למומחה הופנו השאלות הבאות:
מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת בכף יד שמאל?
האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים)?
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לבין הליקוי, האם בעקרו של דבר ניתן לומר כי הליקוי של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית, המומחה מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמים האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על הליקוי ממנו היא סובלת (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הנה בשיעור של 20% ומעלה)?
האם לנוכח החומר הרפואי והעובדות המוסכמות ניתן לקבוע כי היתקיימו בתובעת התנאים להכיר במחלתה כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבה?
חוות דעתו של המומחה נתקבלה ביום 6/4/20, ובה קבע כדלקמן:
"תשובה א': גב' טוריקאשוילי מזיה אובחנה כסובלת מתסמונת התעלה הקארפלית ביד שמאל. גב' טוריקאשוילי מזיה אובחנה כסובלת בשנת 2017 מאצבע הדק אגודל שמאל אולם בשנת 2018 אין כל עדות לאבחנה זו ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הנה סובלת מבעיה רפואית זו.
לבסוף, התובעת ביקשה להורות על מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף או לחילופין לקבל את תביעתה הואיל ולבית הדין נתונה סמכות ההכרעה, וכי במקרים בהם הוא מגיע למסקנה שאינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה מטעמו, הוא רשאי לקבוע קיומו של קשר סיבתי על אף הקביעה הרפואית של המומחה.
בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המל"ל (מיום 6/6/05) נפסק:
"המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נימצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה".
ועוד נפסק:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין". (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, מיום 2/11/99 וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, מיום 23/9/99).
...
אלא, שכל תיק נבחן לפי מכלול נסיבותיו הקונקרטיות, הן מבחינת מאפייני העבודה והן מבחינת מאפייני המחלה ונתוניו האישיים של המבוטח, ולא שוכנענו כי יש בפסקי הדין האמורים כדי ללמד על "אסכולה" רלוונטית כמשמעותה בהלכה הפסוקה (עב"ל (ארצי) 21355-12-15 יחזקאל ברק - המוסד לביטוח לאומי (7.12.17)).
כמפורט לעיל, הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך את ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה מטעמו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעיון בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שוכנענו כי יש לאמץ את עמדתו וכי אין נימוק המצדיק סטייה ממנה.
לאמור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.
