מינוי מומחה רפואי לבדיקת קשר סיבתי בין בקע סרעפתי לעבודה

היות ובסעיף העובדות של כתב המינוי מצויין כי התובע היה חשוף לרעש מזיק של כלים שונים מחד וצורת עקום השמיעה ייתכן ומתאימה, כאמור, לירידת שמיעה מושרית רעש - כפי הנראה קיים קשר סיבתי.

האם השפעת תנאי עבודתו של התובע על מצב שמיעתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים הקיימים אצל התובע? תחלואתו של מר שלייזר, על פי האסופה הרפואית שנשלחה אלי כוללת: יתר לחץ דם גבולי, סחרחורת (אולי BPPVׂ), בקע סרעפתי ושינויים בעמוד השידרה הצווארי והמותני, הווה אומר כי קרוב לוודאי אין גורמים רפואיים אחרים העלולים להשפיע על מצב השמיעה של התובע.

לדבריו, מחוות דעת המומחה הרפואי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה וכן הוכח כי היתקיימו בתובע תנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, חשיפה לרעש העולה על המותר וירידה של 20 דציבל בתדירות הדיבור.

הנתבע טוען, כי קביעת המומחה בעיניין הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין העבודה, אינה חד משמעית (תשובה ב' לחוות דעת המומחה) וכן כי המומחה חישב את הממוצע בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור של שתי האוזניים יחד בעוד שחישוב לכל אוזן בנפרד מביאה לתוצאה אחרת אשר אינה עומדת בדרישת התקנות.

בעניינינו, מחוות דעת המומחה עולה כי הוא סבור שהירידה בשמיעה יכול ונבעה מחשיפת התובע לרעש מזיק, זאת הן בשל עקומת השמיעה היכולה להתאים לירידה מושרית רעש, הן משום שהשוואת הבדיקה האודיוגרמית של התובע לבדיקות מקבילות אצל אנשים בני גילו מצביעות על ירידה בשמיעה מעבר לנורמה ולא הוכחו קיומם של גורמים רפואיים אחרים העשויים להשפיע על השמיעה, הן משום שהירידה בשמיעה פסקה לאחר שהתובע סיים לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.

...

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

זוהי תביעתה של גב' אנז'לה אברמוב (להלן – התובעת), אשר טוענת כי כתוצאה מתנאי עבודתה נגרמה לה פגיעה במיתרי הקול שגרמה לצרידות , או שתנאי עבודתה החמירו פגיעה זו. ביום 28.4.2019 היתקיים דיון הוכחות בבית הדין, במסגרתו שמענו את עדותה של התובעת ובסוף אותו דיון הוכחות ניתנה בנוכחות הצדדים ההחלטה הבאה: "1. אלו הן העובדות על בסיסן נימנה מומחה יועץ רפואי בתחום הא.א.ג לבחון האם יש קשר סיבתי כלשהוא בין בגרימה או בין בהחמרה כתוצאה מתנאי עבודתה של התובעת והאם תנאי עבודתה גרמו או החמירו בעיית א.א.ג:

ביום 1.7.2018 רושמת ד"ר נדירוב בתיקה הרפואי של התובעת "... למרות הניתוח חולה עם החמרה בקול, אינה מסוגלת לדבר ... מועמדת לניתוח חוזר." ביום 17.7.2018 עוברת התובעת ניתוח נוסף במיתרי הקול ושוב קיימת המלצה לטפול בדיבור, כאשר ביום 8.10.2018 נבדקה התובעת במרפאות חוץ א.א.ג של בית חולים רמב"ם, שם רשמה ד"ר לימור בנימיני "... מרבה בדיבור ... עדיין צרידות ניכרת. מפריע לתפקד בעבודתה ובחיי היומיום...". גם ביום 14.1.2019 שוב צויין במרפאות חוץ א.א.ג. של בית חולים רמב"ם, שהתובעת עדיין סובלת מצרידות ניכרת שמפריעה לה לתיפקוד בעבודה ובחיי היומיום.

האם קיימת סמיכות זמנים בין גילוי האבחנה של צרבת ורפלוקס לבין התלונות של התובעת לגבי הצרידות? והאם סביר יותר להניח שהצרבת והריפלוקס וגם הבקע הסרעפתי מהם סובלת התובעת אלו מהוים את הסיבה לצרידות? והאם יש עדויות בחומר הרפואי להקלה או הטבה במצב הרפלוקס של התובעת? ככל שאין הטבה במצבה של התובעת כאמור בשאלה הקודמת, האם ניתן לייחס את החמרת מחלת הצרידות לאותו מצב יסודי של ריפלוקס? דהיינו שהמחלה היסודית של התובעת החמירה כתוצאה מהמשך התחלואה שאינה קשורה לעבודה?"

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

אך יחד עם זאת, ד"ר בנדט מעריך בסבירות של למעלה מ-50% כי תנאי העבודה החמירו ומחמירים את מצבה הרפואי של התובעת, דהיינו ישנו קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה במיתרי הקול של התובעת על דרך ההחמרה.

...

דיון והכרעה איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה מלכתחילה אין כאן תשתית עובדתית מספקת הנדרשת בעילה של מיקרוטראומה.

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

לא מצאנו הצדקה כלשהיא שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ארז בנדט ואת מסקנותיו.

אשר על כן וכאמור התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

בפרק מימצאי בדיקת הועדה צוין כך: "בקע סרעפתי מופיע בשכיחויות שונות בתדירות עולה בהתאם לגיל, לרוב הבקע על רקע אדיופטי (אין גורם ברור מהספרות הרפואית שמעדי באופן ישיר על התפתחות. יש מעט דיווחים בכפוף לטראומה משמעותית לבית החזה או להרמת משאות בתדירות גבוהה. מקרים שכאלו אינם במקרה הנידון, שהרי לא מדובר על כל ארוע חריג מהסוגר שתואר.

במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לועדה לשקול בשנית עמדתה בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה מיום 21.6.2011 (שאיפת אדי דלק) ובין הארוע מיום 26.10.2015 (בקע סרעפתי גולש קטן), וזאת תוך היתייחסות לחוות דעת היועץ הרפואי המומחה מטעם בית הדין פרופ' פלטיאל וינר בהליך ההכרה.

בין האמצעים האחרים ניתן למנות, לדוגמה, צפייה במבוטח בעת שהוא מבצע פעולות שונות – בין צפייה גלויה ובין צפייה סמויה (עב"ל 33401-12-12 ר.ס. – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.2014, בסעיף 24 לפסק הדין).

...

אף נדחית הטענה שהוועדה חרגה מסמכותה וסטתה מהעיקר עת דנה בקשר הסיבתי בין תאונת העבודה משנת 2001 ובין הבקע הסרעפתי משנת 2015.

משהגיעה הוועדה למסקנה ששאיפת אדי דלק לא יכולה לגרום להופעת בקע סרעפתי, וקבעה שהתאונה משנת 2015 אינה קשורה לתאונת העבודה נשוא התביעה להחמרה, הרי שמילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא מצאתי שנפלה טעות משפטית בפעולתה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי על מנת לעשות מלאכתי שלמה, יש להורות על מינוי מומחה נוסף, זאת בשים לב לתיקו הרפואי של התובע וכן לאבחנות הרופאים השונים משך תקופה ארוכה והשמוש בטיפול התואם את האבחנה, כאשר מנגד חוזר המומחה על עמדתו באשר להעדר קשר סיבתי (אף מבלי לעיין בבדיקת כיח מגורה).

בתשובתו מיום 18.05.2021 השיב פרופ' פלד כדלקמן: "התובע, יליד 1945, לא מעשן, עם אסטמה בעברו ורגישות עם הפיכות של דרכי הנשימה. לאורך השנים החמרה בתלונות הנשימתיות עם מרכיב רסטרקטיבי גובר עד לכדי FVC של 42% והפרעה חסימתית נלווית עם מרכיב הפיך ושיפור בתפקודי הנשימה באופן חלקי תחת מרחיבי סמפונות. בשנים האחרונת הפרעה נשימתית גוברת עד לכדי קוצר נשימה בדיבור וירידות בריווי החמצן בדם. בהדמיות, צלומי חזה היו תחילה תקינים אך בהמשך עם שינויים כרוניים אינטרסטיציאליים. בסיטי חזה ניצפה בקע סרעפתי גדול עם שינויים אינטרסטיציאליים איזורים אשר גורמים להרחבה של הסמפונות.

כמו כן, לא מצאתי כי המומחה שינה את עמדתו בעיניין קביעתו כי מיתקיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות של התובע לבין עבודתו.

...

לסיכום, אין שינוי בהערכתי לקשר סיבתי סביר (סבירות מעל 50%) בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל.

" מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה ובהתחשב בהנחיות הנשיאה ורדה וירט-לבנה, הוראות הפסיקה ונסיבות המקרה, סבורני כי המקרה בענייננו אינו נכנס בגדר המקרים החריגים המצדיקים פסילת מומחה או מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר לאור כל המקובץ, בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר נדחית.

חוות הדעת הראשונה בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.09.2019, מונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע ובין תנאי עבודתו לפיכך, מונה ד"ר שבתאי ורסנו, מומחה ריאות, לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן- ד"ר ורסנו).

בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי כי לאור עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי על מנת לעשות מלאכתי שלמה, יש להורות על מינוי מומחה נוסף, זאת בשים לב לתיקו הרפואי של התובע וכן לאבחנות הרופאים השונים משך תקופה ארוכה והשמוש בטיפול התואם את האבחנה, כאשר מנגד חזר המומחה על עמדתו באשר להעדר קשר סיבתי (אף מבלי לעיין בבדיקת כיח מגורה).

ביום 18.05.2021 התקבלה חוות דעתו של פרופ' פלד, אשר קבע כדלקמן: " התובע, יליד 1945, לא מעשן, עם אסטמה בעברו ורגישות עם הפיכות של דרכי הנשימה. לאורך השנים החמרה בתלונות הנשימתיות עם מרכיב רסטרקטיבי גובר עד לכדי FVC של 42% והפרעה חסימתית נלווית עם מרכיב הפיך ושיפור בתפקודי הנשימה באופן חלקי תחת מרחיבי סמפונות. בשנים האחרונת הפרעה נשימתית גוברת עד לכדי קוצר נשימה בדיבור וירידות בריווי החמצן בדם. בהדמיות, צלומי חזה היו תחילה תקינים אך בהמשך עם שינויים כרוניים אינטרסטיציאליים. בסיטי חזה ניצפה בקע סרעפתי גדול עם שינויים אינטרסטיציאליים איזורים אשר גורמים להרחבה של הסמפונות.

הלכה פסוקה היא כי: "ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על-ידי בית-הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית-הדין על-פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הבטחון הסוצאלי, שלפיהם פועל הספק לטובת המבוטח" ( בג"ץ 8022/14 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (22.7.15)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכי התיק ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל על בסיס חוות דעתו של פרופ' פלד ואפרט.

לאחר עיון בחוות דעתו של פרופ' פלד, אשר הינה מנומקת, מפורטת וחד משמעית , אני קובעת כי יש לאמצה ולקבלה.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' פלד, לפיה קיים קשר סיבתי בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לבין תנאי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית.