לפי הנתבעת, המשמעות הפרשנית מאחורי סעיף 18 להסכם המכר, אינה מונעת ממי מהצדדים לנהל היתדיינות משפטית, אלא שהכוונה היא שככל שיהיו סוגיות במחלוקת שלא ניתן ליפתור אותן באמצעות "מומחה מקצועי" –ליקויי בנייה מקצועיים- , או שיותרו סוגיות משפטיות הנובעות מכך, אז תהיה הדרך פתוחה בפני הצדדים לפנות לבית המשפט לפיתרון "משפטי".
לפי הנתבעת, סעיף 18 להסכם המכר, אינו מהוה סעיף בוררות, אלא סעיף למינוי מומחה מוסכם שהכרעתו תחייב את הצדדים.
ראוי לציין כי, סעיף 18 להסכם המכר דנן, המגדיר את סמכויותיו של המומחה המקצועי המוסכם ליפתור את הסכסוכים בין הצדדים, נקט בלשון כוללנית, אין בו הפרדה או הגדרה מדוייקת באשר לתפקידים שאותו מומחה אמור לבצע, נוכח העידר ההפרדה שבין הסעיפים המגדירים את תפקידי הפוסק, מתפקיד מקצועי לתפקיד משפטי, אין הנתבעת יכולה להאחז בטענה, המנוגדת שלה, כי קיימת הסכמה לבדוק רק ליקויי בנייה מקצועיים.
בכך, מסתבר, גם הנתבעת לא פעלה בהתאם לאותה הוראה בחוזה שבין הצדדים, ואין היא יכולה היום להחזיר את הגלגל אחורה, ולעמוד על קיום אותו מנגנון ששני הצדדים לא פעלו בהתאם לאמור בו.
יש לציין כי גם הנתבעת בטיעוניה במסגרת בקשת הסף, אף ציינה כי היא תסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבירור השאלות המקצועיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
...
"בהסכמה לבוררות כרוכה פגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של כל אחד מן הצדדים המתקשרים... מכאן אף נובע כי המבחן המשפטי העיקרי להבחנה בין הסכמי בוררות לבין מנגנוני הכרעה מוסכמים אחרים נעוץ בשאלה אם כוונתם המשותפת של צדדים שיצרו מנגנון הכרעה מוסכם – כפי שהיא נלמדת מן החוזה שביניהם או מן הנסיבות – הייתה להגביל את יכולתם לפנות לערכאות לבירור הסכסוך שביניהם, בדומה להגבלות המוטלות בחוק הבוררות... זאת ועוד מחשיבות מעמדה של זכות הגישה לערכאות מתחייבת המסקנה כי להוכחת הכוונה להתקשר בהסכם בוררות תדרשנה ראיות ברורות. בהעדר ראיות משכנעות לקשירתו של הסכם בוררות תתחייב המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר".
אכן במקרה דנן, לשאלה אם כוונתם המשותפת של הצדדים שיצרו מנגנון הכרעה מוסכם , כפי שהיא נלמדת מן החוזה ו/או מן הנסיבות , הייתה להגביל את יכולתם לפנות לערכאות לבירור הסכסוך שביניהם , ויש לערוך בירור עובדתי כדי ללמוד מהתנהלותם של הצדדים אם הייתה כוונה לחסום את דרכו של מי מהם מלפנות לערכאה המוסמכת, היא בית המשפט, ולעתור לקבלת הסעדים להם הוא טוען.
לסיכום, מטעמי יעילות דיונית, וחיסכון זמן שיפוטי, זו לא העת לתת לצדדים לצאת לבד לדרכם לנהל את ענייניהם לבד.
סוף דבר- הבקשה לסילוק על הסף ועיכוב הליכים , נדחית.
