לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונו מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט;
בתחום כירורגיית כף היד מונתה ד"ר בתיה יפה, אשר העריכה את נכותה של התובעת בגין הגבלה קלה בטווחי התנועות של שורש כף יד בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות");
בתחום כירורגיית הכתף מונה ד"ר יחיאל אורן, אשר העריך את נכותה של התובעת בכתף שמאל בשיעור של 10% לפי סעיף 42 (1) (ד) I לתקנות, כשמחצית מנכות זה מיוחסת לתאונה ומחצית למצב קודם.
...
משהגעתי למסקנה, כי נפילת התובעת, אשר בעקבותיה חזרה התובעת ארצה, לא נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעת, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בעקבות הנפילה, לרבות הוצאות שנלוו לפציעה והפסדים שנגרמו בעקבותיה, לרבות החזר עלות הטיול וההוצאות שנלוו לחזרתה ארצה.
בהקשר זה מקובלת עלי טענת התובעת, כי הובטח לה ליווי, כדבריו של מר ניר "לאורך כל הדרך" עד לחזרה ארצה, לרבות במדריד ובשל כך, הודיעה לחתנה שאין צורך שיגיע ללוותה.
מכל המקובץ, ומאחר ואין חולק כי הנתבעת לא דאגה לליווי התובעת בשדה התעופה במדריד, אני קובעת כי על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% - סכום אשר לטעמי משקף את עוגמת הנפש והסבל שהיו מנת חלקה כאשר שהתה בשדה התעופה במדריד במצבה, לבדה, על כל המשתמע מכך.