מינוי מומחה גרפולוג בתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי

רקע בחודש אפריל 2015 הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בתל אביב כנגד המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בגין אי תשלום קיצבאות המגיעות לו עקב תאונת דרכים עבור השנים 1998-1990.

בהתאם לכך מונתה גרפולוגית, שקבעה "בדרגת הבטחון הגבוהה ביותר" כי "למרות חלוף השנים ולמרות שחלק מהמסמכים שנמסרו לבדיקה היו צילומים, כי למעט 3 ספחים שצוינו לעיל, שאר הספחים שבטיעון אכן נכתבו על ידי מר אורי מור". נוכח האמור נדחתה התביעה.

המבקשת הוסיפה כי בבית המשפט לעינייני מישפחה נוהלו אין ספור דיונים כשבתוך כך החליף המשיב 14 עורכי דין, ביקש לפסול את המותב וכן את הגרפולוגית המומחית שמונתה מטעם בית המשפט.

...

ביום 29.11.18 ניתנה החלטת בית הדין מושא ההליך שלפני כדלקמן: לאחר שעיינתי בהודעת התובע ובתגובת הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין או השתק פלוגתא וזאת, בין היתר, הואיל ופסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתיק תמ"ש 27732-10-14 איננו פסק דין סופי וחלוט משהוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור תלוי ועומד.

על פי סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) ופרט 14 לתוספת הרביעית לחוק זה, החלטה מסוג זה, קרי החלטה שמקבלת או דוחה בקשה לסילוק על הסף - צריכה להינתן במותב תלתא: "נוסחו של פריט 14 אינו כולל הבחנה בין בקשות לדחייה על הסף בהתאם לתוצאותיהן, היינו דין החלטה המקבלת בקשה לדחייה על הסף כדין החלטה הדוחה בקשה זו. ניתן להסביר העדר הבחנה זו בכך שבתחילת הדיון בבקשה תוצאותיה לא ידועות מראש, ולכן אין מקום להתניית שאלת המותב (דן יחיד או תלתא) בתוצאותיה של ההכרעה. מכל מקום, נוכח נוסחו הברור של פרט 14 אין מנוס ממסקנה כי החלטה בבקשה כאמור צריכה להינתן בידי מותב תלתא. משכך, בהיבט זה נפל פגם בהחלטת בית הדין האזורי" (בר"ע (ארצי) 14104-12-18 מיטב דש ברוקראז' בע"מ - מיקי נניקשוילי (26.12.18)).

הנימוק שלפיו פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה "אינו סופי וחלוט וערעור עליו תלוי ועומד" ועל כן אין להיעתר לבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין/השתק פלוגתא מעורר קושי.

בכתב התביעה עתרה התובעת למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והאף אוזן גרון.

התובעת הבהירה – במסגרת תצהירה ובעדותה בפני – כי בין השנים 2010 ל- 2013 עבדה כפקידת תביעות בביטוח הלאומי ומשכורתה עמדה על סך של כ-6,000 ₪ (סעיף 8 לתצהיר התובעת; עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 20-19).

בא-כוח הנתבעת ציינה כי התובעת למדה גרפולוגיה גם בתקופה שלאחר התאונה וכי לא היתה טענה להפסד שיעורים או לקושי ברצף הלימודים.

הודגש כי לא הונח מסד ראייתי בדבר נתוני הישתכרותה של התובעת במוסד לביטוח לאומי.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות תקופת המחלה שניתנה והתיעוד הרפואי שהוצג, שוכנעתי כי נכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 1,500 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר.

בשים לב לקבלות שהוצגו ולכך שיש להניח כי התובעת נשאה בהוצאות נוספות בגין השתתפות בהיטלי קופת חולים ורכישת משככי כאבים (סעיפים 19 ו- 20 לתצהיר התובעת) וכן בהוצאות בגין הנסיעות לטיפולים, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 2,000 ₪ בראש נזק זה. אשר לראש הנזק של כאב וסבל – לאחר עיון בתשתית הראייתית שהונחה בפני, שוכנעתי כי יש מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

בנסיבות העניין ובשים לב ליתר העובדות שפורטו, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

כן מופנה העירעור כנגד פסק דינו של בית המשפט מיום 11.8.2010, הן ביחס לגובה הנזק ולסכומים שנפסקו למשיב בתביעתו; הן ביחס לנכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי – הוא המשיב 2 (להלן גם: המוסד) – ולתביעת השיפוי מטעמו.

לצורך כך, חוזרות המבטחות ופורשות בפנינו בהרחבה את המסכת הראייתית שהובאה בפני בית המשפט המחוזי, לרבות רשומי הבנק, המעידים כי לא נתקבל בבנק תשלום בסכום הנקוב על תעודת הביטוח; העובדה כי הקופות, וגם החשבון אליו מתנקזות הגביות החיצוניות לשם העברה לגופים שונים, ניסגרו באותו יום כולם כאשר הם מאוזנים או ביתרה של שקלים בודדים; שהותו הארוכה של המשיב בבנק; העובדה שחותמת הבנק הוטבעה הפוכה לחלוטין; חוות דעת הגרפולוגית מטעם בית המשפט; העידר שובר גביה שנשאר אצל הבנק; והראיות שהובאו בדבר חוסר יושרו של המשיב.

המשיב טוען כי המוסד לביטוח לאומי ייחס למחלת הסכרת לפני התאונה משקל זניח (של 10% בלבד), כי מדובר היה במחלה גבולית כשההחמרה המשמעותית במחלה התרחשה שנים לאחר התאונה, וכי לא ניתן משקל הולם ליתר הפגיעות שקבעו המומחים.

אשר לתביעת השיפוי של המוסד – סבר בית המשפט המחוזי כי במישור היחסים החוזיים שבין המוסד לבין המבטחות, אין נפקות לקביעת המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט בתביעתו של המשיב וכי קביעות הועדות הרפואיות של המוסד מחייבות הן לעניין הקשר הסיבתי והן לעניין שעורי הנכויות.

...

שאלה זו הוכרעה, בסופו של דבר, על-ידי בית המשפט העליון, שקיבל את טענת המשיב לפיה היה ברשותו רישיון נהיגה תקף (דנ"א 10017/02, 6971/03 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 2.6.2004)).

עם זאת מצאנו צורך ומקום לדון במקצת מן הטענות שהעלו בפנינו הצדדים – המבטחות מזה והמשיב מזה.

לאחר שמצאנו, בחישוב שערכנו לפי שיטת השקלול המתמטי, כי היחס בין הנכויות עומד על 75/100 יהא שיעור השיפוי על פי אותו יחס כשהוא מוכפל בקצבת הביטוח הלאומי כפי שנשתלמה למשיב (ולפי ההסכם: 55% מן התוצאה).

שכר הטרחה לבסוף, מצאנו לנכון לקבל את הטענה לפיה לא היה מקום לפסוק למשיב שכר-טרחת עורך-דין בשיעור של 20% מהפיצוי.

המתנגדת צרפה חוו"ד גרפולוגית להתנגדות וחוו"ד גרפולוגית נוספת לאחר שנדחתה בקשתה למינוי מומחה.

עוד טענה המתנגדת לעניין השפעה בלתי הוגנת נוכח התלות של האב במשיבה, והעדר כשרות לצוות ותמכה טענותיה במסמכים הרפואיים של ד"ר אילן בר ובמסמכים מאת המוסד לביטוח לאומי.

עו"ד ס' הצהיר כי נוכח גילו של המנוח, עמד על תביעת אצבע בנוסף לחתימה בכתב יד כדי למנוע טענות ככל שתועלה היתנגדות.

מצאתי לציין כי טענת הזיוף (שהיא טענה עובדתית) עומדת עובדתית בנגוד לטענות הנוספות לביטול צוואה לרבות טענת הכשרות, טענת ההשפעה הבלתי הוגנת וכיוצ"ב. שכן כיצד יכולה המתנגדת לטעון באותה נשימה שהמנוח לא חתם על הצוואה המדוברת אך הוא כן חתם עליהן כשלא היה כשיר ו/או תחת השפעה בלתי הוגנת? יש להחליט על כיוון של היתנגדות – או שזו חתימתו ואז אפשר להעלות טענות כנגד הכשירות וכנגד ההשפעה על המנוח או שאין זו חתימתו.

...

גם הטענות בדבר הקשר ההדוק עם הנתבעת והעובדה כי הנתבעת היא זו שהסיעה אותו לפגישות עם עו"ד ולבדיקת הרופא, לא הביאוני למסקנה כי הנתבעת השפיעה על דעתו של המנוח לשינוי המוטבים בצוואה או נישולה מעזבונו.

לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפני שוכנעתי כי המשיבה לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה ולא הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוח, כמו גם לא התרשמתי כי המנוח סבל ממצוקה שכלית כזו שלא היה מודע למעשיו.

לאחר ששוכנעתי לחלוטין כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח, הנני דוחה את ההתנגדות על כל חלקיה ומרכיביה וטענותיה וקובע כי צו קיום הצוואה יעמוד בעינו.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הדס שכטר ישראלי) מיום 27.4.23 בת"א 33971-09-20 בגדרה התקבלה אך בחלקה בקשתו להוסיף מסמכים נוספים למסמכי המחלוקת, אליהם תדרש המומחית בתחום הגרפולוגיה שמונתה מטעם בית המשפט.

על פי הנטען בבקשה, המבקש יליד 1967, רווק ללא ילדים שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת אי כושר קבועה בשיעור של 100%.

עוד טוען המשיב, כי הוא איש קשה יום שפרנסתו אינה קלה ונאלץ לשאת בעלויות כבדות ולחיות באי וודאות עקב ההליך הנמשך כשלוש שנים, בעוד המבקש הוא איש אמיד שניהל את ענייניו המשפטיים באופן לא מוצלח, הפסיד בתביעה בבית המשפט העליון וכעת הוא תובע סדרתי העסוק בהגשת תביעות כנגד כל אחד, כולל עובדיו שלעבר.

ביחס לסכויי ההליך, אומר, בזהירות המתבקשת, ומבלי לקבוע מסמרות, כי אלה אינם גבוהים, שכן הלכה היא כי היתערבות בהחלטות הנוגעות למינוי מומחים או ההוראות הניתנות למומחים תעשה במשורה וכי ערכאת העירעור תטה שלא להתערב בעיניינן (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד (1990); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (2006); רע"א (נצרת) 22233-08-15 - הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ש' ס' (2015); רע"א (מרכז) 37236-03-16 - פלוני נ' פלוני,(2016)).

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה לפטור מאגרה בלבד, ודוחה את הבקשה לפטור מהפקדת ערובה.