מינוי ממלאי מקום וסגנים לראש עיר בת-ים - בטלות החלטות מועצה

ביום 27.10.05 השיב מר שגיא כי נוספו לעריית באר שבע, כתוצאה משינוי הגבולות בשנת 2005, "בהערכה זהירה ...כ- 1500 תושבים." באותו יום פנה ראש העיריה במכתב נוסף לשר הפנים, בו ציין כי לאחר היתייעצות עם היועץ המשפטי לעיריה הגיע לכלל מסקנה כי אין מניעה להביא בפני מועצת עריית באר שבע בישיבתה הקרובה, הצעת החלטה לאשר משכורת לסגן רביעי בערייה "מאחר ומספר תושבי העיר באר- שבע כיום הנו לפחות 201,511 נפש". ביום 7.11.05 היתקיימה ישיבת המועצה, בה אושר לשלם שכר לסגן רביעי, ליתר דיוק – סגנית, היא הגב' סימה נבון.

ביום 22.1.06 פנתה סגנית שר הפנים, ח"כ רוחמה אברהם, אל ממלא מקום ראש הממשלה ושר הפנים, ח"כ א' אולמרט, בבקשה למתן אישור לתשלום שכר ותנאי שירות לסגן רביעי בשכר, אך עוד לפני כן ציין מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, מר י' שפיצר, במכתב מיום 21.11.05 לחבר מועצת עריית באר שבע, מר א' אוזן, שהתנגד להחלטת המועצה מיום 7.11.05, כי "לא ניתן למנות סגן רביעי בשכר ברשות שמספר תושביה פחות מ- 200,000 נפש רשומים במירשם האוכלוסין... ביום הבחירות לרשות המקומית דהיינו 28.10.03." ביום 13.2.06 פנה בא כוח העותרת ליועץ המשפטי לממשלה ובקש את הכרעתו במחלוקת אל מול משרד הפנים.

בסעיף 14 הנושא את הכותרת "סגנים ממלאי מקום קבועים לראש הרשות" בנוסחו דהאידנא, נאמר, כי "(א) (1) לראש רשות יהיה סגן אחד, וברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000...יכול שיהיו, על פי הצעת ראש הרשות, שני סגנים...". סעיף 15 מוסיף כי "(א) נוסף לסגן או לסגנים כאמור בסעיף 14 רשאית המועצה לבחור... (1) ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 150,000 - סגן אחד או שני סגנים, אולם השר רשאי בתקנות, באישור ועדת הפנים של הכנסת, לקבוע שברשויות מקומיות שמספר תושביהן אינו עולה על המספר שנקבע לכך, לא ייבחר סגן נוסף או שייבחר סגן אחד בלבד". (1א) ברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000 אך אינו עולה על 250,000 - שני סגנים.

לא למותר להזכיר, כי בהצעת החוק שהוגשה מטעם חברי כנסת (הצעת חוק פרטית) (הצעות חוק תשל"ד 252, 255) הועלו שתי גירסאות לסעיף 15, האחת בדומה לאשר נתקבל, למעט ההוראה כי ברשות שמספר תושביה עולה על 250,000 יהיו ארבעה סגנים, והאחרת שהציעה כי ברשות בת מתחת ל-250,000 תושבים יהיו שניים או שלושה סגנים, וברשות שמעל למספר זה – חמישה סגנים.

יצוין בהקשר זה כי "ספר התושבים" הוא הוא מירשם האוכלוסין (ראו סעיף 43 לחוק מירשם האוכלוסין, תשכ"ה- 1965 המורה על ביטול פקודת מירשם התושבים, תש"ט- 1949 והחלפתה בחוק מירשם האוכלוסין).

...

עמדת המשיב (3) טוען המשיב, כי נוכח קביעת היועץ המשפטי לממשלה כי לשר הפנים אין סמכות להיעתר לבקשת העותרת, וכיוון שקביעה זו מחייבת את שר הפנים כל עוד לא הוחלט אחרת על ידי בית המשפט - אין ולא יכולה להיות עילה להתערבות בהחלטתו של השר שלא לאשר סגן רביעי בשכר.

יחד עם זאת, אין אנו פטורים מהידרש לעיצומם של דברים, ולאחר בחינתם אין בידינו להיעתר למבוקש.

נמצאנו למדים, כי "מספר התושבים" לצורך סעיפים 14 ו-15 לחוק הבחירה הישירה הוא זה הרשום במרשם האוכלוסין ביום ה- 150 שלפני יום הבחירות.

צר לנו על כך, אך הוראות הדין הריהן כפי שבואר לעיל, ועל כן אין אפשרות לתשלום שכר לסגן הרביעי בקדנציה זו. כללם של דברים: פרשנות היועץ המשפטי לממשלה כי את משמעות מספר התושבים לצורך סעיף 129 לפקודת העיריות, יש לקבוע על פי אמת המידה הנקובה בסעיף 19 לפקודה, ובמועד הקובע לגביה, כפי שנעשה ביחס לקביעת מספרם של סגני ראש העירייה, כאמור בסעיפים 14 ו-15 לחוק הבחירה הישירה, היא פרשנות סבירה ואף מתחייבת, ולא מצאנו מקום להתערב בה. נוכח האמור, אין בידנו להיעתר למבוקש.

השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 52641-03-14, כב' השופטת ש' דותן), לפיו החלטות שהתקבלו בישיבות מועצה של המערערת (להלן: הערייה) – בדבר מינויים של ממלאי מקום וסגנים לראש העיר – בטלות.

בית המשפט קמא הוסיף כי "אין מנוס אלא לקיים מחדש את הליך הבחירות [במועצה] לאיוש המשרות של ממלא מקום וסגנים לראש העיר בת ים, תוך הקפדה על קיום ההליך באופן תקין". פסק הדין ניתן ביום 30.6.2014.

...

המסקנה היא כי הממונים החדשים לא טענו לנזק.

סיכומם של דברים, האיזון של כלל השיקולים ויישומם בנסיבות המקרה מובילים למסקנה כי יש להורות על בטלות יחסית, אך בשונה מכוונת העירייה.

סוף דבר אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן הבא: ההחלטה השנייה וההחלטות שהתקבלו בישיבה השלישית הנובעות ממנה תעמודנה בתוקפן גם בתקופת הביניים כלפי צדדים שלישיים וכלפיהם בלבד.

טעם חשוב נוסף לדרישת סעיף 203, שעליו עמד בית המשפט העליון בעיניין בית הרכב הוא אינטרס הציבור בהבטחת חוקיות פעולות הערייה, הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה. על כן, נקבע בפסיקה כי כוונת סעיף 203 היא לאסור על כריתת חוזים מינהליים בנגוד לפרוצדורה הקבועה בו וחוזה שנכרת בדרך זו הוא חוזה בלתי חוקי וככזה הוא בטל.

אינני מקבל את טענתו כי סמך על ראש העיר ויתר ממלאי התפקיד, באשר כפי שידוע היטב למר מסיקה ולכל אדם בר דעת, העסקה שעל הפרק לא היתה עסקה ברכושם הפרטי של ראש העיר או מנהל מחלקת החינוך, אלא התייחסה לנכס שבבעלות הערייה וכללה היבטים כספיים הנוגעים לתשלום דמי שכירות ולארנונה.

בתשובה לשאלת בית המשפט מדוע ההסכמה הנטענת לא נערכה כהסכם שכירות ולא קיבלה ביטוי בהחלטה פורמאלית השיב מר אביטן כי לא היה מעורב ב"דקויות של ההסכם" (עמ' 38, ש' 34 ואילך): " ההתנהלות הייתה מול מנהל אגף החינוך, ההיתקשרות הייתה לשביעות רצון כל הצדדים ולכן אני בירכתי על המוגמר. איך זה נעשה ומה נעשה? לא הייתי בדקויות של ההסכם המשפטי, החוזי, הקנייני בעיניין הזה. אם אני הייתי ראש עיר אני הייתי ממשיך בשכירות. לשאלת בית המשפט לשם מה עורכים מיסמך כזה באם הוא לא הסכם פורמלי, לא החלטה פורמלית של מועצת העיר, נושא תפקיד כזה או אחר ולא ישיבה שנוכחים בה יועץ משפטי, גזבר וכל מי שנוגע בדבר עיסקאות רשויות ציבור אני משיב כי בירכתי על המוגמר, ההיתקשרות היה בין השוכר לבין אגף החינוך, השוכר עשה פעילויות של בנייה, גנים, בתי ספר, שכירת מקומות לכל מיני ארגונים ועמותות, תנועות נוער בעיר ואני לא התעסקתי בכל הדברים האלה. בגדול, אני בירכתי על המוגמר ועל הנושא הזה והפעילות החינוכית. אני לא הייתי בקיא בכל ההתנהלות החוזית, המשפטית. הייתי בטוח שכל מה שנעשה, נעשה בהתאם לחוק ובתאום עם הלישכה המשפטית של הערייה. למנהל אגף החינוך יש סמכות די בכירה ואחריות. לשאלת בית המשפט מי מוסמך להתחייב בשם הערייה אני משיב כי חייבת להיות חתימה של הגזבר ושל היועצת המשפטית. לשאלת בית המשפט מי האוטוריטה מטעם הערייה אני משיב שמנהל אגף החינוך בשם הערייה. " לא בלב קל ולא בדעת קלה, אני נאלץ לקבוע כי עדותו של מר אביטן, בכל הנוגע לנסיבות עריכת הפרטיכל ולחתימה על מיסמך זה, במקום על הסכם שכירות כדין, היתה חמקנית ומגמתית ולא אוכל לתת בה אמון.

עדות מר שמואל לוי מר לוי שימש כסגן ראש העיר וממלא מקומו של מר אביטן והעיד על עצמו כי עסק בתחומים רבים.

ש: גם אם ההחלטה היא ל- 15 שנה? ת: כן. נתנו בעיריה מבנים ליותר מ- 15 שנה ואני יכול למנות אותם.

לשון הסעיף כוללת את התיבות "יהיה לצדדים אפשרות להאריך את השכירות...". לשון הסעיף אינה מקנה לאחד מן הצדדים זכות בת אכיפה כלפי הצד האחר, אלא מדברת בהסכמה של שני הצדדים להאריך את השכירות הנטענת.

...

לו התכוונו עורכי הפרטיכל לתת בידי המכללה את הפררוגטיבה להאריך את השכירות לחמש שנים נוספות, היה מר מסיקה מציין זאת מיד בתחילת מגעיו עם העירייה והימנעותו מלהעלות את טענת האופציה עד לשנת 2016 מובילה למסקנה כי גם מר מסיקה לא סבר שמדובר באופציה חד צדדית שהוקנתה למכללה.

אני מורה אפוא על סילוק ידה של המכללה מן הנכס בתוך 30 ימים מהיום.

בהתחשב במספר הדיונים ובמספר העדים שנשמעו בהליך זה, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות העירייה בסכום כולל של 80,000 (שמונים אלף) ₪.

עניינה של העתירה בשתי החלטות של מועצת המשיבה 1, עריית בת-ים (להלן: "מועצת הערייה") בנוגע למינוי ממלאי מקום וסגנים לראש העיר (להלן: "בעלי התפקידים").

במכתב נוסף, מיום 17.03.2014 (נספח כ"ג לעתירה) עמד ד"ר **** על דבריו כי בנסיבות שנוצרו על המועצה להיתכנס שוב ולהחליט בנושא מינוי בעלי התפקידים: "קיימת חוסר בהירות באשר לתקינות הליך בחירת הסגנים ע"י מועצת העיר וקושי רב בהבנת הנימוקים שהביאו להחלטה לקיים ישיבה נוספת בסמיכות רבה לישיבת המועצה מיום 2.2.2014 ... אנו סבורים כי בנסיבות מיוחדות אלו וכדי למנוע היתדיינות בבתי המשפט, ראוי שמועצת העיר ... תיתכנס שוב ותחליט בעיניין מינוי הסגנים לראש הערייה, גם בשים לב לכך שאין בפגמים כפי שהובאו לידיעתנו כדי לבטל את החלטת מועצת העיר מיום 2.2.2014". במכתב מיום 20.03.2014 (נספח כ"ד לעתירה) שב וטען עו"ד פומדסקי כי ההליך שקיימה מועצת הערייה תקין.

...

סוף דבר העתירה מתקבלת, במובן זה, שאני מורה כי ההחלטות על מינויים של בעלי התפקידים שהתקבלו בישיבה השנייה בטלות.

העתירה נדחית, ככל שהיא נוגעת להותרת ההחלטה הראשונה על כנה, מן הנימוקים המפורטים לעיל.

יוצא, אם כן, שאין מנוס אלא לקיים מחדש את הליך הבחירות לאיוש המשרות של ממלא מקום וסגנים לראש העיר בת ים, תוך הקפדה על קיום ההליך באופן תקין.

בישיבה נכחו אורי בוסקילה, מ"מ ראש העיר, יצחק דריקס – סגן ראש העיר, אירנה גנין – חברת מועצה, עו"ד חנה כהן מוצן – היועמ"ש של הערייה, עופר תודר – מנכ"ל עירית רמלה ששימש כנציג משרד הפנים ומר סוחמי.

כל זאת במסגרת שיקוליה וההחלטה אם למנות אדם לתפקיד ציבורי רם מעלה (ראו: בג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ' ממלא מקום ראש הממשלה [פורסם בנבו] 6 (6.3.2006) (להלן: "פרשת התנועה לאיכות השילטון"); בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 257-256 (1993) (להלן: "פרשת גינוסר")).

המסמכים שצורפו לעתירה שנועדו לבסס "ראיות לכאורה" לאשמתו היו גזרי עיתונים, תכתובות בין גורמים שונים, בקשת להוצאת צו מעצר כנגד ראש העיר, החלטה של ועדת ערר בעיניין מסוים, ממצאי ביקורת בעיניין הפעלת נכסים מניבים בחברת "חוף בת ים", החלטות בענייני מעצרו של מר פודמסקי ודו"ח מבקר המדינה.

העותר ביקש להסיק על קיומה של עילה לביטול ההחלטה, חרף היעדרו של כתב אישום, מפסק הדין שניתן בפרשת גינוסר.

...

דיון: בטרם אכנס לדיון בעתירה גופה, אציין כי לא מצאתי ממש בטענה המקדמית לפיה יש לדחות את העתירה על הסף בגין חוסר תום לב. גם אם לעותר אינטרסים פוליטיים שלא פורטו על ידו במסגרת העתירה אין בכך כדי למנוע את בירור העתירה.

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שצורפו, וחרף אי הנוחות העולה מהתנהלות העירייה בעיניין מינויו של מר פודמסקי, אין מנוס מדחיית העתירה משלא התגבשה עילה להתערבות שיפוטית.

בנסיבות אלו, ולנוכח ההלכות הפסוקות שנסקרו לעיל, מסקנתי היא שבשלב הזה אין "ראיות לכאורה" המצדיקות התערבות שיפוטית.

סוף דבר: אשר על כן, ולאור האמור לעיל, דין העתירה להדחות.