בכך, על פי כתב האישום, קשרו יחד הנאשמים קשר לבצע עבירות פליליות שונות נגד גורמי רווחה, גורמי מערכת המשפט וגורמים נוספים, שעניינן פגיעה בפרטיות, הפרת צוי איסור פירסום, העלבת עובדי ציבור, זילות בית המשפט, ואף הטרדות מיניות.
המחוקק היה ער לכך, ובצד ההוראות המגדירות מתי עומדת לאדם זכות לייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית, קבע בסעיף 16 לחוק הסנגוריה הציבורית הוראה שכותרתה "הפסקת ייצוג". וזו לשון ההוראה:
(א) סנגור צבורי לא יפסיק לייצג נאשם או חשוד אלא אם כן הורה לו כך הסנגור הצבורי המחוזי, ברשות בית המשפט.
חסר זה מושלם בתקנה 8(א) לתקנות הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1996, שזו לשונו:
ראה הסנגור הצבורי המחוזי כי חדלה להתקיים במבקש הזכאות לייצוג, כי מינוי הסנגור הצבורי הושג שלא כדין, כי האדם שמונה לו סנגור מסרב לשתף פעולה עם סנגור צבורי או כי יש ביניהם חילוקי דיעות הפוגעים באפשרות לתת ייצוג נאות, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שבו מיתנהל ההליך נגד המבקש, כדי לבקש את רשות בית המשפט להפסקת הייצוג בידי הסניגוריה הציבורית.
...
עמדת הסנגור כבודה במקומה מונח, ולרוב טוב יעשה נאשם אם ישמע לה. ואולם, בסופו של דבר, הסנגור מנהל את הגנת הנאשם, ולא את הגנתו שלו.
סוף דבר: על אף שהתנהלותו של מר זר מערימה קשיים לא מבוטלים על הסנגוריה הציבורית, אין מקום, בעת הזו, לשחררה מייצוגו של מר זר. ויודגש, ככל שיוחמרו הנסיבות, והסנגור הציבורי המחוזי יתרשם כי הן עולות לכדי עילה לשחרור הסנגוריה הציבורית מתפקידה, פתוחה הדרך לפניו להגיש בקשה חדשה לערכאה הדיונית, אשר תיבחן לגופה, בשים לב להנחיות המפורטות לעיל.
