר, אסתר טנצר הרקע הכללי והאישומים עמ' 156 המסגרת המשפטית עמ' 159 התשתית הראייתית, וגם -דיון ומסקנות עמ' 166 נפרשה התשתית הראייתית באה העת לדיון והסקת מסקנות עמ' 182 הכרעה עמ' 201 סיכום וסיום עמ' 204 ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, במעמד הצדדים 204 מתוך 208

לטענת פקיד השומה, פעילות בעלי-מניותיה של סיוון, ממועד כריתת חוזה המכר עם הרוכשת ואילך, הייתה פירוק במובנו המהותי; ומכאן, לטענתו, נובע כי את ריווחי המשיב ורעייתו ממכירת מניותיהם ויתר זכויותיהם בסיוון אין למסות כ"סכום אינפלאציוני חייב", לפי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, אלא כתמורה שהתקבלה במסגרת הליך הפרוק, לפי סעיף 93(א)(3) לפקודה, עליה חלים שעורי מס רגילים בכפוף להוראת הזיכוי הכלולה בסעיף 93(ב).

פקיד השומה העלה טעמים אחדים, שלאורם ביקש לשלול את החלת הסדרו של סעיף 94ב על עסקת המכר נשוא ענייננו ולקבוע כי את רווח ההון שהמשיב ורעייתו הפיקו ממכירת מניותיהם ויתר זכויותיהם בסיוון יש למסות לפי הוראת סעיף 93(ב) לפקודה.

...

שיטה פרשנית המאזנת בין שיקולים אלה, איננה בהכרח שיטה "דווקנית", כפי ששיטה פרשנית המגבילה את עצמה להגיונה הכלכלי של הוראת החוק הספציפית, איננה בהכרח שיטה "תכליתית". מסקנה פרשנית תכליתית היא זו המבוססת על איזון בין תכליות כלליות וספציפיות, שלעתים אינן מתיישבות אלו עם אלו, ולא פעם גם על הכרעה בין עקרונות-יסוד לבין חזקות פרשניות.

מסקנתי הינה אפוא, כי את רווח ההון שצמח למשיב ולרעייתו יש למסות בהתאם לסעיף 94ב לפקודה.

סוף דבר מן הנימוקים שפורטו הייתי דוחה את ערעורו של פקיד השומה ומחייבו לשלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ₪.