מינוי מומחה לגמלת שמירת הריון

התובעת בתגובתה טענה, כי דין הבקשה למינוי מומחה אחר להדחות, שכן הנתבע עצמו אישר לה גימלה לשמירת היריון עבור חלק מהתקופה, ולא ניתן הסבר מדוע החל מ-1.1.4, כן אושרה הגמלה, אם מומחה הנתבע לא סבר, שקיים סיכון לתובעת או לעוברה, בשל בעיית הסימפיזיוליזיס.

...

התובעת בתגובתה טענה, כי דין הבקשה למינוי מומחה אחר להידחות, שכן הנתבע עצמו אישר לה גימלה לשמירת היריון עבור חלק מהתקופה, ולא ניתן הסבר מדוע החל מ-1.1.4, כן אושרה הגימלה, אם מומחה הנתבע לא סבר, שקיים סיכון לתובעת או לעוברה, בשל בעיית הסימפיזיוליזיס.

מינוי מומחה וחוות דעתו על יסוד הסכמת הצדדים לתשתית העובדתית המפורטות לעיל, מונה פרופ' חיים יפה כמומחה-יועץ מטעם בית הדין, למתן חוות דעת בשאלה האם מצבה הרפואי של התובעת החל מיום 1.5.18 ועד הלידה נבע מהריון והאם היה בו כדי לסכן את התובעת או את העובר (החלטה מיום 7.1.20).

" תכלית גמלת שמירת ההיריון בהתאם לחלופה הראשונה לעיל, שהיא הרלוואנטית לענייננו, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב רפואי המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תפגע [ראו עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי – ענת רווח (ניתן ביום 1.6.04); עב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי – פזית סאיג-אבוקסיס (ניתן ביום 15.12.09); עב"ל 75/10, 88/10 נוהא חכים – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.2.11).

...

טענות הצדדים לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה על יסוד חוות הדעת.

לטעמנו, די בכך שהמומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין, קבע כי התובעת נחשפה לסכנת נפילה מוגברת לנוכח השילוב בין התופעה הנדונה לבין תנאי עבודתה אשר חייבו הליכה ממושכת, בכדי לקבוע כי התובעת הוכיחה את קיומו של התנאי האמור.

קביעתו של המומחה כי נסיבות אלו חשפו את התובעת לסיכון מוגבר הינה אפוא סבירה והגיונית בנסיבות העניין ולא מצאנו יסוד לטענות הנתבע כנגדה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחליטים לקבל את התביעה וקובעים כי התובעת זכאית לגמלת שמירת הריון החל מיום 1.5.18 ועד הלידה.

הנתבע הסכים למינוי מומחה לבחינת זכאותה של התובעת לגימלת שמירת הריון לתקופה שמיום 16.11.19 ועד ליום 20.1.20, על-פי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי.

...

שאלה: האם נוכן שהמלצת הפסיכיאטר (ד"ר בונצל מיכאל מתאריך 11.12.2019) הייתה מתן חופש מחלה ולא שמירת הריון? תשובה: "בכל האמור לגבי המלצת הפסיכיאטר שכתב חופש מחלה, עניתי בתשובה לשאלה מס' 1." שאלה: האם נכון שהמלצת הרופא התעסוקתי (ד"ר גפן מיום 15.12.2019) הייתה אי כושר/חופשת מחלה ולא שמירת הריון? תשובה: "רופא התעסוקה אימץ כלשונם את המלצות הפסיכיאטר. והוא אינו מומחה לנפש האדם ולסיכונים המתלווים למצבים פסיכיאטרים. לפיכך, אני מקבל קודם כל את המלצתו של הפסיכיאטר ד"ר בונצל". שאלה: האם נכון כי רופא המוסד לביטוח לאומי ציין בנימוקי החלטת שלילת הגמלה מתאריך 03.01.2020 כדלקמן: "כפי שהומלץ ע"י הפסיכיאטר והרופא התעסוקתי – אם קיים אי כושר, יש לתת חופש מחלה ככל שנדרש"? תשובה: "כבר עניתי על הניואנסים, הדקויות שבין אי כושר עבודה לחופש מחלה כפי שאני רואה זאת (ראה תשובה 1)." שאלה: לפיכך, אם בקשת הגמלה לא נבעה מההיריון ולא סיכנה אותו וניתן היה להסתפק בחופש מחלה כפי שהומלץ גם ע"י הפסיכיאטר וגם על ידי הרופא התעסוקתי, מדוע ע"פ מסקנותיך היה מקום לאשר שמירת הריון ולא חופש מחלה? תשובה: "אין לי ספק כי לגברת ____ הסובלת מ OCD כרוני עם התפרצות והחמרה בזמן ההיריון כפי שבא לידי ביטוי בסיפור הקליני ובסיכום הפסיכיאטר יש לאשר שמירת הריון בין התאריכים 11.12.2019 ועד 26.1.2020". טענות הצדדים: טענות התובעת: התובעת, אשר איננה מיוצגת, מפנה את ביה"ד לחוות דעתו של המומחה אשר קבע כי היה מקום לאשר את שמירת ההיריון.

הכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, בחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

למרות שהפסיכיאטר רשם לתובעת אישור מחלה גם אנו סבורים כי כלל לא ברור אם הרופא הבין את ההבדל המשפטי בין "מחלה" ל"שמירת היריון".

הבר-סמכא להחליט אם אישה בהיריון אמורה להימצא בשמירת היריון הוא רופא הנשים, המומחה מטעם ביה"ד. מצאנו את חוות דעתו של המומחה עקבית ומנומקת והמומחה השיב על כל השאלות שנשאל.

עוד נטען כי חוות דעתו של המומחה מבוססת על הנחה עובדתית שבטעות יסודה, חוות הדעת אינה נחרצת והיא בגדר השערה בלבד, כך שיש לפסול את חוות דעתו של המומחה "ולמנות מומחה קרדיולוג מאחר שמומחיות זו מתאימה ביותר לבחינת הקשר הסיבתי בין פגיעה אורטופדית לליקוי שבנידון". לחילופין, הנתבע ביקש למנות מומחה רפואי נוסף "כדי שניתן יהיה לקיים בירור לגופו של עניין בשאלת זכאותה של התובעת לגימלת שמירת הריון לתקופה שבמחלוקת.". בתגובה לבקשה טוענת התובעת, בין היתר, כי אין כל עילה שבדין למינוי מומחה אחר או נוסף, תכליתה של הבקשה אינו אלא ניסיון להביא לדחיית התביעה כשחוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה מדברות בעד עצמן ואינן משרתות את מטרת הנתבע העיקשת לדחיית התביעה.

...

שבתי ועיינתי בחוות דעתו של המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה ותשובותיו לשאלות ההבהרה הנוספות, והגעתי למסקנה לפיה לא ניתן לקבוע כלל כי המומחה "לא הקדיש התייחסות מספקת למצבה הנפשי של התובעת שאינו קשור לאירוע". כלל כרטיסיה הרפואיים של התובעת הונחו לפני המומחה, ומהם ניתן להסיק הן לגבי מצבה הרפואי הנפשי והן לגבי מצבה הרפואי בכלל, ובכל זאת המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 19/10/16 לבין הליקוי בו לקתה, TAKOTSUBO SYNDROM, וכן התייחס למידת ההשפעה של אותו אירוע.

טענת הנתבע לפיה חוות הדעת מבוססת על "הנחה עובדתית שבטעות יסודה" לא פורטה כלל ולא ברור על מה היא מבוססת ומכאן דינה להידחות.

לסיכום, אין בבקשה שום טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף בהתאם להנחיות כב' נשיאת בית הדין הארצי וההלכה הפסוקה בעניין זה. מכאן, הבקשה נדחית.

ביום 12.12.2019, לאחר קבלת תגובת הנתבע, התקבלה הבקשה למינוי מומחה נוסף מהטעם שהתובעת לא הייתה מיוצגת לפני מינוי המומחה הראשון ולא הציגה לפניו מלכתחילה את כל החומר הרפואי, אשר מצביע לגישתה על זכאותה לגימלת שמירת היריון, אלא רק בשלב משלוח שאלות ההבהרה.

...

המומחה היה עקבי בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה וניתן היה לעקוב אחר הלך מחשבתו ולכן אנו סבורים שיש לאמץ את קביעותיו.

חוות דעת המומחה השני: למרות שהכלל הוא כי "ספק פועל לטובת המבוטח" לא מצאנו שיש לאמץ את קביעות המומחה השני מכיוון שעמדתו לא הייתה עקבית ונסמכה על נתונים החורגים מהעובדות המוסכמות, ונבאר.

סוף דבר התביעה נדחית.