מינוי מגשר לפתרון מחלוקות בהפקעות מקרקעין

לטענת הקבוץ, כתוצאה מההפקעה פוצלו שטחי העיבוד החקלאיים של הקבוץ ונוצר צורך בשינוי כווני העיבוד, אשר הקימו צורך בפריסת תשתית השקיה קבועה וכי הפיתרון התיכנוני והפיצוי הכספי שהציעה הרכבת לקבוץ אינם עונים על צורכי הקבוץ.

באותה ישיבה נקבע כי מטעם הרכבת יפעל מתכנן המים של הרכבת, ד"ר נמרוד חלמיש ומטעם הקבוץ ימונה נציג.

לטענתה, בהתאם להוראות הסכם הפצוי הראשון נוהל הליך של גישור בין הצדדים שאז הגיעו הצדדים לכלל הסכמה נוספת אשר עוגנה בהסכם הפצוי השני ובמסגרתו שולם סכום נוסף בסך כולל של 639,080 ₪ בצרוף מע"מ, המהוה את יתרת פצויי ההפקעה בסך 209,080 ₪, מעבר למה ששולם במסגרת הסכם הפצוי הראשון, וכן סכום נוסף בגין העתקת תשתיות ההשקיה, בסך של 430,000 ₪, כאשר במסגרת סעיף 13 להסכם זה התחייב הקבוץ כדלקמן: "כנגד תשלום הכספים בהתאם להסכם זה, ובכפוף לאמור בסעיף 13 להסכם הראשון, מצהיר הקבוץ כי הוא מוותר על כל תביעותיו כנגד הרכבת בגין ביצוע תוכנית ובכלל האמור: הפקעת המקרקעין, השקעות ומחוברים שונים וכד', למעט המחלוקת בין הצדדים בסוגיית התאמת מערכת ההשקיה והסדרתה. לגבי סוגייה זו ניתנת לקבוץ אורכה להגשת תביעה עד ליום 11.1.11... הקבוץ מתחייב שבמהלך הדיונים לא יועלו רכיבים שנוגעים במישרין ו/או בעקיפין לטענות פיצול שטחי עיבוד, כליאת שטחים וכד', רכיבים שבמהותם קיבלו מענה במסגרת פצויי ההפקעה אשר עוגנו בהסכם הראשון ובהסכם זה". לטענת הקבוץ במסגרת ההסכמה דלעיל ויתר הקבוץ על כל זכות תביעה בגין פיצול שטחים מבחינת נזק למקרקעין ובכלל זה פיצוי על נזקים שנגרמו לקבוץ עקב שיטת העיבוד או עקב פיצול החלקה ואין לראות בהוראה זו משום ויתור על זכות לפצוי מבחינת תשתיות המים.

...

מעבר לנדרש, ולו כדי להפיס דעתו של הקיבוץ, וגם בהנחה שהקיבוץ אינו מושתק לטעון טענותיו בנדון, ובהתבסס על הטענה כי יש בשינוי כיווני עיבוד כדי להצדיק פיצוי בדמות תשתית מים קבועה, אזי לא שוכנעתי כי לגופו של עניין קיימת הצדקה לתשלום פיצוי בדמות הקמת תשתית מים קבועה בשטח המקרקעין הנדון הסמוך למסילת הרכבת.

במילים אחרות לא שוכנעתי, כי הניתוק בין שני תאי השטח משמאל ומימין לתוואי ההפקעה הצריך שינוי עיבוד ובהכרח שינוי תשתית השקיה עד כי קם צידוק לפיצוי המשקף התקנת תשתית השקיה קבועה בחלקה ב' 1-2.

אמנם, אין בהסכמותיו של מר ריינר כדי להשתיק הקיבוץ מלטעון טענותיו ואולם, יש בהילוכו של מר ריינר והסכמותיו כדי להצביע על מידת הסבירות של דרישות הקיבוץ כעת, בתביעה זו. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שחזרתי והפכתי בכל טענות הצדדים לא נותר לי אלא לדחות את התביעה.

נאמר, כי הותרת העתירה תלויה ועומדת מקשה על הגעה לפתרונות פרטניים, מתוך הנחת הבעלים "שכל עוד העתירה אינה נדחית... יוכלו לשפר עמדות ולהיטיב עוד יותר את הסדרי הפצוי המופלגים בלאו הכי המוצעים להם" (סעיף 20).

בהחלטה מפורטת (מיום 9.1.11) סיכמנו את הנקודות העיקריות שנותרו במחלוקת: "(א) פערים בהערכה השמאית, הן לגבי הקרקע המופקעת והן לגבי הקרקע החלופית; (ב) מה יהיה יחס ההמרה בין קרקע מופקעת לקרקע חלופית; (ג) פגיעה ביתרת הקרקע, היינו הקרקע שתיוותר לאחר הפקעה, והפיצוי על כך". כל אלה, כפי שניתן לראות, הן סוגיות פרטניות שההכרעה בהן תלויה בנסיבותיה של כל חלקה וחלקה, וראוי להן מנגנון פרטני דוגמאת מגשר.

עוד התייחסנו להעלאתן של טענות חדשות מצד העותרים (בעיקר היתחשבות בהפקעות קודמות לצורך כביש 70 ושאלת הסדרת דרכי גישה למקרקעין שיוותרו בידי העותרים), וקראנו לצדדים להמשיך "במשא והמתן תוך הגברת האינטנסיביות שלו, כך שהוא ייערך באופן נמשך ורציף". בחתימת הדברים נדרשנו לעניין מינוי מגשר, וביקשנו את עמדת הצדדים בעיניין: "הצענו למעורבים לבחון את האפשרות של הליך גישור בפני שופט בדימוס. זאת בנוסף להליך בפני שופט בדימוס שנקבע בהחלטת הממשלה. העותרים הודיעו שיתנו תשובה תוך עשרה ימים להצעה האמורה. משתינתן הודעתם של העותרים נחליט באשר להמשך הטיפול". סבב הדיונים האחרון (מארס 2011) לא נדרש לכל ההודעות והתגובות שהוגשו לאחר הדיון הששי, ודי כי נאמר שהתרשמותנו היתה כי מסיבות שונות (שאת חלקן הציג בפנינו מנכ"ל משרד ראש הממשלה כבר בדיון) הצעתנו למינוי שופט כמגשר אינה מקודמת, והצדדים ממשיכים לטעון טענות שונות תוך בעיות אמון.

...

עם זאת סבורים אנו, כי ראוי היה ללכת בדרך בה הלכה הממשלה, שכן במישור הציבורי - שבהתנהגותו של שלטון יש לו רלבנטיות, בחינת פשיטא - הרקע הספציפי בו עסקינן הצדיק הגמשה וליברליות.

ואולם, בנסיבות אנו סבורים כי טיפולנו בעתירה תם, ואנו מציעים לעותרים לשתף פעולה בהקמת מגנון הגישור וההכרעה.

סוף דבר ראשיתה של הפרשה שאנו מקוים שתבוא עתה אל סופה הטוב, בכוונת המדינה להניח צינור גז טבעי תת-קרקעי; "עניין שיש לו יתרונות כלכליים, סביבתיים ואחרים" (השוו בג"צ 5547/07 Noble Energy Mediterranenean ltd נ' ממשלת ישראל (לא פורסם) פסקה 1; עניין חברת אלאקסא, פסקה 1; בג"ץ 5812/00 MEDITERRANEAN SEA נ' הממונה על ענייני הנפט, פ"ד נה(4) 312; תמונת ראי לעתירה דנא מצויה בבג"צ 72/10 בתי זיקוק לנפט נ' ממשלת ישראל, שעניינה מדוע אין מיושמת החלטת הממשלה בדבר הולכת הגז-הטבעי).

ביום 21.1.19 היתקיים דיון שבו העלו הצדדים הצעות שונות להסדר דיוני שיקצר וייתר את חלקם של ההליכים בתיק זה. ההצעות להסדר נבעו מכך שניתנה חוות דעת משפטית מטעמו של היועמ"ש, לפיה ניתן להחיל על הסיכסוך נשוא התביעה את "צו האלוף", דהיינו, כי "תקנת השוק" תחול על המגרשים שעומדים בבסיס הסיכסוך ולפיכך "הקו הכחול" שנקבע בזמנו ישמש כקו הגבול של החלקות, גם אם חלק מהחלקות או חלקים מהחלקות נמצאים על אדמות שאינן בבעלות המדינה או אחד הנתבעים, וגם אם חלקים אלה נמכרו לתובעים מתוך טעות.

התובעים טענו כי מדובר בניסיון פסול של המדינה שיש לדחותו על הסף לקבל פסק דין כאמור, שכן החלת הצוו אינה מביאה להסדרת זכויות התובעים אלא יהיה צורך לתקן את הקו הכחול באופן שיכלול את השטחים שהופקעו מהם שלא כדין, ואף לתקן את התב"ע כך שיסדיר את זכויות הבנייה ויתאים לזכויותיהם בהתאם להסכם ולפי סעיף 5 הנ"ל, ואף להורות על ביטול צו ההריסה וכל הגבלה קיימת בהתאם לתב"ע הישנה, ובנוסף יש לשפות את התובעים על כל הוצאותיהם ולפצותם על נזקיהם שנגרמו וייגרמו עד סיום מועד ההסדרה, כמפורט לעיל.

התובעים הדגישו, כי פעלו רבות בניסיון ליפתור את המחלוקות והציעו גישור או פישור כאשר המדינה היתעלמה מכך.

נכון הוא, כי התובעים ביקשו במהלך הדיון האמור שהמשך הדיון יקוצר כך שבית המשפט יוכל לפסוק על דרך הפשרה או שימונה שמאי מוסכם שיקבע את הנזקים, אולם כפי שעולה מעמדות הצדדים, לא הייתה הסכמה לכך.

...

לסיכום, התובעים טוענים כי הם עומדים על זכותם להמשיך את התביעה.

החטיבה להתיישבות (נתבעת 3) הודיעה לבית המשפט בתגובתה, כי עמדת המדינה מקובלת עליה והיא רואה את הדברים עין בעין עם המדינה, וכי מתן פסק דין כמבוקש ייתר את הצורך בהכרעה בשאר הסעדים.

סבורני, כי לאחר שיוגשו כתבי הטענות כאמור ניתן יהיה לקיים דיון נוסף ובמסגרתו לנסות להגיע לידי פשרה או למתווה שיקצר את הדיון באופן משמעותי.

ביום 15.12.2015 הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת לדחיית הדיון לשם ביצוע מספר בדיקות במטרה לסלול את הדרך לפיתרון המחלוקת, ובהמשך הגישו הודעה נוספת באותה רוח.

בסוף הדיון שנערך ביום 28.6.2016 אף הצעתי להעביר את התיק לגישור – בעיקר בשל ריבוי הגורמים והצורך "לקשור את הקצוות". למרבה הצער, לא כל הצדדים הסכימו להפנות את התיק לגישור.

יצוין כי סעיף 92 לצוו קובע את ההליכים הנדרשים למינוי ועד מקומי ראשון ליישוב, ועל פי סעיף זה נידרש אישור שר הפנים, אשר כפי שעולה מטיעוני ב"כ הצדדים, היתקבל לאחרונה בחודש מאי 2016.

סעיף 63(ה) לצוו קובע כי "המועצה תהא רשאית לאצול מתפקידיה וסמכויותיה לוועד מקומי, דרך כלל, לענין מסוים או לסוג של ענינים, למעט סמכויותיה על פי סעיפים 63(א)(11), 68 ו-134 לצוו זה וסעיף 22 לפקודה, וסמכות להפקיע מקרקעין, על פי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965". כפי שצוין לעיל, בעת מתן החלטתי לא נוסד עוד וועד ועל כן, מתוקף סעיף 63 לצוו, למועצה היו כל הסמכויות ובכלל זה הסמכויות הקשורות בנושאים שנידונו בהחלטה.

...

לפניי בקשת נתבע 5 (להלן: הוועד או וועד הישוב) לביטול החלטתי שניתנה ביום 27.9.2015, בהעדר התייצבות לדיון, ולחילופין – לעיון חוזר בהחלטה.

אשר לטענות הסף – גם הן דינן להידחות.

גם טענות אלו – ובכללן טענת השיהוי – נטענו וקיבלו התייחסות נרחבת בהחלטתי (סעיפים 25 ו-26 להחלטה) שם ציינתי בין היתר: "לא נעלמו מעיני טענות הסף... יש לדחות טענות אלה מכול וכל.... לא עולה כי התנהלות התובעים... לוקה בחוסר תום לב, ואין אני סבור כי דבק בהם חוסר ניקיון כפיים.... אשר לטענת השיהוי, בשים לב למכלול הזכויות אין אני סבור כי יש בכוחה של טענה זו להביא לדחיית הבקשה. מסקנתי זו נובעת מנסיבות העניין בהן מדובר בשינוי מצב קיים שקיים תקופה ארוכה, ומהפגיעה האפשרית לציבור הרחב, וכן מהתרשמותי כי עבודות הפיתוח אינן בשלב מתקדם וכי מתן צו המניעה לא יסכל את תכנית הפיתוח וההרחבה..." סיכום מן הנימוקים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אני מחייב את נתבעים 4 ו-5 לשלם לתובעים הוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪, ללא קשר בתוצאות המשפט.

בהתאם לפרוטוקול שנערך, היו בשטח: ברזים, קווי השקיה, ועל חלק מהמקרקעין גודלו גידולי אפונה, תלתן, חיטה, עגבניות, צנון, סלק ופטרוזיליה, בעוד שעל חלק מהמקרקעין, לא גודל דבר והמקרקעין היו "בהכנה לקיץ". באותו פרוטוקול צוין, כי מדרום לתוואי ההפקעה ועד לשטחי קיבוץ חפץ חיים, ישנו שטח כלוא, של כ-90 דונם המחייב פתרונות תשתית והגעה (הפרוטוקול שנערך ביום 20.6.96 בהתייחס לסיור מיום 3.1.96, נספח ה' לסיכומי התובעת, ייקרא להלן: "פרוטוקול המחוברים").

לדעתנו, יהיה זה נכון, אם החברה הפועלת בשם המדינה, תשקול גם הצעות גישור, ולמצער לפעמים גם הצעות למינוי מומחים מכריעים מוסכמים מטעם בית המשפט (באותן שאלות מקצועיות ייחודיות שמתעוררות בתיקים אלו, בהתאם לעיסוקו הספציפי של הנפקע או סוג הגידולים החקלאיים שהיו בשטח ערב ההפקעה), והכול על מנת לקצר ולהקל דרכו של בעל הזכויות בקרקע שקניינו הופקע שלא ברצונו.

לאחר שסקרנו את הרקע באופן כללי, הערנו, הארנו, והכרענו במחלוקות באופן כללי, נציג, ניבחן ונכריע, בכל אחד מראשי הנזק שנתבעו בתובענה זו. פיצוי בגין שווי זכויות החכירה בשטח המופקע-ראש נזק א' ראש נזק זה יבחן על ידנו תחת ארבעה פרקי משנה (הפקעת 25% ללא תמורה, פיצויים בגין סבל, תקופת החכירה שיש לתובעת בקרקע ושווים של המקרקעין המופקעים), אותם נבחן כל אחד בנפרד.

...

התובעת מדגישה, כי החוק אינו מפנה את הוועדה להוראות חוק התכנון והבנייה, לרבות סעיף 197 שבו, בנוגע להליכי ההפקעה וקביעת סכומי הפיצויים, ואלו צרכים להפסק במסגרת הליך זה. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף.

אך אין אנו סבורים, כי במקרים נדירים בהם למשל הוסכם בין הרשות לבין הנפקע על גובה הפיצוי והרשות לא שילמה אותו, אין כל מניעה לראות בכך חיוב שלא שולם במועדו ולפסוק ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית וכך אף נהגנו בעבר.

מאידך, מקום בו קיימת מחלוקת אמיתית וכנה בקשר לזכות לקבלת הפיצוי בכלל או לשיעורה, הרי שאנו סבורים כי הסכום השנוי במחלוקת צריך להיות משולם אך ורק בהתאם לחוק לתיקון דיני הרכישה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנחנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת: בגין ראש נזק א' – פיצוי בגין שווי הזכויות בשטח המופקע-סך השווה ל-976,873$ בהתאם לשער היציג שהתפרסם ביום 30.4.95 – 2,892,521 ₪.