במהלך בירור ההליך, בית המשפט הורה על מינוי 4 מומחים רפואיים לשם הערכת נכותה של התובעת:
א) בתחום האורתופדי - מונה פרופ' נמרוד רוזן (להלן: "פרופ' רוזן" או "המומחה האורתופדי"), אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת בתחום האורתופדי בשיעור 14.3% (במעוגל), כמפורט עמ' 9 לחוות הדעת, זאת בנוסף לנכויות הזמניות שלהלן – 100% למשך 3 חודשים לאחר התאונה, 50% למשך עוד 3 חודשים, ו- 30% למשך עוד 3 חודשים;
ב) בתחום אף, אוזן וגרון – מונה ד"ר מרדכי הימלפרב (להלן: "ד"ר מרדכי" או "מומחה א.א.ג"), אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי יש מקום להעניק לתובעת נכות זמנית בשיעור 10% לפי סעיף 69 (2) ב' מאז התאונה (10/2/2012) ועד ליום הניתוח (27/4/2012), ולאחר הניתוח לא ראה מקום להעניק לתובעת נכות צמיתה ו/או זמנית נוספת כלשהיא;
ג) בתחום הפסיכיאטריה - מונה פרופ' משה קוטלר (להלן: "פרופ' קוטלר" או "הפסיכיאטר"), אשר בדק את התובעת ועיין בתעוד הרפואי מלפני התאונה ואחריה, וקבע כי : "לא התרשמתי כי הארוע נשוא תובענה זו גרם לשינוי במצב הנפשי. לא מצאתי כל עדויות להפרעת דחק בתר חבלתית או הפרעה נפשית אחרת, ממנה לא סבלה עוד קודם לתאונה". בנוסף, קבע פרופ' קוטלר כי יש מקום למינוי מומחה נורולוג מטעם בית המשפט, בכדי לקבוע אם נותרה לתובעת נכות בתחום הנורולוגי, מאחר ולשיטתו- תיסמונת בתר זעזוע מוח ממנה סובלת התובעת הנה בתחום הנורולוגי;
ד) בתחום הנורולוגי- מונתה פרופ' בלה גרוס (להלן: "פרופ' גרוס" או "המומחה הנוירולוגית"), אשר בדקה את התובעת כפי המלצתו של הפסיכיאטר- פרופ' קוטלר, וקבעה כי התובעת לא עברה בתאונה זעזוע מוח ולפיכך קבעה כי אין תלונות התובעת מתאימות לתיסמונת בתר זעזוע מוח, ולאור זה – לתובעת לא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה כתוצאה מהתאונה.
...
ראשי הנזק לפיצוי בתיק:
הפסדי שכר לעבר: באשר לתקופה שבה שהתה התובעת באי כושר מוחלט, וגם בגין התקופה שבה הייתה באי כושר חלקי (למשך 9 חודשים לאחר התאונה), הרי שלא שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי כלשהו, מכיוון שהתובעת לא עבדה סמוך לפני התאונה, זאת ללא שום קשר לתאונה, ואף לא הציגה לפניי ראיה כלשהי שיכולה ללמד כי היא הייתה אמורה להיקלט למקום עבודה אחר, ולכן אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בתקופה זו.
באשר להפסדים הנטענים בתקופה לאחר מכן ועד להיום, הרי שגם לא שוכנעתי כי לתובעת נגרמו הפסדי שכר כלשהם, ואין יסוד לבצע חישוב על סמך נכותה הרפואית הצמיתה, בייחוד מאחר והתובעת טוענת כי היום חזרה לעבודה חלקית (לא ידוע מתי חזרה), וכי היא משתכרת היום סך של 2,200 ₪, סכום העולה על בסיס השכר שקבעתי לעיל, ומכאן שהתובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו בגין הרכיב של הפסדי שכר לעבר.
לאור כל האמור, הנני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 15,000 ₪ וזאת על דרך האומדנה.
לאור האמור לעיל, הוכח לפניי כי התובעת קיבלה תגמולי מל"ל בגין הפגיעה וכן תשלום תכוף בסך כולל של 18,876 ₪, ניכוי סכום זה מהפיצוי לו זכאית התובעת כתוצאה מהתאונה, משאיר בידי התובעת סך של 71,272 ₪
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 71,272 ₪.
