מאז הביקור האחרון חלפו למעלה מארבע שנים, והתובעת לא הציגה מיסמך נוסף כלשהוא או תעוד של רצף טפולי בתחום זה. לפיכך, התובעת לא הציגה ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בקשר סיבתי לתאונה בתחום האף אוזן גרון, ואין הצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
יצוין, כי במסגרת הדיון בערר נבדקה התובעת על-ידי מומחה מטעם המל"ל בתחום אף אוזן גרון, וביום 28.6.2021 ניתנה חוות דעתו, על-פיה אין לתלונותיה של התובעת אודות סחרחורת וטינטון קשר סיבתי לתאונה.
הגם שמדובר בתעוד הכולל ביקור אחד אצל מומחית בראומטולוגיה, קביעתה של איבחנה רפואית ברורה על סמך בדיקתה של התובעת, והעובדה כי התובעת קיבלה טפולי פיזיותראפיה ורפואה משלימה הרלוואנטיים לתלונותיה בתחום הראומטולוגי, די בהן כדי להוות ראשית ראיה לנכות המצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
...
התובעת אף הופנתה על-ידי פסיכיאטר בקופת חולים לבדיקת רופא תעסוקתי, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה התובעת סובלת מהפרעת חרדה ונמצאת "במצב רגשי מוטיבציונלי וקוגניטיבי ירוד. אינה מסוגלת לעבוד כתוצאה מדיכאון / חרדה בחודשיים הקרובים". אמנם התיעוד הרפואי כולל רק שני ביקורים אצל פסיכיאטר, ויש קושי לקבוע רצף טיפולי, אולם אני סבורה כי די בתיעוד שהוצג כדי לעמוד ברף המקל לקביעת ראשית ראיה כפי שנקבע בפסיקה, ובפרט, כאשר מדובר בתלונות בגין מצב נפשי.
דיון זה לא נערך על-ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שקביעתה היא המחייבת בעניינה של התובעת, ולפיכך יש טעם והצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה.
סיכומו של דבר, משמשכה התובעת את הערר שהגישה בהליכי המל"ל, הקביעה המחייבת היא קביעתה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית, ולפיכך אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור בחלקה, בנוגע לתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה, ודוחה את הבקשה בתחום האף אוזן גרון.
