מינוי מומחה רפואי בהסכמה בעניין נזקי שמש

מבוקש להורות לנתבע לבדוק לגופו של עניין האם על רקע ההכרה ב- BCC וב- SCC אף ניזקי השמש מוכרים כפגיעה בעבודה, ולחלופין למנות מומחה רפואי בתחום העור.

לאור הוראות החוק האמורות נקבעו ההלכות הבאות: בהילכת זכי מזרחי (דיון נב/0-27 זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (30.8.92)) נקבע כי: "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פנייה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הועדה הרפואיות מדרג ראשון בפני הוועדה לעררים ...." בעיניין עב"ל 50139-09-11 יהושע אדרי - המוסד לביטוח לאומי (4.12.12) נפסק כי קבלת טענות המבוטח, אשר פנה במקביל הן לועדה לקביעת דרגת נכות והן בתביעה לבית הדין : "יביאו לעקיפת החלטות הועדות הרפואיות, בכל מקום שבו מבוטח לא יהיה שבע רצון מהחלטותיהן, אשר היו דומות להחלטת פקיד התביעות בעיניין העדר קשר סיבתי בין הפגיעה והתאונה. לפי דרך זו פנייה לבית הדין יכול שתפתח את כל ההליך מחדש ובמקרה בו בית הדין יקבע קיומו של קשר סיבתי, יחזור הדיון לועדה הרפואית. תוצאה זו אינה סבירה ומקנה יתרון בלתי הוגן". בעב"ל 23990-04-12 חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי (27.5.13) נפסק: "הועדה הרפואית היתה מוסמכת לידון בפגימות להם טען המערער בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו. כאשר הועדה דנה בעיניין, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תאונת העבודה, אין זה סביר לאפשר למערער לשוב ולתקוף את החלטת פקיד התביעות באשר לדחיית טענותיו שנידונו בועדה הרפואית על פי סמכותה." המסקנה אפוא כי בדין פנה התובע במסלול של ועדה רפואית, הגם שעמדה בפניו גם האפשרות להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקיד התביעות אשר לא הכיר בפגימה של ניזקי שמש כנובעת מהפגיעה בעבודה.

הגם שהליך זה לא מצוי בפני, מוצע לצדדים כדי שלא לסטות מהדרך שהותוותה בפסיקה ולאפשר לתובע להמשיך במסלול הועדות, להסכים כי עניינו של התובע יועמד בפני ועדה לעררים בהרכב חדש דה נובו אשר לא יעמדו בפניה הערעורים של שני הצדדים ולא החלטת הועדה לעררים הקודמת, בכפוף לכך תימחק תביעה זו. הצדדים יודיעו עמדתם להצעה עד ליום 25.6.21.

...

לאור הוראות החוק האמורות נקבעו ההלכות הבאות: בהלכת זכי מזרחי (דיון נב/0-27 זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (30.8.92)) נקבע כי: "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פנייה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הוועדה הרפואיות מדרג ראשון בפני הועדה לעררים ...." בעניין עב"ל 50139-09-11 יהושע אדרי - המוסד לביטוח לאומי (4.12.12) נפסק כי קבלת טענות המבוטח, אשר פנה במקביל הן לוועדה לקביעת דרגת נכות והן בתביעה לבית הדין : "יביאו לעקיפת החלטות הוועדות הרפואיות, בכל מקום שבו מבוטח לא יהיה שבע רצון מהחלטותיהן, אשר היו דומות להחלטת פקיד התביעות בעניין היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה והתאונה. לפי דרך זו פנייה לבית הדין יכול שתפתח את כל ההליך מחדש ובמקרה בו בית הדין יקבע קיומו של קשר סיבתי, יחזור הדיון לוועדה הרפואית. תוצאה זו אינה סבירה ומקנה יתרון בלתי הוגן". בעב"ל 23990-04-12 חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי (27.5.13) נפסק: "הוועדה הרפואית היתה מוסמכת לדון בפגימות להם טען המערער בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו. כאשר הוועדה דנה בעניין, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תאונת העבודה, אין זה סביר לאפשר למערער לשוב ולתקוף את החלטת פקיד התביעות באשר לדחיית טענותיו שנדונו בוועדה הרפואית על פי סמכותה." המסקנה איפוא כי בדין פנה התובע במסלול של ועדה רפואית, הגם שעמדה בפניו גם האפשרות להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקיד התביעות אשר לא הכיר בפגימה של נזקי שמש כנובעת מהפגיעה בעבודה.

מקובלת עלי טענת הנתבע כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי אשר בסמכותה לקבוע את שיעור הנכות ואת הקשר הסיבתי, אלא שמדובר בטענה שלא היה מקום לטענה.

בהתאם להחלטה שניתנה ביום 27.5.2020 התובע נבדק על ידי המומחה וביום 7.7.2020 הוגשה חוות דעת משלימה אשר בה ציין וקבע המומחה כדלקמן: "התובע יליד 1951. כפי שעולה מהאנמנזה הרפואית, התובע גדל בבת ים והיה מרבה להחשף לשמש בחוף הים. מספר כי בתקופת ילדותו וגם לאחר מכן לא הייתה מודעות אודות ניזקי השמש ולא היו נזהרים מהשמש.

לאחר שבדק את התובע, קבע המומחה כי "התובע סובל ממלנומה ממארת בעור הגב וגרורה לקרקפת. כמו כן, סובל מנזקי שמש בקרקפת מסוג Actinic keratosis וככל הנראה סבל מגידול מסוג SCC (Squamous cell carcinoma)" (הדגשה שלי – א.ה) הנתבע מסכים אך רק לקביעה כי "ניזקי השמש מסוג Actinic keratosis, סרטן עור מסוג SCC שעל הקרקפת, ניתן לייחס לפחות באופן חלקי לחשיפה תעסוקתית" (הודעתו מיום 8.9.2020).

בהתאם לסעיף 17 להנחיות נשיאת בית הדין הארצי בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מיום 10.9.2019 "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם ראה בכך צורך". בכך הורחב שיקול הדיעה המוקנה לבית הדין בהחלטה על מינוי מומחה נוסף, בשונה מההנחיות הקודמות שבהן נקבעו נסיבות קונקרטיות המצדיקות מינוי מומחה רפואי נוסף (בר"ע (ארצי) 22859-05-19 שלמה חיומי – המוסד לביטוח לאומי (7.1.2020).

...

על החלטה זו הוגש ערעור בתיק ב"ל 61438-09-19, במסגרתו ניתן ביום 25.2.20 פסק דין בהסכמת הצדדים ולפיו: "1. עניינו של המערער ישוב לועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שהועדה תשקול היתייעצות נוספת עם יועץ העור אשר קבע כי חלה החמרה במצבו הרפואי אך לא הביא זאת לידי ביטוי בקביעת אחוזי נכות.

הועדה קיבלה את בקשת המערער והשיבה את עניינו לבחינה חדשה של היועץ ד"ר זיו: "הועדה עיינה בחוו"ד עור מיום 26.11.20 אשר המליץ נכות בגין ניזקי שמש בגובה 20% לפי 84 המפנה לסעיף 81(3). בנוסף המליץ על אחוזי נכות בגין צלקות לפי סעיף 75(2)(ב-ג) בגובה 15%. למערער ישנו נכות לפני הגשת ההחמרה בגובה 20% בגין ניזקי שמש לפי 84-81(3) וכן נכות בגין צלקות לפי סעיף 75(2)ד 30% לפי וועדה מיום 5.3.2017. הוגשה תביעה להחמרת מצב בתאריך 23.2.2018. לנוכח היועץ של רופא העור עולה כי לא חלה החמרה במצבו אלא הטבה במצבו. הועדה מבקשת להחזיר את התיק בתחום העור לשאלת ההבהרה האם חלה החמרה או לא לפי קביעתו על רקע אחוזי הנכות הקיימים בשיעור 30% לעומת קביעתו 15% כהחמרת מצב". ביום 25.3.21 ערך המומחה ד"ר זיו חוות דעת נוספת שבה הבהיר כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער: "היועץ עיין בשנית בתיקו הרפואי של התובע, כולל ועדת דרג I משנת 2017 אשר קבעה את נכותו בשיעור של 30% בגין צלקות, ו – 20% בגין BCC.

באשר לניזקי השמש הנ"ל קיבל את שיעור הנכות המרבית הקיים בחוקי המל"ל. לכן היועץ קובע כי אין החמרה במצבו של התובע.

ביום 7.5.21 היתכנסה הועדה ואימצה את קביעת המומחה היועץ ובהתאם לכך קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער: "הועדה עיינה בפרוטוקול חוו"ד עור אשר היתייחס לבקשת הועדה לשאלת החמרת מצב ומאמצת את קביעתו. היועץ קבע שלא חלה החמרה במצבו. על כן הועדה דוחה את הערר". השתלשלות ההליכים וטענות הצדדים ביום 17.11.21 המערער הגיש מטעמו בקשה והצעה להסדר דיוני, במסגרתה הוצע כי בית הדין ימנה מטעמו מומחה רפואי אשר יבדוק את מידת ההחמרה, ובתוך כך הלין המערער על החלפת המומחה היועץ מטעם הועדה ומינוי ד"ר זיו מיכאל.

...

תלונות המערער נרשמו מפיו כדלקמן: "עו"ד – עינינו של המערער שב ליועץ לאחר פס' ולפיו היועץ קבע כי חלה החמרה במצבו דבר שחל ביטוי בהחמרה במצבו. אנו סבורים שיש לקבוע 20% בגין צלקות וזאת בגין שהמערער עבר 20 ניתוחים בגינם קיים שינוי מהותי בצורת האף והאוזן. מבקשים שהוועדה תקבע 20% בגין צלקות". ד"ר זיו סיכם את ממצאיו כדלקמן: "באזור לסת משמאל צלקת ניתוחית בהירה מעט שקועה שאורכה 3 סמ'. בלחי ימין צלקת שקועה בגוון העור שאורכה 3 סמ' רוחבה מירבי 2 סמ'. צלקות ניתוחיות באף היוצרות עיוות מסוים של האף, מעל גבה ימין צלקת שקועה בגוון עור שאורכה 3 סמ' בלחי ימין צלקת בהירה פסית שאורכה 2 סמ'. אפרכסת ימין צלקת היוצרת עיוות מסוים של האפרכסת....היועץ מקבל את הערר וקובע 15% לפי 75(2)(ב-ג) בגין צלקות". ביום 14.1.21 התכנסה הוועדה בשנית, והמערער טען כי קביעת היועץ אינה יכולה לעמוד, שכן לשיטתו חלה החמרה במצבו של המערער אך מנגד נותרה 15% נכות בגין צלקת.

אשר לנושא הפעלת תקנה 15 לתקנות, הרי שמקובלת עלי טענת המשיב כי הדיון בהפעלת תקנה 15 לתקנות נעשה מקום וחלה החמרה במצבו הרפואי של המערער ושיעור הנכות עלה, מה שלא התקיים בעניינו של המערער (ראו עב"ל 197/06 רפי דמרי ססי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.1.07).

סוף דבר לא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה וסבורני שבאמור לעיל פעלה הוועדה כמצוות פסק הדין המחזיר, ומכאן דין הערעור להידחות.

בהינתן כל נסיבות העניין, יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, ולכן ישלם המערער למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

לנוכח מסקנות חוות הדעת, התובע הסכים לדחיית התביעה לאלרגיה ולפיכך, התביעה להכרה באלרגיה כפגיעה בעבודה נדחית ואין צורך נוסף להדרש לה. התביעה לפגיעה בעבודה בגין ניזקי שמש נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 4.11.2020 מנימוקים רפואיים ולפיהם לא קיים קשר סיבתי בין נגעי העור של התובע לבין תנאי העבודה והמחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ועל כך הוגש העירעור שנידון בפנינו.

כאמור בהחלטה הדוחה את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, המומחה שלל קשר סיבתי בין הנגעים בעור לבין תנאי העבודה בהיעדר השפעה משמעותית של תנאי העבודה על התפתחות הנגעים ו/או החמרתם לנוכח תקופת העבודה הקצרה באופן יחסי לעומת החשיפה המצטברת לשמש במשך כל שנות חייו של התובע החל משנות הילדות המוקדמות ואילך וזאת לנוכח העובדה שקרטוזות סולאריות הן תוצאה של נזק מיצטבר של קרינת שמש מהלידה ועד להופעתן, כאשר לשנים הראשונות של החיים חלק חשוב ודומינאנטי יותר כאמור במענה לשאלות ההבהרה.

כך למשל, בענין פורמן[footnoteRef:3] נקבע באופן דומה על ידי מומחה אחר, פרופ' ארנון דב כהן כי הסיבה העיקרית להופעת קרטוזות סולאריות היא חשיפה מתמשכת לקרינה אולטרה סגולית של השמש במהלך החיים ובמענה לשאלות הבהרה כשהתבקש להשיב "מדוע חשיפת התובע לשמש כמתואר בתשתית העובדתית לא גרמה או תרמה להופעת המחלה והחמרתה השיב "קרטוזות סולאריות מופיעות עקב חשיפה לשמש הן במסגרת העבודה והן בשעות הפנאי. החשיפה לשמש כגורם סיכון לקרטוזות סולאריות הנה משמעותית בעיקר בשנות הילדות ובגיל הצעיר. ברשומה הרפואית מצוין הופעת קרטוזות סולאריות במספר מועט באופן יחסי של ביקורים. לאור האמור לעיל, אני קובע בסבירות גבוהה, שהחשיפה התעסוקתית לשמש לא רמה או תרמה להופעת המחלה ו להחמרתה". ובהמשך כשהתבקש להסביר, "האם ביצע הפרדה בין משך הזמן בו נחשף התובע לקרני השמש במסגרת העבודה, לבין משך הזמן בו נחשף התובע לשמש שלא במסגרת העבודה, בכל הקשור לתרומת החשיפה לשמש על הופעת המחלה או החמרתה? המומחה השיב כי: "לא ניתן לקבוע על סמך הרשומה הרפואית את מידת החשיפה לשמש בעבודה או בשנת (כך במקור-ס.ד.מ) הפנאי. אופי עבודתו של התובע והעובדה שקרטוזות סולאריות נגרמות עקב חשיפה לשמש בגיל צעיר הנם גורמים בעלי חשיבות מכרעת בהתייחסות לקשר הסיבתי שבין החשיפה התעסוקתית והופעת קרטוזות סולאריות. על פי מיטב ידיעתי, המומחיות שלי והשיפוט הרפואי שלי אני קובע שרוב הנזק נגרם עקב חשיפה לשמש שאינה קשורה לעבודה".[footnoteRef:4](ההדגשות במקור – א.ר).

...

לנוכח מסקנות חוות הדעת, התובע הסכים לדחיית התביעה לאלרגיה ולפיכך, התביעה להכרה באלרגיה כפגיעה בעבודה נדחית ואין צורך נוסף להידרש לה. התביעה לפגיעה בעבודה בגין נזקי שמש נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 4.11.2020 מנימוקים רפואיים ולפיהם לא קיים קשר סיבתי בין נגעי העור של התובע לבין תנאי העבודה והמחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ועל כך הוגש הערעור שנדון בפנינו.

כך למשל, בענין פורמן[footnoteRef:3] נקבע באופן דומה על ידי מומחה אחר, פרופ' ארנון דב כהן כי הסיבה העיקרית להופעת קרטוזות סולריות היא חשיפה מתמשכת לקרינה אולטרה סגולית של השמש במהלך החיים ובמענה לשאלות הבהרה כשהתבקש להשיב "מדוע חשיפת התובע לשמש כמתואר בתשתית העובדתית לא גרמה או תרמה להופעת המחלה והחמרתה השיב "קרטוזות סולריות מופיעות עקב חשיפה לשמש הן במסגרת העבודה והן בשעות הפנאי. החשיפה לשמש כגורם סיכון לקרטוזות סולריות הינה משמעותית בעיקר בשנות הילדות ובגיל הצעיר. ברשומה הרפואית מצוין הופעת קרטוזות סולריות במספר מועט באופן יחסי של ביקורים. לאור האמור לעיל, אני קובע בסבירות גבוהה, שהחשיפה התעסוקתית לשמש לא רמה או תרמה להופעת המחלה ו להחמרתה". ובהמשך כשהתבקש להסביר, "האם ביצע הפרדה בין משך הזמן בו נחשף התובע לקרני השמש במסגרת העבודה, לבין משך הזמן בו נחשף התובע לשמש שלא במסגרת העבודה, בכל הקשור לתרומת החשיפה לשמש על הופעת המחלה או החמרתה? המומחה השיב כי: "לא ניתן לקבוע על סמך הרשומה הרפואית את מידת החשיפה לשמש בעבודה או בשנת (כך במקור-ס.ד.מ) הפנאי. אופי עבודתו של התובע והעובדה שקרטוזות סולריות נגרמות עקב חשיפה לשמש בגיל צעיר הינם גורמים בעלי חשיבות מכרעת בהתייחסות לקשר הסיבתי שבין החשיפה התעסוקתית והופעת קרטוזות סולריות. על פי מיטב ידיעתי, המומחיות שלי והשיפוט הרפואי שלי אני קובע שרוב הנזק נגרם עקב חשיפה לשמש שאינה קשורה לעבודה".[footnoteRef:4](ההדגשות במקור – א.ר).

לא מצאנו כי נפל פגם בחוות הדעת בהעדר התייחסויות לכל הביקורים של התובע אצל רופאי עור לרבות בשנים 1998 ו -2009.

הנתונים האישיים של התובע לא נכללו במסגרת העובדות המוסכמות וכן לא הופנתה למומחה כל שאלה בענין זה. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה להכרה בפגימה העורית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של פרופ' וולף.

ב.   בתאריך 12/9/23, בתחילתה של ישיבת הוכחות הגיעו הצדדים להסכמה אודות מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין וכן ניסחו את העובדות המוסכמות.

עם מסמכים עדכניים על מחלה גרורתית גם בזנים אלו, הותאמה על המחלה הגרורתית המתמשכת למרות הטיפולים האינטנסיביים" - האם העובדה שבגופו, של התובע, ניזקי שמש מסוגים שונים אין בהם כדי להעיד גם על הקשר הסיבתי כפי שקבעה אף הוועדה הרפואית בעיניינו? האם העובדה שיש לתובע נגעים רבים מסוגים שונים לא מעידה שהוא בסיכון מוגבר להפגע מהשמש כפי שקרה בפועל? לאורך השנים מל"ל הכיר בעשרות מקרים של מלנומות שאינן בראש או בצואר וזאת אף לאחרונה.

...

האם לא נכון לקבוע כלל שכאשר מלנומה מופיעה במקום מוסתר מהשמש דין התביעה להידחות ואילו הנגע מופיע במקום החשוף לשמש יש מקום להכיר בנגע? התגובה להלן טענות הנתבע ביחס לכל אחת משאלות ההבהרה שמבקש התובע להפנות למומחה: אשר לשאלה מס' 1 - התובע טוען ל"מחקרים שמצאו קשר הפוך.

בכל הקשור לשאלה 2 - בהתחשב בטענות הנתבע אשר להנחה שעומדת בבסיס השאלה לפיה "אנשים עם מועדות למלנומה פשוט עובדים פחות בחשיפה לשמש" והואיל ומדובר בהנחה שהתובע לא הוכיח את נכונותה, החלטתי שאין מקום להפנות אל המומחה את השאלה כפי שנוסחה על ידי התובע אלא בצורה אחרת אשר לא יעלה ממנה כאילו ההנחה שהניח התובע הינה בבחינת עובדה או הנחה שאין עליה עוררין.

בכל הקשור לשאלות מס' 3 ו - 7 - חרף התנגדות הנתבע ובשים לב למדיניות הליברלית בכל הקשור להפניית שאלות הבהרה אל המומחים הרפואיים וזאת וכן הואיל ומצאתי כי מדובר בשאלות רלוונטיות אשר מענה עליהן יוכל להועיל לבית הדין בבואו להכריע בגורל התביעה, החלטתי שכן להפנותן אל המומחה בכל הקשור לשאלה מס' 4 - לא מצאתי לנכון להפנותה אל המומחה שכן, כפי שציין הנתבע בתגובתו - קביעות הוועדה אינן חלוטות וזאת בשל ערר תלוי ועומד ומכאן והואיל ויתכן וקביעות אלו לא תיוותרנה על כנן, העברתן למומחה כאילו מודבר בעובדה מוחלטת וסופית, עלולה להטעותו.

בכל הקשור לשאלה מס' 6 - הואיל וכל מקרה נבחן לגופו והואיל והתובע טען בכלליות את שטען בשאלה זו, החלטתי שאין מקום להעביר אל המומחה את השאלה הנ"ל. ואלו שאלות ההבהרה עליהן יתבקש המומחה להשיב (וזאת בהחלטה נפרדת שתועבר אליו, אשר במסגרתה תמוספרנה השאלות אחרת/בסדר רץ): האם נכון שהמחקרים אליהם התייחסת בחוות דעתך, שמצאו קשר הפוך בין חשיפה לשמש לבין מלנומה לא בדקו נסיבות כ"כ מיוחדות בהן קיימת חשיפה אמיתית במקומות בהם הופיעה המלנומה במקרה דנן? אתה כותב שהמלנומה לא באזור ראש/צוואר קשורה לחשיפה בילדות - משמע שקרני השמש הן הגורם למחלה - האם לגישתך קרני השמש שונות בחשיפה בעבודה לבין חשיפה שלא בעבודה? האם יתכן שאנשים עם מועדות למלנומה פשוט עובדים פחות בחשיפה לשמש - שאז אולי מדובר בבלבלן (הטיית מחקר) ומכאן שאולי הקשר יכול להיות מוסבר בצורה אחרת? כאשר אתה קובע שהחשיפה לשמש גורמת למלנומה האם לא צריך להסתכל על מבחן התוצאה שיש מלנומה? האם אתה טוען שהחשיפה הובילה להגנה מסרטן מדוע בפועל הופיעה המלנומה במקרה של חשיפה לשמש? האם העובדה שיש לתובע נגעים רבים מסוגים שונים מצביעה על כך שהוא בעל סיכון מוגבר להיפגע מהשמש? ככל שכן, האם יש בכך כדי ללמד על מקור היווצרותם של הנגעים, היינו: האם מקורם נובע מתנאי העבודה או בשל חשיפה בילדות דווקא האם לא נכון לקבוע כלל שכאשר מלנומה מופיעה במקום מוסתר מהשמש דין התביעה להידחות ואילו כאשר הנגע מופיע במקום החשוף לשמש יש מקום להכיר בנגע? ניתנה היום, כ"א באדר ב' תשפ"ד, 31 במרץ 2024, בהעדר הצדדים.