מינוי מומחה רפואי בתביעת צליפת שוט

בעקבות המסמכים הרפואיים שהוגשו בעיניינה של התובעת מונו מספר מומחים רפואיים על מנת לבחון את מצבה בעקבות התאונה: האורטופד ד"ר רון למדן קבע בחוות דעתו כי לתובעת מיגבלה זעירה בעמוד השידרה הצוארי לאחר התאונה, וזאת אחרי שנים רבות של כאבי צואר ותאונה נוספת משנת 2011.

בתשובה לשאלות הבהרה של התובעת ציין ד"ר למדן כי "אם אכן התובעת סובלת מפיברומיאלגיה הדבר יכול להסביר את כאביה". פרופ' אלכסנדר לוסוס שמונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה בעקבות המלצתו של ד"ר למדן קבע כי התובעת ניחבלה בתאונה מושא התביעה חבלת צואר בצורת צליפת שוט ללא איבוד הכרה, וכי העידר ממצאים נוירולוגיים חריגים ונוכח רקע קודם רלוואנטי שפורט בחוות דעתו יש להכיר ב – 10% נכות נוירולוגית זמנית למשך שנה ממועד התאונה (בהתאם לתעוד הרפואי האחרון של תלונות נוירולוגיות), ו – 0% נכות צמיתה.

...

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 22,000 ₪, ולתובעת סך של 40,000 ₪.

מעבר לכך, ספק בעיניי אם יש מקום לחייב תובע בהוצאות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט רק משום שלא נמצא בסופו של דבר שלתובע נותרה נכות צמיתה בתחום מומחיותו של המומחה.

לסכומים שתשלם הנתבעת לתובעים כאמור לעיל יתווסף שכ"ט בשיעור של 15.21% וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

עד כה מונה לבדיקת התובע מומחה רפואי בתחום האורטופדי, פרופ' תום הלל, אשר בדק את התובע וקבע בחוות דעתו מיום 9.5.18 כי התובע נפגע כתוצאה מהתאונה במנגנון "צליפת שוט" בצואר, ובגב התחתון.

מנגד, הנתבעת, היתנגדה לבקשה וטענה, כי חרף העובדה כי במסגרת הבקשה למינוי מומחים רפואיים שצורפה לכתב התביעה התבקש בית המשפט למנות שלושה מומחים, ביניהם מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בית המשפט מצא לנכון למנות מומחה יחיד בתחום האורטופדי בלבד.

...

בית המשפט העליון עמד בעניין "פלונית" על הפרשנות המרחיבה של המונח- "טיפול רפואי" וכך קבע: "... נוכח המגמה ליתן פרשנות מרחיבה למונח "טיפול רפואי", ניתן יהיה לקבוע כי מדובר במסמך שנערך כל-כולו לצורך ההליך המשפטי רק במקרים בהם הדבר הוא בגדר מסקנה מובהקת המבוססת על מכלול הנסיבות (כגון מועד מתן המסמך ביחס למועדי ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בהקשר של טיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד).

כאמור לעיל, למסקנה בדבר קיומה של ראשית ראיה ניתן להגיע גם בלי להתבסס על פרוטוקולי הועדות הרפואיות של המל"ל, אלא על סמך תיעוד רפואי גולמי שצורף בתמיכה לבקשה, כפי שפורט לעיל.

לאור המקובץ לעיל, וכאמור לאור מגמות הפסיקה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים בכלל ובתחום הפסיכיאטרי בפרט, סבורתני כי די בכל אלה על מנת להוות ראשית ראיה הדרושה על פי הפסיקה לצורך מינוי המומחה המבוקש.

במסגרת כתב התביעה, טענה המבקשת כי בעקבות התאונה נפגעה בחלקי גופה השונים, וסבלה מפגיעה מסוג צליפת שוט בעמוד שדרה צוארי, ופגיעה בעמוד שדרה גבי ומותני.

כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעיניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתי המשפט נוטים להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, ולהסתפק במקרים המתאמים ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)).

...

לעמדתה דין הבקשה להידחות על הסף מאחר והמבקשת מנצלת את הליכי המשפט לרעה ושלא בתום לב בכך שאינה מכבדת את ההסכמה הדיונית המחייבת אשר התגבשה בין הצדדים להגשת סיכומים לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי המונח לפניי באתי למסקנה, כי קיימת לפניי ראשית ראיה המספיקה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה.

לאור מהות התביעה דנן, ועל מנת לא לחסום את המבקשת מהוכחת טיעוניה, ובשים לב לפסיקה המקלה בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה – אני מקבלת את הבקשה.

במקרה שלפניי, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שיישא בשכרו של המומחה, ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי המבקשת היא שתישא בשכרו של המומחה.

לא למותר לציין כי בתעודת חדר המיון אין כדי לתמוך בעדותה של התובעת לפיה בבית החולים אובחן כי נחבלה "בראש, בצוואר, בגב", "חבלה מסוג צליפת שוט" (סעיף 10 לת/2) וניסיונה של התובעת, בחקירה הנגדית, ליישב סתירה זו-"אני התלוננתי על כל הדברים האלה, זה שהרופא לא כתב אני אינני אחראית לכך" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 2.12.02), אין בו כדי להניח את דעתי.

הנכות הרפואית 3.1 בהתאם להוראות החוק עתרה התובעת, עם הגשת תביעתה, למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, נאורולוגי ואורולוגי לצורך קביעת נכותה, מגבלותיה וצרכיה המיוחדים, בעקבות פציעתה.

...

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 10.1 הוצאותיה של התובעת בגין "נסיעות מרובות במוניות וברכב פרטי של חברה לטיפולי פיזיוטרפיה וביקורי רופאים", עולות, על פי עדותה (ת/2), כדי סך של 720 ש”ח. יגעתי, טרחתי ולא מצאתי כי הובאה בפני ראיה כלשהי לתמיכה בתביעה זו, בין בדמות קבלות ממוניות, בין בדמות קבלות על רכישת דלק לרכבה הפרטי של החברה ובין בדמות כרטיס טיפול פיזיוטרפי, ומשכך מורה אני על דחיית התביעה בראש נזק זה. 10.2 הוצאותיה של התובעת, על פי עדותה (ת/2), בגין רכישת "משככי כאבים ותרופות ובמיוחד כדורי "וולטרן"..

גם בענין זה לא הוצגה כל ראיה על עצם רכישת התרופות הנזכרות, כמו גם על עלותן, ולפיכך מורה אני על דחיית התביעה בראש נזק זה. נכויים (תשלום תכוף והוצאות חוות דעת המומחה) 11.1.1 אין חולק כי ביום 1.7.99 נעתר בית המשפט (כב' השופטת אגי) לבקשת התובעת ופסק לה תשלום תכוף בסך של 6,000 ש”ח (בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד) (נ/7), אותו יש לנכות (נושא הפרשי הצמדה מיום התשלום) מסך כל הפיצוי לו זכאית התובעת, על פי פסיקתי.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל וכן הוצאות משפט (החזר אגרת משפט + שכר העדה כפי שנקבע בהחלטתי מיום 5.12.02) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין.

הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית, לפיה לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין.

להלן עיקר קביעותיו - "נתבקשתי לתת חוות דעתי לעניין תביעת אי כושר עבודה לתקופה של 42 ימים מתאריך 1.7.08 ועד 10.8.08 בעקבות פגיעה בתאונת דרכים עם חבלה ע"ש צוארי במנגנון של צליפת שוט.

...

המסקנה העולה מחוות דעתו המנומקת והמפורטת כדבעי של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, שיש להכיר בתקופה הנמשכת עד ליום 10.08.08 כקשורה לאירוע תאונת הדרכים מיום 20.06.08.

לפיכך אנו סבורים כי לא עלה בידי הנתבע לסתור את תעודות אי הכושר הנוגעות לתקופה הנוספת שהוגשו על ידי התובע.

אשר על כן, אנו מקבלים את תביעתו של התובע לדמי פגיעה וקובעים כי קיים קשר סיבתי בין תקופת אי הכושר הנוספת, מיום 01.07.08 ועד ליום 10.08.08 לבין התאונה מיום 20.06.08.