מינוי עורך דין לעולים חדשים: זכויות וחובות

דוד מצהיר בזה כי מקס שותף מלא הן בזכויות הקנייניות והן בחובות שהצטברו עד היום באוניברסיטה.

במקביל, פנה נוריאלי ביום 21.07.2011 ללישכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר חלופי.

אלא שביום 10.12.2014 הודיע אנקונינה לבית המשפט המחוזי "כי בין הצדדים החל להתנהל לא מכבר הליך בוררות על פי דין תורה בפני כבוד הבורר עו"ד שמואל אלטלף... על אף האמור בפיסקה 10 לפסק דינו של בית המשפט העליון, אין בכוונתו לממש את הזכות שניתנה לו לפתוח מחדש את ההליך", וכי הוא "מסכים לקיום הליכי הבוררות על פי דין תורה בפני כבוד הבורר עו"ד שמואל אלטלף". גם בתביעה שהגיש נוריאלי נגד אנקונינה ואישתו דינה (להלן- דינה) לבית משפט השלום בתל אביב הודיעו הצדדים לבית המשפט בדיון מיום 05.02.2015 ש".

בישיבת הבוררות אמנם טען אנקונינה (ישיבה ביום 24.12.2015) כי "המסמכים האלה לא אמורים להיות בקלסר כזה לבן, אלא אמורים להיות בארבעה ארגזים לפחות על השולחן", הבורר ציין "אז תמציאו את זה", אך עו"ד ולדמן ב"כ נוריאלי השיב כי "יחליט הבורר מה שיחליט אני אמציא מסמכים שקשורים אך ורק לאוניברסיטה, אך ורק להסכם נשוא הבוררות. אני לא צריך לתת לו מה יש לסבתא שלי ומה יש לאימא שלי", והבורר הורה "תמציאו לי את זה ואני אחליט". מהדברים לעיל עולה כי הבורר לא שלל באופן גורף עיון במסמכים, אלא שהוא יחליט מהם אותם מסמכים שיש להמציא לעיון.

...

המסקנה המתבקשת, בשים לב להיות אנקונינה ונוריאלי נתבעים בהליך, שלו היה מדובר בפסק דין ישראלי – כי היה בו פוטנציאל ממשי להוות מעשה בית דין בין כל המעורבים.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות ההליך בסך 25,000 ₪.

כפי שאומרת שלו (שם, בעמ' 562), בין הנסיבות שיישקלו בקביעת סבירות הזמן ניתן למנות את טיב העסקה, מהות החוזה, תנאי המקום והזמן, המועדים הנקובים בחוזה וטווחי הזמן לביצועו, היתנהגות הצדדים ומצבם.

דרישת הזמן הסביר מיועדת להגן על הציבור, על צדדים שלישיים ואף על הנפגע עצמו, שגם לו עניין לדעת, מהר ובאורח ברור, מהו מערך הזכויות והחובות של הצדדים לחוזה.

בימ"ש העליון קבע כי הערייה הייתה זכאית לבטל ההיתקשרות ארוכת הטווח עם עורכי דין.

"הינה כי כן, הערייה רשאית הייתה לסיים באופן חד צדדי את החוזה עם עורכי הדין, אך זאת בדרך מקובלת ובתום לב. דרך היתנהלותה של הערייה והאופן שבו סיימה את ההיתקשרות עם עורכי הדין אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב ובודאי שלא עם חובת ההגינות המוגברת המוטלת עליה כרשות ציבורית. הערייה לא מסרה לעורכי הדין או מי מהם הודעה מסודרת על דבר סיום ההיתקשרות עמם ועל הפסקת העברתם של תיקים חדשים לטיפולם. ממילא לא ניתנה להם על ידה הודעה מוקדמת כלשהיא או פירוט מהו ההסדר ומהם התנאים שהיא מבקשת להחיל עד גמר הטיפול במלאי התיקים הקיים בידי עורכי הדין." לענייננו, שם, כמו כאן, גוף צבורי מחליט להפסיק היתקשרות ארוכת טווח.

...

בימ"ש הגיע למסקנה שהנתבעת התעשתה רק לאחר מותו המצער של הילד מוחמד, וזאת עקב החשש שמשרד הבריאות יגלה העסקת לא מורשים במרפאות המשרתות מבוטחיה.

העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט לנוכח המסקנה לפיה התובעת והנתבעת סיכנו במשך תקופה ארוכה בריאות וחיי מבוטחי הנתבעת, כאשר הנתבעת אינה מיידעת משרד הבריאות לגבי ממצאים חמורים של דו"ח שמחבריו המליצו בו ליידע משרד הבריאות, מורה על העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט כדי שישקול העברת פסק הדין, על פי שיקול דעתו, לגורם המתאים.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 1,362,117 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

צירף את נסחי הטאבו על המקרקעין מהם עולה ברורות, כי התובע 1 מונה כונס נכסים בתיק דנן וכן בדיון שהתקיים שם ביום 30/12/19 אישר כי בנסח מופיע "העיקול של עו"ד אלי גיל". כמו כן הוסבר מדוע אין הגנה לנתבעים וכי הם חבים שכר טירחה לתובעים.

עולה חדש מאיראן שלא שולט בשפה העברית.

במכתב שנשלח לעו"ד מנדל (נספח 9 לתגובה) נכתב מפורשות על ידי עורך דין גיל כי מרשיו חייבים לו יחד ולחוד עם אחרים מאות אלפי שקלים, מה גם שמהתצהיר שהוגש ב- 2018 במסגרת בקשה לביטול פסק דין בחיפה (ת.א. 1070/05) הצהיר עו"ד גיל כי קיבל פסק דין נגד המבקש ותגובה זו נימסרה לעו"ד חסטר שמייצג את המבקש גם בתיק זה. המבקש אישר שם בחקירתו הנגדית כי קיים עיקול של עו"ד אלי גיל.

בית משפט קמא לא היתעלם מהשיהוי באכיפת פסק הדין משנת 2002 אך קיבל את הסבר התובעים ולפיו לנוכח מצבו הכלכלי של המבקש – הגשת תובענות נגדו והליכי הוצל"פ תלויים נגדו בסכום של כ- 10 מיליון ₪, תביעה שהוגשה על ידי שהרבני בסך 1.5 מיליון ₪, חוב לבנק הפועלים על סך כ- 9 מיליון ₪, אזי נרשמו עיקולים על זכויות המבקש במקרקעין והם פעלו על זכויותיו בקרקע על ידי מינוי כונסי נכסים והגשת תביעת חוב לכונסי הנכסים בחיפה, ולפיכך, בחרו שלא לפתוח תיק הוצל"פ ואין זה המקרה שבו לא פעלו לגביית החוב.

...

משנעשתה מסירה כדין, אין גם צורך להידרש לנושא "כלל הידיעה" מול "כלל ההמצאה". ו) מעבר לעובדה ולפיה לא נסתרה חזקת תקינות המסירה משלא התייצבה אשתו של המבקש להיחקר על תצהירה ותצהירה נמשך, הרי בית משפט קמא לאחר שמיעת העדים הגיע למסקנה ולפיה במהלך השנים המבקש ידע על פסק הדין ולא הגיש במועדה בקשה לביטול וכן נימק, מדוע אין מדובר בטענות הגנה של ממש.

משלא מצאתי כי פסק הדין ניתן שלא כדין ומשלא שוכנעתי כי סיכויי ההגנה מצדיקים ביטול פסק דין מהנימוקים שנקבעו בהחלטה, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות הערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

עוד צוין כי המבקשת, חברת יואב את רמי, מעוניינת לרכוש את הזכויות בנכס המקרקעין לפי סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח-1968 כשהן נקיות מכל שיעבוד, עיקול, חוב, הערת אזהרה וזכויות אחרות בנכס, וכי עו"ד טורקלטאוב מעוניין למכור את הזכויות בנכס "לאחר ובכפוף למינויו ככונס נכסים ובכפוף לאישור רשם ההוצאה לפועל" (סעיף "והואיל" העשירי להסכם המכר המותנה).

בסעיף 6 להסכם המכר המותנה אף אישרה חברת יואב את רמי במפורש כי ידוע לה שעו"ד טורקלטאוב עדיין אינו כונס נכסים, ובהתאם "כי ההיתקשרות בהסכם זה נעשית רק בתנאי שאכן יתקבל מינויו של עורך דין טורקלטאוב לשמש בתפקיד כונס נכסים על הנכס...". סעיף 21 להסכם המכר המותנה שב ומדגיש קיומם של תנאים מתלים בהסכם, וכלשון הסעיף: "1. תוקפו של חוזה זה תלוי במינויו של עו"ד רון טורקלטאוב ככונס נכסים וכן באישורו של הסכם המכר על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל בתל אביב יפו.

מהנתונים שהוצגו לפני עולה, איפוא, כי התבצע במקרה דנא ניסיון משולש, בשלושה מהלכים עוקבים, למנות את עו"ד טורקלטאוב ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל, ובכך להביא להבשלת הסכם המכר המותנה, ברם ניסיונות אלה לא צלחו, ורשמת ההוצאה לפועל לא אישרה מינויו של עו"ד טורקלטאוב ככונס נכסים וממילא שלא אישרה מכירת הנכס.

הגם שנכון להיום, המהלך טרם הבשיל לכדי אישור מכר סופי, אין בהחלטת המינוי מיום 30.3.23 כדי לפתוח מחדש את המועד לקיום התנאי המתלה לפי הסכם המכר המותנה – תנאי שהיה צריך להתקיים זמן רב קודם לכן, מה גם שהסכם המכר המותנה קובע, ולא פעם אחת, שהתנאי הוא כי עו"ד טורקלטאוב ימונה כונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל (ולא בכל מסגרת אחרת), וכי יינתן אישור רשם ההוצאה לפועל לדבר המכר.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה כי המסמך שכונה בפי הצדדים כהסכם המכר המותנה בין חברת ארז מרווה לבין יואב את רמי – מבוטל למפרע.

אני מורה לעו"ד טורקלטאוב להשיב למבקשת בתוך 14 ימים מהיום את הכספים והבטוחות שניתנו לו על ידי יואב את רמי בהתאם להסכם המכר המותנה.

מן הכלל אל הפרט בבחינת פסק הדין שניתן על ידי המפקח, עולה כי כנגד התובע הוגשה תביעה על ידי רב בעלי הדירות בבניין, במסגרתה נתבקש למנות עו"ד, אשר יהיה מוסמך להיתקשר בהסכם תמ"א בשם התובע, כנתבע שם. כפי שצויין בפסק הדין, התובע לא הגיש כתב הגנה, על אף שכתב התביעה וההזמנה לדיון הומצאו לו כדין.

יצויין כי על פי נספח ג' להסכם, נקבע במפורש מהו שטח ומיקום הדירה החדשה לה זכאי כל דייר, ולפיו התובע שהיה בעל דירה בשטח של 48 מטר יהיה זכאי לדירה בשטח של 71 מטרים, בקומה גבוהה יותר, כאשר ההרחבה לה היו זכאים הדיירים היתה כימעט שווה, הנו, היא נעה בשטח בין 23-25 מטרים.

ובכלל, ככל שהנתבע היה בדיעה כי דירת התמורה שקבל אינה תואמת באופן שוויני דירות אחרות בפרויקט, הרי המקום להעלות טענה זו היתה בפני המפקח בעת שהוגשה התביעה כנגדו על ידי הדיירים האחרים, שעל פיה התבקש המפקח למנות עורך דין אשר יחתום בשם התובע על הסכם התמ"א וכל המסמכים הנדרשים לצורך ממושו.

כהשלמה להוראת סעיף זה, נקבע בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין: "סיכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם .... לפי חוק המקרקעין (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 ... יכריע בו המפקח." הפסיקה, אשר נדרשה להקף סמכותו של המפקח בהתאם להוראות סעיף 72(א) לחוק, פירשה בהרחבה את סמכותו של המפקח לידון בתביעות הנוגעות לחוק החיזוק וזאת, בהתאמה ללשון החוק, וכן, בשים לב לתכלית החקיקה.

...

בפס"ד רוט קבע בית המשפט העליון: "לשון סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מלמדת - בצורה חד-משמעית - על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק." ובהמשך: "לסיכום, סמכותו העניינית של המפקח קבועה בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, והיא חלה על כל סכסוך הנוגע לזכויות וחובות של בעלי דירות בבית המשותף לפי חוק החיזוק. משתובענת המערערים נוגעת לזכויות ביחס לדירות שתיבנינה, אם תיבנינה, מכוח תמ"א 38 ובהתאם להוראות חוק החיזוק, הרי שהמפקח מוסמך לדון בה." (ע"א 3700/15 אורי רוט נ' מיכל עגנון (27.6.16), פסקאות 24, 28; ראה גם ת.א יהודית בכר; עש"א (מחוזי ת"א) 66066-11-22 בנימין בן ציון בנהם נ' רחל לנציאנו (28.12.22)).

לאור האמור ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בתביעה שבפני ובהליכים הקודמים, כפי התנהלו בפני המפקח, אני סבורה כי ענייננו נמנה על המקרים הנדירים והחריגים בהם ראוי לסלק את התביעה על הסף.

סוף דבר הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת ואני מורה על דחיית התביעה.