מינוי מומחה לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

בקשה להבאת ראיות לסתור הנה תקיפה ישירה של החלטת המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לתקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986: "קבע בית-המשפט כי נסתרה קביעתה של דרגת נכות כאמור בסעיף 6ב לחוק והחליט למנות מומחה, יחלו הוראות תקנות אלו". לפיכך, כפי שמציין כב' השופט ריבלין בספרו א. ריבלין "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית, 2012), בעמ' 790, עוברת קביעת הנכות להתברר במסלול של מינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק.

...

ואולם, מאחר וגם התובע החליט לטעון בעניין (והפעם שהנכות הינה 28%), אין מנוס אלא לחזור על אשר נקבע.

איני מקבל את טענות מי מהצדדים, השלכות התאונות על כושר עבודתו של התובע ברורות, מנגד לא רק התאונות גרמו לכך, יש משקל רב גם למצב הקודם בגבו.

לסיכום מכל האמור לעיל, נזקי התובע עומדים כדלקמן:- בגין התאונה הראשונה:- כאב וסבל:- 14,533 ₪.

בפסק דין מיום 14.2.2021 נדחה ערעור המבקש מכוח סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות).

באופן קונקריטי יותר, באשר לתביעות לפיצויים לפי חוק הפלת"ד, קובעת תקנה 2(א)(1) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, כי "נפגע הטוען בכתב תביעתו לענין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שקומו, יצרף לכתב התביעה – ... (1) בקשה למינוי מומחה, לפי טופס 1" (ההדגשות הוספו, י.ו.).

...

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מרים לומפ) בע"א 57289-10-20 מיום 15.2.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת"א 64885-12-15 מיום 7.9.2020.

ואולם, משהגענו לכלל מסקנה כי ככלל, יש להשעות את מרוץ התיישנותה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף למשך תקופת שהייתו של תובע במאסר במדינה זרה, הרי שאין להביא במניין תקופת ההתיישנות של התביעה השנייה אף את תקופת המאסר בחו"ל – אשר ארכה כשנתיים ו-11 חודשים.

נמצאנו למדים, אפוא, כי תקופת התיישנותה של התביעה השנייה אינה עולה על שבע שנים, ומשכך תביעה זו לא התיישנה.

סוף דבר: לו תישמע דעתי, כי אז נורה על קבלת הערעור, כך שפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי יבוטלו, והדיון יוחזר לבית משפט השלום לשם בירור תביעת המבקש לגופה.

בהלכה הפסוקה נקבעו קווים מנחים (Guide lines) להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בעיניין זה. ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 219- 220 (1990) נפסק: "על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעיניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

...

לאחר עיון בכתבי הסיכומים ובתיעוד הרפואי הרב המונח בפניי, שוכנעתי, כי ישנה ראשית ראיה כדבעי הן לאפשרות קיומה של נכות רפואית אצל התובע עקב התאונה, והן לקשר הסיבתי בין הנכות האמורה לבין התאונה, כפי שיפורט להלן.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לבקשה וממנה בזאת את המומחים הרפואיים הבאים מטעם בית המשפט: - ד"ר טנצמן מיכאל מבית חולים העמק , בתחום האורתופדיה; - פרופ' רכס אבינועם מבית חולים הדסה, בתחום הנוירולוגיה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 2,000 ₪.

הדיון במינוי מומחה היא סוגיה דיונית אשר יש לידון בה לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), גם אם הדין המהותי שיש להחיל על המקרה אינו הדין הישראלי.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ולאחר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה שיחווה את דעתו לגבי הצורך במינוי מומחה נוסף בתחום ההמטולוגיה.

לאור האמור לעיל, מצאתי להיעתר לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי.

אשר לטענת הנתבעת לפיצול הדיון – איני רואה להיעתר לבקשת הנתבעת כך שתחילה תידון שאלת החבות ולאחר מכן יוכרע בבקשה למינוי מומחים.

המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 65% לפי תקנה 47(6)ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

כמומחית מטעם בית המשפט בתחום רפואה פיסקאלית ושקום מונתה ד"ר אולגה גורדון.

כאב וסבל – הפצוי בגין כאב וסבל יעמוד על סך של 99,033 ₪ לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 (להלן: "תקנות הפיצויים").

...

לאור זאת, אני קובעת כי לא ינתן פיצוי בגין הצורך לדיור מותאם.

לסיכום, הנתבעת תישא בנזקיו של התובע כדלקמן: כאב וסבל 99,033 ₪ שכר עבר 135,000 ₪ פגיעה בזכויות סוציאליות 16,875 ₪ עזרה לעבר ולעתיד 370,694.36 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 25,000 ₪ אביזרים וציוד לעבר ולעתיד 146,103.02 ₪ הוצאות ניידות 72,454 ₪ סה"כ 865,159.38 ₪ מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים שקיבל התובע ואת שווי קצבאות המל"ל לפי חוות הדעת האקטוארית העדכנית שהוגשה על ידי הנתבעת.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, וכן החזר הוצאות משפט.