מיסוי דיבידנדים בחברה משפחתית

טענות הצדדים לטענת התובעים טעה המוסד בכך שחייב את התובעים 6-2 בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסה מדיבידנד בשנים 2007-2005 וכי עמדת המוסד בעיניין זה נעוצה בטעות בהבנת המתודה של מסוי החברה המשפחתית אל מול החיוב בדמי ביטוח, שכן לשיטתם בשנים אלו החברה לא חילקה דיבידנדים.

...

לטעמנו גם במחלוקת בדבר אופן סיווג כספים שנמשכו בחברה ביחס לתשלום דמי ביטוח לאומי, יש להטיל את נטל ההוכחה על המבוטח – התובע.

גם אם יונח לטובת התובעים, כי לא התקבלה בחברה החלטה פורמאלית על חלוקת דיבידנד, הרי שגם אז דין טענתם להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור דין התביעה להידחות.

יש לראות איפוא את הסכום שחולק על ידי צאג כדיבידנד, ומכיוון שכל הכנסותיה של צאג סווגו כהכנסות הנובעות ממסלול מענקים, והרווח החשבונאי מקורו במפעל המאושר, יש למסות את הדיבידנד, ובכלל זה חלקו של הדיבידנד שמקורו ברווחים חשבונאיים, בשיעור 15% (השוו ע"א 5264/91 פקיד השומה למפעלים גדולים‎ ‎נ' עיט ציוד ליבוא בע"מ, פ"ד מט(3) 209 (1995), שם חברה בעלת מיפעל מאושר חילקה דיבידנד מרווחיה החשבונאיים, כאשר מקור הדיבידנד יוחס למפעל המאושר שברשותה ומוסה בהתאם בשיעור 15% (להלן: עניין עיט.

האם הגשת דוח מאוחד מבטלת את ארוע המס שנוצר בחלוקת דיבידנד מחברת הבת, ובכך פוטרת מחבות במס גם במקרים עליהם חלה הוראת סעיף 47 לחוק עדוד השקעות הון (או הוראת סעיף 51(ג) לאותו חוק (שבוטלה בתיקון 60 משנת 2005), או כל הוראה אחרת המחייבת במס דיבידנד שחולק בין חברות)? המלומד דוד פיקאז מציג שתי גישות לשאלה זו: "א. עפ"י הגישה האחת, הרי הגשת הדוח המאוחד אינה גורמת להתעלמות לצורך מס מפעולות בינחברתיות. לענין זה, הרי לחברה האם מועברת אך ורק התוצאה הסופית של דוח ההתאמה לצורך מס (הרווח או ההפסד לענין מס). לענין זה, הרי לא קיימת הוראה נוסח ההוראה שבסעיף 64א לענין חברה משפחתית, לפיה לא יימסו חלוקת ריווחי חברה משפחתית שכבר נישומו על שם הנישום המייצג.

...

סיכומו של דבר, שהמחוקק לא נתכוון להיטיב עם חברות המגישות דוח מאוחד במובן של מתן פטור כולל ממס בגין דיבידנד, אלא למנוע את קיפוחן בהיבט המיסויי.

לסיכום, חלוקת דיבידנד מרווחיה החשבונאיים של "חברה תעשייתית" הנובעים מהכנסותיה ממפעל מאושר על פי חוק עידוד השקעות הון, מהווה אירוע מס, גם אם הוגש דוח מאוחד לפי חוק עידוד התעשייה.

סוף דבר הערעור נדחה והמערערות תמוסנה בהתאם לאמור בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 17.7.2014, כפי שהושלם ביום 9.12.2014.

הטעם לכך הוא שאם הצטברו בחברה משפחתית רווחים בתקופה שבה חויב הנישום המייצג במס – אין הצדקה למסות אותם פעם נוספת גם כשהם מחולקים כדיבידנד, שהרי הם כבר חויבו במס במסגרת שומתו של הנישום המייצג כ"יחיד" (רפאל, בעמ' 372).

...

מכך מתבקשת המסקנה כי ההסדר הקבוע בסעיף 64א(א)(1) לפקודה לא יחול על רווח אשר נצמח לחברה ולא היה כפוף למיסוי במסגרת ההסדר הקבוע בסעיף 64א. תכלית זו, שהיגיון כלכלי בצידה, נתמכת באופן ברור גם בהיסטוריה החקיקתית, כמפורט להלן.

התיקון לפקודה – תיקון "מבהיר" או תיקון "משנה" לנוכח האמור עד כה, איני מקבלת את טענת המשיב לפיה התיקון לפקודה משנת 2013 שינה בהכרח את המצב המשפטי.

סוף דבר מהטעמים שפורטו אציע לחבריי לקבוע כי לא קמו התנאים המנויים בסעיף 64א(א)(1) לכך שהדיבידנד ייחשב "כאילו לא חולק". על כן אציע לקבל את הערעור ולחייב את המשיב במס בגין הדיבידנד שחולק בשנת 2005.

לענייננו חשוב להבהיר כי הכנסה מדיבידנד שחולק לחברה משפחתית היא הכנסה חייבת במס – וזאת בנגוד לתשלום דיבידנד לחברה "רגילה". הפקודה מורה כי חברה ישראלית אינה חייבת במס על דיבידנד שנתקבל מחברה אחרת (סעיף 126(ב) לפקודה); ואולם בחברה משפחתית חבות המס נגזרת מזו של היחיד המייצג אותה, ולכן עם קבלת דיבידנד בחברה משפחתית נוצרת חבות במס על כספי הדיבידנד בהתאם לשעור המס בגין דיבידנדים החל על יחיד (25% בעת הרלוואנטית לענייננו).

באותה עת קיבלו התובעים שירותים של ייעוץ מס וראיית חשבון מן הנתבעת: רו"ח איתן גלזר, שותף במחלקת הבקורת בנתבעת, שימש כרואה החשבון המבקר של חברות גיבשטיין (להלן: "רו"ח גלזר"); רו"ח יגאל רופא (להלן: "רו"ח רופא") ורו"ח שאול בן אמוץ (להלן: "רו"ח בן אמוץ"), שניהם שותפים במחלקת המיסים של הנתבעת, העניקו לתובעים ייעוץ מס. בשלהי שנת 2005 הצטרף לצוות העוסק במיסוי גם רו"ח מוראד אבו חמדי, אף הוא שותף בנתבעת (להלן: "רו"ח אבו חמדי").

...

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 3,472,920 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות בסכום כולל של 200,000 ש"ח. ניתן היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

צא ולמד, שמקום שבו רצה המחוקק להגביל תחולתה של הוראה, כך שזו תחול על יחיד בלבד או על חבר בני אדם בלבד, הדבר נעשה במפורש, לרבות בהקשר של מסוי ריווחי הון ומכירת מניות בידי "בעל מניות מהותי". לא כך נעשה בהקשר שלפנינו, והדבר תומך במסקנה כי המחוקק לא ביקש לשלול את תחולת הסעיף לגבי יחיד (ראו והשוו לע"א 8511/18 פקיד שומה נתניה נ' דלק הונגריה, פסקה 31 (26.1.2020) (להלן: עניין דלק הונגריה), שם עמד השופט מינץ על כך שסעיף 94ב מפנה לשני סעיפים: לסעיף 125ב העוסק במיסוי יחיד (ובמיסוי מקרים "מיוחדים" נוספים כגון חברה משפחתית), ולסעיף 126(ב) המתייחס לחבר בני אדם החייב במס חברות.

עוד הוסבר, כי כאשר מדובר בחברה הפועלת במסגרת חוק העידוד, "קיימים הסדרים ייחודים למיסויו של דיבידנד המחולק לחברה האם", וכי סעיף 47(ב)(2)(א) לחוק העידוד, המחיל שיעור מס של 15% על דיבידנד גם כאשר מדובר בחברה, הוא בגדר חריג לכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה (עניין צ.א.ג בפיסקה 10, ההדגשה במקור; ועיינו שם לגבי אופן מיסויו של דיבידנד בין חברות לפי חוק העידוד, המאפשר לחברה לנכות את הדיבידנד בעת חלוקתו לבעלי המניות; וראו ביתר הרחבה אצל רפאל כרך ה 221-216 (2001)).

...

סוף דבר המשיבים מכרו מניות של חברה הזכאית להטבות לפי החוק לעידוד השקעות הון.

שילוב הוראות חוק העידוד וסעיף 94ב לפקודה מוביל אפוא למסקנה כי בגין רכיב הרווחים הראויים לחלוקה, על המשיבים לשלם מס בשיעור של 15%.

כך קבע בית המשפט המחוזי, ואין בטענות שהעלה המערער בערעור דנן כדי להצדיק התערבות בקביעה זו. אי לכך, הערעור נדחה.