מונחת לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") וכן, בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, על מנת שיקבע את דרגת נכותו של המבקש – הוא התובע, ביחס לתאונת דרכים שארעה במסגרת עבודתו, מיום 18/12/17, בה קבע המל"ל כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.
עוד טענה הנתבעת, כי בגין תאונת הדרכים, הגיש התובע תביעה נפרדת, בה נקבע כי אין לתובע בגינה נכות צמיתה, וזאת לאחר שבפני המל"ל עמד כל החומר הרפואי.
הא ותו לא. בעיניין זה ראוי להזכיר את טענת הנתבעת, כי טענת התובע לפיה ועדת העררים פסקה לתובע נכות צמיתה בגין שני האירועים הנזיקיים, גובלת באבסורד, מחמת שהמל"ל דן בשלב מאוחר יותר - בתאריך 30/4/19 בתאונת הדרכים מיום 18/12/17, כעולה מדוח הועדה הרפואית וכפי שהתובע ציין בעצמו וצוטט בדוח הוועדה מיום 30/4/19, כי מדובר בתוספת לתאונה הקודמת ובלשונו: "התוספת היא כאבי הצואר" (ראו: עמ' 2 לדוח הועדה הרפואית מיום 30/4/19 תחת הכותרת – דברי התובע).
...
זאת אף זאת, הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל התייחסו במסקנותיהן באופן נפרד ומאובחן לתאונות השונות, וגם בעניין זה אני מקבל את טענות הנתבעת.
סוף דבר
מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ולפיכך, אני מורה על דחייתה.
נוכח האמור, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כדלקמן:
התובע - יגיש תחשיב נזק עד ליום 31/1/23.
