מינוי מומחה רפואי בקשר סיבתי בין מחלת ריאות לחשיפה תעסוקתית

הרקע הצריך לענייננו לאחר הגשת תצהירים, שמיעת עדי התובע ומומחה מטעמו וקבלת דוחות ניטור מטעם המועצה האזורית בני שמעון, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי שיתייחס לקשר הסיבתי שבין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו במיתקן טיהור שפכים.

בעב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 19.10.2017) נדונה ההכרה בפגיעות ובליקויים כתוצאה מחשיפה לחומרים במסגרת העבודה: "ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה "ימיה כימעט כימי הילכת המקרוטראומה בבית הדין. מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות". בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים.

" (ההדגשה אינה במקור – י.א.) בעניינינו, הצדדים הגיעו לתשתית עובדתית מוסכמת לפיה "מוסכם כי לצורך ההתייעצות הרפואית, יניח המומחה, כי בעבודה זו נחשף התובע לגזים הנפלטים ממי הביוב כ-4 שעות בשבוע בלבד, במשך 15 שנים." יתכן כי, אלולא חשיפת התובע לחשמל, כלל לא הייתה הצדקה למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרים לבין מצבו הרפואי, נוכח כך שהחשיפה אינה ברמה יומיומית, אלא לכל היותר במשך 4 שעות בשבוע בממוצע.

ההיפך הוא הנכון, התרשמתי כי המומחית לא היתעלמה מהמחקרים אליהם התייחסה ואף תמכה עמדתה, תוך שהיא מפנה לאותם מקורות ממנה היא הגיעה למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה לבין החשיפה התעסוקתית של התובע.

...

בסיכומו של דבר, חוות הדעת מפורטת ומנומקת והשתכנעתי אף מהתשובות לשאלות ההבהרה בשני הסבבים כי אין יסוד לטענה כי חוות הדעת אינה מספקת או שחלילה ניתנה כלאחר יד. מנגד, התובע לא הפנה לפרסומים נוגדים המעידים לכאורה על קיומה של אסכולה שונה מזו שבה אוחזת המומחית מטעם בית הדין.

ההיפך הוא הנכון, התרשמתי כי המומחית לא התעלמה מהמחקרים אליהם התייחסה ואף תמכה עמדתה, תוך שהיא מפנה לאותם מקורות ממנה היא הגיעה למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה לבין החשיפה התעסוקתית של התובע.

נוכח האמור לעיל, ומשנדחתה הבקשה למינוי מומחה נוסף, דין התביעה להידחות.

אשר לקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל, הפנה המומחה למספר מאמרים וסיכם כי בהתאם לספרות הרפואית לא נמצא קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפה לממיסים להם נחשף התובע בעבודתו, כולל בנזן.

האם המומחים שטיפלו בתובע כן חשבו כי מדובר בפיברוזיס ראתי משני לחשיפה תעסוקתית? כן. האם במקרה הנידון היה יותר נכון להגיד כי מדובר במחלת ריאות אינטרסטיציאלית/פיברוזיס ראתי, כאשר לא ניתן לשלול גם גורם תעסוקתי? אין לדעתי משמעות בנסוח.

האם סוגיה זו לא אמורה להטיות את כף המאזניים לטובת התובע ולקבוע שהשפעתה של החשיפה תרמה לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין מחלתו בסבירות של מעל 50% במקרה הנידון? היו מספר ניטורים בודדים עם תוצאות חריגות, אבל לא חושבת שניתן להצביע שזאת סיבה לעליה בסבירות של קשר סיבתי כאשר ידוע שעישון זאת הסיבה העיקרית לפיברוזיס ראתי.

כמפורט לעיל, בעיניינו של התובע מונו שני מומחים ואלה נדרשו לקבוע האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין החשיפה המשמעותית של התובע לחומרים מזיקים במהלך שנות עבודתו.

...

לא מצאנו בחוות דעתו של המומחה הנוסף ביסוס מספק למסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי.

על כן לא מצאנו להסתמך על האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף וכי בנסיבות העניין מצאנו להעדיף את חוות דעתה של המומחה הראשונה ד"ר וינברג.

בנסיבות המקרה כאן נחה דעתנו, לאחר עיון במכלול חוות דעתה של המומחית הראשונה ותשובותיה לשאלות ההבהרה, כי אין בשימוש בביטויים אלה כדי למעט ממסקנתה שבוססה הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בשיעור העולה על 50% בנסיבות המקרה הקונקרטי - חשיפה לחומרים מזיקים במשך שנים ובחלקן ללא אמצעי מיגון, חריגות של מאות אחוזים מרמת החשיפה המותרת לגבי חומרים מסוימים, ונתונים חריגים בניטור הביולוגי של התובע בנוגע לחשיפה לממיסים ארומטיים בלפחות שתי הזדמנויות, כמו גם מיעוט המחקרים בהתייחס לגורמי המחלה בה חלה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי על מנת לעשות מלאכתי שלמה, יש להורות על מינוי מומחה נוסף, זאת בשים לב לתיקו הרפואי של התובע וכן לאבחנות הרופאים השונים משך תקופה ארוכה והשמוש בטיפול התואם את האבחנה, כאשר מנגד חוזר המומחה על עמדתו באשר להעדר קשר סיבתי (אף מבלי לעיין בבדיקת כיח מגורה).

אנא פרט לאלו חומרים או אדים של איזה חומרים אתה מייחס את גרימת הנזק הריאתי? לאור כל האמור, האם אתה חוזר בך מקביעתך כי מיתקיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של התובע ובין מחלת האסתמה? ביום 10.01.2022 התקבלו תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה: "1. הגדרת אסטמה על ידי הגופים המקצועיים GINA הוא אוסף של מצבים הטרוגני אשר לרוב מאופיין בדלקת כרונית של דרכי הנשימה. המצב מוגדר על ידי היסוריה של צפצופים, קוצר נשימה, אי נוחות בבית החזה, שיעול אשר משתנים בעוצמתם ולאורך הזמן כמו גם מיגבלה בזרימת האויר [3]. ככזה, הגדרת האסטמה יכולה גם להתבסס על הגדרות קליניו ותגובה למשאפים, ולאו דוקא על בסיס תיפקודי נשימה בלבד. זו ועוד, לתובע הוצגה הפרעה הפיכה בתפקודי הנשימה, קרי הרחבת דרכי הנשימה כתגובה לשימוש במשאפים, כפי שמאפיין חולי אסטמה. לאורך תיקו של התובע, מצויינת היסטוריה של אסטמה אטיפית פעמים רבות ולפיכך אני מסכים עם רופאיו של התובע כי קיימת קליניקה של אסטמה אשר כללה צפצופים נשימתיים אקפירטוריים, תיפקודי הנשימה היו לא אופייניים אך לאורך תיקו הרפואי הוצגה הפיכות בתפקודי הנשימה כתגובה למרחיבי סימפונות. אלו האחרונים מעידים על רגישות יתר חלקית של דרכי הנשימה כבסיס למחלת האסטמה שהיתה בעברו. עובדה זו אינה מפחיתה ממנגנון המקרוטראומה המתרחש בשל חשיפה תעסוקתית, קרי החמרת תיפקודי הנשימה כתוצאה מחשיפה מתמשכת לאורך השנים. הקליניקה החלה בגיל צעיר כאסטמה ועם השנים הפכה ליותר רסטרקטיבית בשל נזקים פרגכימתיים סבירות גבוהה לקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית. על המרכיב הפרנכימתי אינטרסטיציאלי קיים גם מרכיב רגישות המתבטא בהפיכות חלקית של זרימות האויר...

כמו כן, לא מצאתי כי המומחה שינה את עמדתו בעיניין קביעתו כי מיתקיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות של התובע לבין עבודתו.

...

לסיכום, אין שינוי בהערכתי לקשר סיבתי סביר (סבירות מעל 50%) בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל.

" מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה ובהתחשב בהנחיות הנשיאה ורדה וירט-לבנה, הוראות הפסיקה ונסיבות המקרה, סבורני כי המקרה בענייננו אינו נכנס בגדר המקרים החריגים המצדיקים פסילת מומחה או מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר לאור כל המקובץ, בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר נדחית.

התובע ערער על פסק הדין וביום 21.11.21 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה: "עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האיזורי למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין מחלתו לבין תנאי העבודה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האיזורי בפסק דינו מיום 16.4.21 ובתוספת החשיפה לאסבסט בהתאם לדו"חות הניטור שהוגש לבית הדין האיזורי" (להלן: פסק הדין הארצי).

חומר נוזלי גורם לכוויות מדרגה שנייה או שלישית לאחר מגע קצר, יכולה להתפתח דלקת עור אלרגית ממגע, דווח על מקרה של בצקת ריאות בעקבות חשיפה לאינהלציה, הרעלה מהידרזין עלולה להתבטא בתסמינים של פגיעה במערכת העצבים המרכזית, מתמולובינמיה ונזק לכבד.

האם מימצאי המחקר העלו כי חשיפה ארוכת טווח לאסבסט מעלה את הסיכון לחלות במחלות המטולוגיות ובעיקר בלוקמיה אצל בוגרים? מסקנות המאמר מעלות חשד כי חשיפה תעסוקתית ארוכת טווח לאסבסט מעלה סיכון ללוקמיה (לא ללימפומה).

...

כמו כן, קבוצת העבודה הגיעה למסקנה שיש מספיק ראיות לעודף לימפומה ממאירה בקרב עובדים בייצור גומי.

התובע לקה בלימפומה פוליקולרית בגיל 59 ש' – גיל אופייני למחלה ולא ניתן להניח כי ישנה התערבות של גורם סביבתי/תעסוקתי כלשהו שהאיץ את המחלה וניתן לקבוע כי מדובר במחלה "טבעית". לסיכום: לאור כל האמור לעיל יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה לא השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה השפיעו.

לאור כל האמור, משלא חולק התובע על חוות דעת המומחה ומשלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בה ובתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר מזור והנני קובעת, כי מחלת סרטן הלימפומה שבה לקה התובע אינה נובעת מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, התביעה נדחית.

ביום 18.4.2023 התקבלו סיכומי התובע, כלהלן: בשונה מחוקי הביטוח הלאומי ותקנותיו המציבים תנאים לפיהם פועל בית הדין בכל הקשור לדיני הביטוח הלאומי, הרי שתקנות הבטיחות לא חוקקו לעניין זה וגם לא לצורך קביעת דרישות והוראות סף לבית הדין לצורך דיון בתביעות ביטוח לאומי המוגשות לפתחו; הנתבע בדרישתו למעשה מאיין את סמכות בית הדין, נועל את שערי בית הדין בפני מבוטחים הפונים אליו למיצוי זכויותיהם והכל בהסתמך על תקנות מיושנות ולא רלבאנטיות; ההקש שמבצע הנתבע בין תיקי שמיעה למקרה של התובע אינו נכון כלל; הנתבע לא הציג כל חיקוק רלבאנטי, הלכה מחייבת או עוגן משפטי אחר לרבות חוות דעת מטעמו המורה כי במקרים כמו של התובע על בית הדין לידרוש כדרישת סף, להגיש פיענוח של קורא מוסמך; הנתבע דחה את תביעת התובע על סמך חוות דעת רופא תעסוקתי שאינו קורא מוסמך ועתה דורש מבית הדין לדחות את התביעה על הסף מבלי שהנתבע יגיש חוות דעת של קורא מוסמך אשר לפיה ייקבע כי קיימת חובה בדבר המצאת פיענוח על ידי קורא מוסמך כדי לאבחן את מחלת הריאות ממנה סובל התובע; מפנה לעניין עברי[footnoteRef:2] שם קבע המומחה מטעם בית הדין שמונה כי תקנות הבטיחות מיושנות ואינן רלבאנטיות כיום; התעוד הרפואי של התובע לרבות של ד"ר זאהר חורי שהוא מומחה ריאות מספיקים לצורך קביעת האבחנה הרפואית בדבר קיומה של מחלת ריאות הקשורה לעבודת התובע וניהול עניינו בפני בית הדין ללא צורך בהצגת פיענוח של קורא מוסמך; הפסיקה אליה מפנה הנתבע אינה מלמדת על דרישת הסף הנטענת על ידו כאשר חלק ממנה אף תומך בגירסת התובע כי יש למנות מומחה מטעם בית הדין מתחום הריאות לצורך בחינת קשר סיבתי בין חשיפת התובע לאסבסט בעבודה לבין מחלת הריאות בה לקה; מפנה לפסיקה ממנה עולה כי בתיקים דומים ממונה מומחה מטעם בית הדין לרוב בתחום הריאות ללא כל דרישת סף של הצגת פיענוח של קורא מוסמך כאשר המומחים שם נתנו את חוות דעתם ללא דרישה לפיענוח כזה.

...

] דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי דין בקשת הנתבע להידחות, ואנמק.

] סוף דבר, מכל המפורט לעיל- הבקשה להורות לתובע להציג פענוח של קורא מוסמך לצורך ניהול התביעה בבית הדין ולחלופין למנות מומחה מטעם בית הדין שהוא גם קורא מוסמך, נדחית.