מינוי מנהל מיוחד לכל קרן פנסיה ותיקה בידי בית המשפט

הנשיא יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל-אביב (השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור גב' ברכה זיגלמן ומר עודי שינטל; ק"ג 9731-07), שבו נקבע כי המשיבה (להלן - מבטחים או הקרן) זכאית ליתרת הכספים שנצברו ב"חשבון דמי הניהול" בידי המערערת 1 (להלן - התעשייה האוירית או תע"א), וכי על התעשייה האוירית להשיב למבטחים כספים אלה.

מבטחים היא קרן פנסיה ותיקה המנוהלת בניהול מיוחד מיום 23.7.2003.

בקשר לקרנות אלה כבר פסק בית המשפט העליון כי: "בהיותן תאגידים המיועדים להגשים מטרה חברתית ולהעניק ביטחון סוצאלי לחבריהן נושאות קרנות הפנסיה הותיקות אופי שיתופי ופועלות על פי עקרונות של הדדיות ושויון" (בג"ץ 2911/05 משה אלחנתי נ' שר האוצר, ניתן ביום 15.6.2008).

הבקשה למחיקת התביעה בהליך משנת 2002 נבעה ממינוי מנהלים מיוחדים למבטחים בהתאם לחוק הפיקוח, אשר סברו כי מבטחים אינה רשאית שלא לציית להוראות הממונה.

וכך קבע בית המשפט העליון בבג"ץ פיורסט: "במקרה שלפנינו, גם לו היינו רואים בהכרעת בית הדין הארצי בעיניין פיורסט נורמה חדשה במובן בו דובר בפרשת סולל בונה, לא היה בידינו לקבוע כי נורמה זו יכולה לחול פרוספקטיבית בלבד. הנורמה בדבר עליונות הוראות התקנון על הוראות הסכמים לבר-תקנוניים בהן קבועות זכויות אחרות הנה נורמה כללית, מסוגה בעלת תחולה אחידה בזמן. נורמה זו הוחלה למפרע על כלל עמיתיה של קרן מקפת בהמשך לפרשת אליאב וכן על כלל עמיתיה של קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (קג"מ) בהמשך לעניין ליבוביץ ... והיא מוסיפה להיות מיושמת בבתי הדין לעבודה על עמיתיהן של כלל קרנות הפנסיה. בעיניין מקורות הוחלה נורמה זו גם ביחס להסכם שנכרת לאחר התיקון בתקנות קופות הגמל, שנערך מתוך היתחשבות בתיקון באופן אנאלוגי לתיקון שנעשה בתקנון מבטחים ב-1991. ככל נורמה משפטית, גם הנורמה בדבר עליונות התקנון על הסכם חצוני לו אינה יכולה לחול רטרואקטיבית כלפי קרנות פנסיה פלוניות-ופרוספקטיבית כלפי קרן פנסיה אלמונית (כאשר אין מיתקיים באף אחד מהמקרים הללו החריג המצומצם של בעל דין שהביא לשינוי ההלכה). ככלל אין לקבוע כי נורמה מסוימת תחול פרוספקטיבית בלבד במערכת נסיבות אחת ורטרואקטיבית במערכת נסיבות שנייה. באיזון הכולל דינה של הנורמה לחול רטרואקטיבית בזמן, והעובדה כי לבעל דין מסוים (מבטחים) נגרם נזק גדול במיוחד כתוצאה מכך, אינה יכולה כשלעצמה להטיות את הכף לכיוונה של תחולה פרוספקטיבית בלבד." (סעיף 44).

...

מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי כי מבחינה מהותית חשבון דמי הניהול פעל כחשבון נאמנות שבו הוחזקו הכספים שייעודם היה לרווחת העובדים, ואשר כזכור נדרשה הסכמת שלושת הצדדים להסכם – תע"א, הסתדרות ומבטחים, על מנת לעשות שימוש בכספים.

לאור האמור טענת המערערים ביחס לסמכות בית הדין - נדחית.

סוף דבר הערעור נדחה.

ובמילים אחרות - משנסגר הסניף, מה דינה של היתרה שנותרה בידי תע"א בחשבון דמי הניהול - האם יש להשיבה למבטחים או שמא מדובר בכספים המיועדים לעובדי התע"א וככאלה יש להשאירם בידי תע"א. רקע עובדתי: א. מבטחים היא קרן פנסיה ותיקה המנוהלת בניהול מיוחד מיום 23.7.03.

סכום השווה ל-10% מסכום הגבייה לקרן מחלה לגבי עובדי התעשיה האווירית על כל שלוחותיה המבוטחים בקרן זו. בתמורה לתשלום מבטחים כאמור לעיל תשא התעשייה האווירית בהוצאות הישירות הנובעות מהפעלת סניף מבטחים בתעשיה האווירית, הוצאות ישירות כנ"ל משמעו: שכר עובדי הסניף, הוצאות טלפון של הסניף, הוצאות נהול חשבונות, הוצאות נקיון ושמירה של משרדי הסניף וכיו"ב. התעשיה האווירית תהיה אחראית לנהול הסניף לשביעות רצונה של מבטחים ורצון עובדי התעשיה האווירית המבוטחים בה. מבטחים תפקח על פעולות הסניף באמצעות מבקר פנימי שימונה על ידה ויקבל את משכורתו ממבטחים.

כפי שקבע בית המשפט העליון בעיניין פיורסט: "הסדרת התחום הפנסיוני בארץ השתנתה משמעותית משנות השבעים ועד ימינו אנו, ומצבן המשפטי והאקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות השתנה אף הוא. הגם שעקרונות השויון וההדדיות אפיינו את קרנות הפנסיה מראשית דרכן, דומה שלא ניתן לעקרונות אלה פירוש אחיד לאורך השנים. קרנות הפנסיה בכללותן ראו להיתקשר בהסכמים לבר-תקנוניים שונים, שהסדירו לא רק את הצטרפותן לקרנות של קבוצות עובדים גדולות, אלא גם התיימרו לקבוע כללי חישוב כאלו ואחרים לקצבאות העמיתים, שלא תיאמו תמיד את האמור בתקנות הקרנות (פרשת אליאב בעמ' 796-780; עניין מקורות, בפס' 2, 52 לפסק הדין)." (בג"ץ 3514/07 פיורסט נ' מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ, 13.05.2012, סעיף 39 לפסק הדין; להלן – בג"צ פיורסט) משהצדדים הסתמכו על פראקטיקה ארוכת שנים, וגמלאיה של התע"א (כמו גם עובדיה) הסתמכו על הדיווחים השוטפים שנמסרו להם לאורך השנים בכל הנוגע לזכויות שנצברו לזכותם ואשר חלקן משולמות לידיהם בפועל, אין מקום להורות על שינוי הזכויות הפנסיוניות של עובדי התע"א וגמלאיה (השוו לנפסק בסעיף 55 לבג"ץ פיורסט בדבר אינטרס ההסתמכות של עמיתי מבטחים הראוי להתחשבות מיוחדת).

בשנים שלאחר סגירת הקרנות הותיקות לעמיתים חדשים, הונהגה רפורמה בכל הנוגע לניהול אותן קרנות וזו כללה, בין היתר, העברה של קרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות לניהול מיוחד, קביעת תקנון אחיד לכל הקרנות הותיקות הגירעוניות אשר הסדיר את זכויותיהם של כלל העמיתים וקביעת כללים שתכליתם צימצום הגרעון האקטוארי על מנת שהקרנות יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי העמיתים (בג"צ 5934/09 ארגון גימלאי מבטחים נ' ראש ממשלת ישראל, 31.3.11; בג"צ 3406/08 חבה נ' משרד האוצר, 30.11.09).

...

נהפוך הוא, עובדה זו מחזקת מסקנתנו לפיה יש להיעתר לתביעה בעניין בהתחשב בכך שבפועל, הכספים מוחזקים בידי תע"א באופן בלעדי.

בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים, לא מצאנו כל נימוק שלא להיעתר לחלק זה של עתירת מבטחים.

סוף דבר – התביעה מתקבלת, כמפורט להלן: א. מבטחים זכאית ליתרת הכספים שנצברו בחשבון דמי הניהול.

ההיסטוריה של קרנות הפנסיה הותיקות והרפורמה שעברו עקב הגירעונות אליהם נקלעו, מובאת בהרחבה בדברי כב' בית המשפט העליון בבג"ץ בעיניין קוריצקי[footnoteRef:6], ויובאו להלן בקצרה: [6: בגץ 2944/10 אברהם קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 13.10.2015)] בשנת 2003 נערכה רפורמה מקיפה בתחום קרנות הפנסיה הותיקות, שיזמה הממשלה, לאחר שניסיונות הידברות עם ההסתדרות – לא צלחו, וזאת במטרה "לחלץ" את קרנות הפנסיה הותיקות מהגירעונות הכבדים שמהם סבלו.

בגדרי הרפורמה האמורה, הוסף לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (לעיל ולהלן: חוק הפיקוח על הביטוח, או החוק), פרק ז'1, שעניינו: "קרנות פנסיה ותיקות – מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי". הדבר נעשה בהליך חקיקה מזורז, וזאת באמצעות חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים (2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק ההסדרים לשנים 2004-2003).

לטעמנו, אין כל מקום שבית הדין יבחן את תוקף התקנות וההנחיות בהליך שהממונה על שוק ההון כלל איננו צד לו, או כי יתבקש לנסח בעצמו כללים והנחיות מפורטים יותר (כפי שמתבקש בית הדין בהליך דנן), כאשר ממילא מדובר בקבוצה שאיננה הומוגנית וכאשר בידי בית הדין תמונה חלקית ביותר ביחס לניהול הקרן בלא שיש בידי בית הדין כלים אפקטיביים להכרעה ובלא שהמחוקק הסמיך את בית הדין למלא את מקומו של הממונה על רשות שוק ההון.

...

בנסיבות אלה, אין מנוס מנקיטת שורה של צעדים לשם הבראת קרנות הפנסיה הוותיקות, תיחום הגירעון האקטוארי שלהן והבטחת ניהול ראוי בהן, באופן שהממשלה תוכל לסייע לקרנות לעמוד בהתחייבויותיהן, כפי שיהיו לאחר ביצוע הצעדים האמורים.

באשר לטענות המבקשים בעניין המנוח ברוך לוי ז"ל, אנו סבורים שהמבקשים אינם מחזיקים עילת תביעה אישית נגד מבטחים.

אף מטעם זה אנו סבורים שיש למחוק את התובענה על הסף.

סוף דבר מצאנו כי התובענה דנן איננה מעלה סוגיות מן הסוג שראוי לברר במסגרת של תובענה ייצוגית, ומשכך החלטנו לסלק את התובענה על הסף, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

לנוכח האמור לעיל, המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

טענתם זו של המשיבים אין בידי לקבל ראשית הואיל והיא מושתתת על נקודת מוצא ולפיה הקרנות כולן מהוות גוף אחד, טענה אשר נדחתה בפסיקת בית המשפט העליון, כפי שנטען בצדק על ידי המבקשות.

בהקשר זה, נקבע בין היתר בעיניין ארגון גימלאי מבטחים, בסעיף 8 לפסק הדין כי: "כל עוד נשמרת ההפרדה בנכסים בין קרנות הפנסיה הוותיקות השונות וכל עוד מדיניות ההשקעות של כל קרן נקבעת בהתאם למאפייניה הפרטניים, הרי אין כל בסיס לקביעה שיפוטית לפיה הניהול המשותף של קרנות הפנסיה הוותיקות צפוי כשלעצמו לפגוע באינטרסים של העמיתים במבטחים. מהתצהיר המשלים שהוגש מטעם המנהלת המיוחדת, על-פי החלטתנו מיום 7.7.2010, שהעותר לא הביא כל ראיה לסתור את האמור בו, עולה כי זהו אמנם המצב וכי עצמאותה של כל קרן נשמרת הן מבחינת רישום נכסיה והניהול הכספי השוטף שלה והן מבחינת מדיניות ההשקעות שלה." עוד אימץ לעניין זה בית המשפט העליון שם את הצהרת המנהלת המיוחדת ולפיה קיימת הקפדה על זהותן הנפרדת של כל אחת מהקרנות והוסיף וציין אף כי: "כל אינדיקאציה לכך שנעשה שימוש בכספי העמיתים במבטחים לשם השגת איזון אקטוארי בקרנות הפנסיה הוותיקות האחרות, וזאת במיוחד בהיתחשב בכך שבהתאם להוראות המפקח נערכים לכל קרן פנסיה ותיקה דוחות כספיים ואקטואריים נפרדים." בהתאמה נדחתה אף הטענה בדבר קיומו של סיבסוד צולב בין מבטחים לבין קרנות הפנסיה הותיקות האחרות.

כך הם גם פני הדברים בכל הנוגע לסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות, המאפשר להגדיר קבוצות ותתי קבוצות, תוך מינוי תובע ייצוגי לתתי הקבוצות אשר הוספו ואולם זאת בתביעה כנגד נתבע אשר לתובע קיימת כלפיו עילת תביעה.

...

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – הבקשה מתקבלת.

בהתאמה הנני מורה על מחיקת המבקשות- הן המשיבות 5-8 מבקשת האישור וכן, על מחיקת כל הסעדים כלפי מבקשות אלו.

המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.

דמי הגמולים בגין רכיב הפרמיה הממוצעת והגמלאות המשולמות בגינה הם כספים "צבועים" הצבורים בחשבון נפרד אשר כונה בחלק מהמסמכים והדו"חות "קרן הפרמיות". סכומם של הכספים בקרן הפרמיות, אשר הושקעו באגרות חוב ייעודיות מסוג "מירון" המוקצות לקרנות פנסיה בלבד ואשר הוקצו לקרן עד למועד סמוך לאחר מינוי מנהל מיוחד לקרן בשלהי שנת 2003, עומד כיום על מאות מיליוני שקלים.

בשנת 2003 הוסף פרק ז1 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981 (להלן – חוק הפיקוח ו - התיקון לחוק הפיקוח, לפי העניין) בגדריו נערכה תכנית הבראה לקרנות הותיקות ומכוחו אף גובש תקנון אחיד החל על כל הקרנות הגרעוניות שתכוננה להלן גם "הקרנות שבהסדר" (ראו בהרחבה: ע"ע (ארצי) 6751-02-19 הסתדרות מדיצינית הדסה – קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ. פסקות 1 – 2, 14 – 16 (18.5.2023).

מצב דברים זה קיבל ביטוי בתיקון סעיף 23ג להסכם ההבראה בו נקבע כי העלאה זו תהיה בתוקף לשנים 2001-2000 ותיבחן מחדש לאחר תקופה זו. במסגרת הרפורמה שהנהיגה המדינה בקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות עבר בשנת 2003 נהולה של הקרן לידי מנהל מיוחד, ותקנונה של הקרן הוחלף בתקנון האחיד שהחליף את תקנוניהן של קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר והנהיג בהן שיטה אחידה לחישוב השכר הקובע לפנסיה (להלן – התקנון האחיד).

בשלהי שנת 2011 טענה אגד כי קיים בידיה דוח אקטוארי המצביע על קיומו של עודף אקטוארי בקרן הפרמיות ועל כן התבקשה הקרן לשלם גמלה בגין הפרמיה הממוצעת גם לחברי אגד שפרשו פרישה מוקדמת וקיבלו פנסיה תקציבית עד להגעתם לגיל פרישה.

בית הדין קבע כי גם היתנהגות הצדדים במהלך השנים תומכת במסקנה לפיה "כוונת הצדדים הייתה ליצור מנגנון במסגרתו הקרן מנהלת עבור אגד את הכספים שנצברו בחשבון הפרמיה הממוצעת ומקבלת הוראות מאגד אשר לתשלומם, גובה התשלום, ומועדי התשלום". עוד הוסיף בית הדין וקבע כי מהדוחות הכספיים והאקטואריים של הקרן לפני ואחרי העברתה לניהול המיוחד עולה כי הכספים שנצברו בחשבון הפרמיה הממוצעת לא נכללו במאזן האקטוארי של הקרן כחלק מנכסי קרן הפנסיה.

לבסוף קבע בית הדין כי הגם שתביעת הגמלאים נדחתה אין לפסוק לחובתם בנסיבות העניין הוצאות משפט לאור הכשלים שנמצאו באופן היתנהלות הקרן בניהול חשבון הפרמיה, אשר חרף היותו נפרד מכספי הפנסיה נוהל על ידי הקרן ללא אישור ניהול קופת גמל כנדרש.

מכל מקום, כפי שצוין בעיניין הררי באופן החלטי ביחס לחברים ולגמלאים גם יחד "נעלה מכל ספק הוא כי בתקנות הקרן המשכורת אינה כוללת את הפרמיה הממוצעת". בפסק בוררות שניתן על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט (בדימ') ת' אור, בשבתו כערכאת ערעור על פסק דין של משפט חברים של מרכז הקואופרציה, ניתח הבורר את הגדרת המונח "משכורת" בתקנון הקרן, וקבע כך: " ... פרמיה ממוצעת אינה משולמת עבור חודש עבודה והיא אינה תשלום הנעשה בפועל על ידי אגד לחבריה. היא אינה אלא סכום רעיוני המהוה נתון סטטיסטי המשקף את ממוצע הפרמיות אשר שולמו לכל חברי אגד בחודש מסוים (הסכום הכולל של הפרמיות ששולמו באותו חודש מחולק במספר החברים). מטעם זה, בתלוש המשכורת שקבל כל אחד מהחברים מידי חודש אין כל זכר לתשלום "פרמיה ממוצעת". על פי מובנה זה של פרמיה ממוצעת, ברי שאין היא עונה על התנאי הראשון לקיומה של "משכורת". למען השלמות אוסיף שגם פרמיה "סתם" המשולמת מדי פעמים לחברים באגד אינה עונה על דרישות התנאי הראשון של הגדרת משכורת.

...

תם אך לא נשלם בחלק המסכם את עמדת המאסדר הן בבית הדין האזורי והן בהליך הערעור, נכתב כך: "רכיב הפרמיה הממוצעת שולם לאורך השנים בהתאם להסכמים לבר תקנוניים ... פועל יוצא מעמדתנו הוא כי אין מנוס אלא לראות בניהול חשבון הפרמיה הממוצעת על ידי קג"א כניהול של קופת גמל נפרדת מקרן הפנסיה המנוהלת על ידה ומשכך על קג"א לפנות לרשות שוק ההון בהתאם להוראות הדין בבקשה להסדרת חשבון הפרמיה הממוצעת כקופת גמל, על מנת שבקשה זו תוכל להיבחן על ידי הרשות". הנה כי כן, כעולה מפסק דיננו ואף מעמדת המאסדר, מזה למעלה מארבעים שנים מנוהלת קרן פנסיה (קרן הפרמיות) שלא כדין, על בסיס הסכמים לבר תקנוניים, בידיעה מלאה של המאסדר, תוך שעניינה של הקרן הלא מאושרת מהווה חלק מהסכם ההבראה (1989), נציג משרד האוצר מעיד בעניינה (עמ' 12 בפסק הדין בעניין הררי) ונערכים בקרן הלא מאושרת באישור המאסדר הסדרים שונים.

בנסיבות העניין, בהן לאגד, לקרן ולמאסדר תרומה משמעותית למצב שנוצר, לא מצאנו לחייב את המערערים בהוצאות ההליך.

סוף דבר – הערעור נדחה, למעט בעילת ניכוי דמי הניהול אשר תוחזר בכפוף לנפסק בסעיף 103 לעיל להכרעת בית הדין האזורי.