מינוי מומחה בתביעה לליקוי שמיעה ובטינטון

התובע טוען שכתוצאה מהתאונה הוא נפגע, בין השאר, גם בצואר וגם ב- PSTD (פוסט טראומה) וכתוצאה מכל החבלות הגופניות שספג בתאונת הדרכים כפגיעה רב מערכתית, הוא סובל גם מליקוי שמיעה וטינטון.

מכאן התביעה לביה"ד. מינוי מומחה רפואי מטעם ביה"ד מונה בתחילה כיועץ מומחה רפואי ד"ר ראובן בן-טובים אשר מסר חוו"ד מומחה לביה"ד ביום 23.8.15 בחוות דעתו קבע ד"ר ר. בן-טובים כדלקמן: "דיון

לאור האמור לעיל אני קובעת להלן: בחוות דעתו של ד"ר ראובן בן טובים קובע המומחה הרפואי, כי התובע אכן סובל מלקות שמיעה דו-צדדי ובכל ספקטרום התדרים ויותר משמאל אך עקב זהומי האוזניים, הדווחים על לקות שמיעתית וכן נקבים בתופית בעברו של התובע – אין אפשרות ויכולת להעריך נכונה את הנזק השמיעתי כתולדת תאונת הדרכים בתיק זה. לדעת המומחה – קיים קשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים ולקות השמיעה של התובע, אך קשה לאמוד ולכמת זאת באחוזים בהתייחס לעברו האוטיולוגי של התובע.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת להלן: בחוות דעתו של ד"ר ראובן בן טובים קובע המומחה הרפואי, כי התובע אכן סובל מלקות שמיעה דו-צדדי ובכל ספקטרום התדרים ויותר משמאל אך עקב זיהומי האוזניים, הדווחים על לקות שמיעתית וכן נקבים בתופית בעברו של התובע – אין אפשרות ויכולת להעריך נכונה את הנזק השמיעתי כתולדת תאונת הדרכים בתיק זה. לדעת המומחה – קיים קשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים ולקות השמיעה של התובע, אך קשה לאמוד ולכמת זאת באחוזים בהתייחס לעברו האוטיולוגי של התובע.

לסיכום קובע ד"ר בירון, כי אין עדות לפגיעה באוזניים של התובע בתאונת הדרכים ביום 10.4.13 ואין קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין התאונה.

בנסיבות אלה אני קובעת, כי עפ"י חוות דעת שני המומחים הרפואיים - לקות השמיעה והטנטון שמהם סובל התובע אינם קשורים קשר סיבתי רפואי ומשפטי לתאונת הדרכים מיום 10.4.13.

בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת.

בעב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו בתאריך 2.10.2008) קבע בית הדין הארצי כי הסעיף נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון אשר נגרמו כתוצאה מחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה ובכלל זה תנאים הנוגעים למפלסי הרעש להם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה ומועד הגשת התביעה לנתבע.

אנו סבורים כי לאור אופי המחלוקות בין הצדדים, נכון וראוי למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלות העולות מתיק זה. בבר"ע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי – פנקר (פורסם בנבו), (20.5.2013) קבע בית הדין הארצי כי בדיקת שמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן הסף הנידרש של ירידת השמיעה עדיפה על בדיקה שאינה מעידה כך ואולם, מדובר על נסיבות שבהן הבדיקות שנערכו הן בעלות ערך רפואי זהה ויש ליתן להן משקל דומה.

...

אנו סבורים כי לאור אופי המחלוקות בין הצדדים, נכון וראוי למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלות העולות מתיק זה. בבר"ע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי – פנקר (פורסם בנבו), (20.5.2013) קבע בית הדין הארצי כי בדיקת שמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן הסף הנדרש של ירידת השמיעה עדיפה על בדיקה שאינה מעידה כך ואולם, מדובר על נסיבות שבהן הבדיקות שנערכו הן בעלות ערך רפואי זהה ויש ליתן להן משקל דומה.

בענייננו, כאמור, לא הוצגה על ידי הנתבע בדיקת השמיעה השנייה והמאוחרת שבוצעה במכון "קולות" ולכן, אנו סבורים שלכל הפחות יש למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניין זה, לאחר שתוצגנה לו שלוש הבדיקות שביצע התובע.

סוף דבר, התובע הרים את הנטל להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת למינוי מומחה בעניינו.

דיון והכרעה – עינינו הרואות כי התובע ביקש כי בית הדין ימנה מומחה על מנת שיכריע בשאלה מתי התגבש הליקוי של 20 דציבל בהתאם לתנאי סעיף 84(א) לחוק בעוד שהנתבע טען כי אין כל הצדקה למינוי מומחה רפואי מאחר ועל פי בדיקת השמיעה שהגיש התובע ביום 26.4.11, תועד ליקוי בשמיעתו.

טענות התובע באשר לנכונות ואמינות הבדיקה שהוגשה מטעמו ושעל בסיסה ביקש כי תביעתו לליקוי שמיעה וטינטון תוכר, איננה מקובלת עלינו.

...

טענות התובע באשר לנכונות ואמינות הבדיקה שהוגשה מטעמו ושעל בסיסה ביקש כי תביעתו לליקוי שמיעה וטנטון תוכר, איננה מקובלת עלינו.

סיכום – לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום למינוי מומחה רפואי משהמערער כאמור איננו עומד בתנאי סעיף 84א(א)(3) לחוק.

התביעה נדחית.

לטענתו, הוכיח חשיפה לרעש מזיק ואולם גם אם יסבור בית הדין כי לא הוכיח, הרי משלא ניתן לקבוע חד משמעית שהוא לא נחשף לרעש מזיק ויש למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בנוגע לקשר הסיבתי לחשיפה לרעש.

אשר לטענת הטינטון – טוען הנתבע, כי התובע לא עמד בתנאים הנדרשים להוכחת תביעתו זו. הכרעה סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה:

...

כמפורט לעיל, חשיפה לרעש של 88 דציבלים במהלך 4 שעות עבודה די בהן כדי שתחשב כחשיפה לרעש מזיק, אולם לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי עבד 4 שעות ומעלה בשטח.

על כן, התובע אינו עומד גם בתנאי זה. צודק הנתבע גם בטענתו שהעובדה שהתובע ביצע בדיקה נוספת בחודש יוני 2020 אינה יכולה לאיין את טענת השיהוי שהוא אחד התנאים הנדרשים על פי סעיף 84א לחוק העולה מכל האמור - משאין התובע עומד בתנאי סעיף 84א(א) לחוק, דין תביעתו להכיר בליקוי השמיעה כנובע מעבודתו, להידחות.

בנסיבות אלה, אין גם מקום לדון בתביעת הטנטון וגם תביעה זו נדחית.

תביעה להכיר בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה.

באותו עניין נקבע כך: "משעובדתית נראה כי המערערת עבדה תוך חשיפה לרעש, משיש יסוד לסבור כי המערערת אכן סובלת מליקוי שמיעה שנוצר על רקע זה, ומשלא היתה למערערת אפשרות להוכיח באופן אובייקטיבי את רמות הרעש אליהן נחשפה במהלך שנות עבודתה - היה על בית הדין האיזורי למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי, בין החשיפה לרעש בעבודתה על פי החלטת עובדות מפורטת לבין ליקוי השמיעה, ולא לדחות תביעתה על הסף מסיבה שאינה תלויה בה, של אי מדידת עוצמת הרעש במהלך שנות עבודתה" איננו סבורים כי נסיבות דומות הוכחו בפנינו.

...

בנוסף גם ללא בדיקות ניטור רעש, הייתה לתובע אפשרות לעבות את ראיותיו כך שיתמכו במסקנה שיש סבירות ממשית שנחשף לרעש במקום עבודתו במעבדה, כמפורט לעיל.

לטעמנו ההלכה שלעיל נקבעה על מנת שלא למנוע ממבוטח מימוש זכויותיו בנתבע, מקום בו עשה ככל יכולתו אך נמנע ממנו לבסס בראיות ברורות מהו מפלס הרעש שהיה במקום עבודתו.

לפיכך התביעה להכיר בתקופת עבודתו במעבדה ככזו בה נחשף התובע לרעש מזיק – נדחית.