מינוי כונס נכסים על זכויות במשק חקלאי

ההליכים בפני הרשם הנכבד המבקש הגיש ללישכת ההוצאה לפועל בקשה לבצוע שטר מישכון ולמינוי כונס נכסים מטעמו, זאת למימוש – על דרך מכירה – של נחלה הידועה כמשק 28 במושב פרזון, הכוללת חלקה א' בשטח של 11,626 דונם וכן חלקות ב, ג, ד אשר הזכויות בהן רשומות על שם המשיב.

הוא מפנה לכתב ההיתחייבות שהוצא על ידי רמ"י לטובתו והיווה בסיס לשיעבוד הזכויות, בו אמנם לא צוינו חלקות נוספות מעבר לחלקה א', אך שם נכתב כי "התחייבות זו מותנית בכך שבכל מקרה של מימוש המשכנתא יועברו ביחד עם זכויות החברה בחלקה א' גם זכויות השמוש בכל יתר השטחים שנמסרו לו ע"י בר-הרשות ומהוות חלק מהמשק החקלאי שלו". עוד מפנה המבקש למכתב מרמ"י שניתן בעקבות פנייתו בקשר להליכי ההוצאה לפועל שם נאמר כי "ההיתחייבות לרישום משכנתא שניתנה לנחלה 28 במושב פרדון חלה על כלל הנכס ולא רק עבור חלק א' של הנחלה". אם הזכרנו חוסר בהירות במסמכים הכוללים חיוב בר מימוש בהוצאה לפועל, נזכיר את סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל שמתווה דרך שמאפשרת לרשם ההוצל"פ לבקש הבהרה מבית המשפט שנתן את פסק הדין, אפשרות שמטבע הדברים אינה קיימת עת מדובר במימוש מישכון.

...

כך לגבי פסק דין המוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ וכך גם שטר משכון, ומצד שני אין לאפשר מצב בו תוטל מלאכה זו על הרשם, שכן אין הדבר מעניק לו סמכות שלא ניתנת לו בדין.

אינני מתיימר למצות את הדיון באפשרויות השונות, ואינני מוציא מכלל האפשרויות כי גם לאחר בחינת הדברים, המסקנה תהיה עדיין שלא ניתן לבצע את השטר.

מסקנתי אפוא כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לרשם הנכבד אשר מתבקש לזמן את הצדדים ולקיים דיון בהיבטים השונים של הבקשה.

ביום 19.4.2015 ניתן פסק דין לפיו התביעה נתקבלה, וניתן צו המורה על מינויה של ב"כ הזוכות, עו"ד ****ה אברמוביץ (התובעת כאן), ככונסת נכסים על מלוא זכויות החייב בנכס, זכויות המעוקלות לטובת הזוכות, ומתן סמכויות לכונסת הנכסים לבצע ולהשלים את כל הפעולות הנדרשות לצורך רישום הזכויות בנכס על שם החייב ברשויות השונות (להלן: "פסק הדין").

בתובענה עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי וצוי עשה כדלהלן: ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו, זכויות החייב בנכס שהוא משק חקלאי – בית ושטח של 5 דונמים מסביבו ירשמו על שמו בכל הרשויות המתאימות לרבות הנתבעים.

...

לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה, הנכס הנו מגרש כפי שטענו הנתבעים ולא נחלה כטענת התובעת, נשמט הבסיס מתחת לבקשתה, ודינה להידחות.

בנוסף, לא שוכנעתי כי יש מקום למתן היתר כמבוקש, שכן התובעת לא הצביעה על נזק שנגרם או עלול להיגרם לה או לחייב, המצדיק זאת, ולא הצביעה על אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת הבקשה (ראו: ע"א 571/88 בנייני איפל בע"מ נ' סתוי, 22.8.1990).

סוף דבר: לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלהלן: באשר לגודל המגרש – גודל המגרש ייקבע בהתאם להחלטת מועצת ישראל מס' 914 ובהתאם לנהלי רמ"י. התובעת 1 - רמ"י תשיב בכל ההקדם לפניות התובעת לגבי המסמכים הנדרשים לצורך הגשת הבקשה להקצאת המגרש, ולא תדרוש ממנה בתור כונסת נכסים להמציא מסמכים אשר לא ניתן לספקם בנסיבות העניין.

גם כתב הטענות מטעם הסוכנות היהודית תמך בגירסת הנתבע 1 והוברר ממנו שעם פניית הנתבע 1 להעביר את הזכויות במשק ע"ש בנו, נודע לסוכנות היהודית שבית המגורים במשק פרוץ ומוזנח ושהחלקות החקלאיות המשויכות למשק אינן מעובדות, תיאורים התואמים הזנחה של מספר שנים בשים לב גם לכך שהסבתא המנוחה נפטרה עוד בשנת 92 '.

כמו כן ביארה הסוכנות היהודית שבאותה עת רבצו חובות על המשק אשר לא הוסדרו, עד כדי כך שנשקל למנות כונס נכסים לטובת מכירת המשק וכיסוי החובות (ר' סעיפים 19 ו - 20 לכתב הגנת הסוכנות היהודית).

) "xxx" המשך הפעלת המשק תחת שם המשפחה מעדות מר א"ב גם הוברר שבאותן שנים, היינו בתחילת שנות ה - 90 ' של המאה הקודמת, בני המשפחה לא ראו בזכויות במשק נכס בעל ערך כלכלי, המשק היה במצב מוזנח עם הרבה מאוד חובות שרבצו עליו ודרישות לפרעון חוב שהופנו כלפי האחים (ר' סעיף :( לתצהיר; ר' עדותו בעמ' 109 ש' החל משורה 23 לפרוט' מיום 14.2.19 " אתה לא יכול לשאול אותי למה לא נהגתי כך או אחרת בהתייחס להחלטות של

שוכנעתי נוכח מכלול הראיות שהוצגו לפני שעיתוי חתימת המנוחה ר' והגב' ד' על תצהירי ההסתלקות לטובת הנתבע 1, ביום 23.3.98 וביום 20.4.98 , בסמוך לאחר חתימת כתב הויתור ביום 27.11.97 ע"י יתר האחים, יוצר זיקה רעיונית, הגיונית ומסתברת עם ההסכמות הפנים משפחתיות בעיניין וויתור כל יתר האחים על הזכויות במשק ללא פיצוי.

...

במועד מדויק שאינו ידוע, לטענת התובעת בשנת 1999 , פונה הנתבע 1 לבית הדין הרבני האזורי בפ"ת בבקשה לתיקון צו הירושה אחר הוריו המנוחים - אולם בקשתו נדחית אף ללא קבלת עמדת יתר היורשים (ר' מכתב מזכיר בית הדין הרבני נספח ח' לכתב התביעה).

סיכומו של דבר מאחר והוכחה לפני הסכמה פנים משפחתית במובן סעיף 114 לחוק הירושה בין האחים, כך שהנתבע 1 הוא היורש שנקבע כמי "..שמוכן ומסוגל לקיים את המשק...", אני דוחה את הסעד שהתבקש למנוע העברת הזכויות במשק לנתבע 1 או לבנו ר' כפי שגם נעשה בפועל וניתן להשלים את הרישום על שמו על פי נהלי הגורמים המיישבים והוראות ההסכם המשולש.

נוכח כל האמור התביעה נדחית על כל חלקיה.

התובעת תשלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין.

קביעת היורש שלו ימסרו הזכויות במשק לפי סע' 114 לחוק נעשית בהתאם למבחן כפול: המבחן הסובייקטיבי, דהיינו מי רוצה ומוכן לקיים את המשק כיחידה חקלאית; והמבחן האובייקטיבי, דהיינו למי המסוגלות והיכולת אובייקטיבית לעשות כן (ראו: ש' שוחט, נ' פינברג וי' פלומין, דיני ירושה ועזבון מהדורה שביעית 2014, 247 והאסמכתאות שם); כן ראו הרחבה בפסק דינה של כב' השופטת פ' גילת כהן בתמ"ש (קריית גת) 15802-03-15 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (27.7.16)).

לפיכך, יש למכור את המשק בשוק החופשי למרבה במחיר, לאחר שימונה כונס נכסים לבצוע המכירה וחלוקת התמורה בין היורשים לאחר ניכוי הוצאות המכירה.

עמדת הנתבעים 2-1 היא כי יש למסור לנתבע 1 את הזכויות במשק היות והוא היורש היחידי שמעוניין בכך; הוא היחידי שגר במשק ההורים מאז ומעולם, לפני פטירת ההורים ובמהלכם של כ-28 שנים שחלפו מאז, הקים שם את משפחתו וביסס שם את חייו; הוא זה שסייע בשעתו להורים כמי שגר עימם במשק; והוא מסוגל לעמוד בנטל הפצוי לשאר היורשים כפי שיקבע בתיק, ולמצער, יש לתת לו אפשרות להראות שבידו לעשות כן בטרם יורה בית המשפט על מכירת הנכס למרבה במחיר בשוק החופשי.

בנסיבות אלו, כאשר במשך 14 שנים שקדמו להגשת התביעה, לא עלה בידי הצדדים לקדם פיתרון, חרף כך שהתובעים עמדו על זכויותיהם במשק, איני רואה כל תוחלת כעת בתליית תקוות כי יתקיים שתוף פעולה בין המחנות הניצים ובעיכוב נוסף בקבלת חלקם של התובעים במשק.

...

סיכום סיכומו של דבר, אני קובעת כי הנתבע 1 הוא היורש שמוכן לקיים את המשק, ויש לאפשר לו בתוך תקופה קצובה שתקבע, להוכיח במבחן המציאות כי הוא מסוגל לפצות את היורשים בהתאם לפסק הדין דנן, שאם לא כן, יומנה כונס נכסים למכירת הנכס בשוק החופשי למרבה במחיר, ולחלוקת התמורה בין היורשים לפי חלקיהם.

מכל מקום, לנוכח צמצום המחלוקות בין הצדדים, ומכוח סמכותי לפי סע' 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה -1995 לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין, אני קובעת כי אין לתת בנסיבות העניין כל נפקות לאי התייצבות תובעים אלה, וכי הם זכאים לפיצוי בגין חלקם בדיוק כמו אחותם, התובעת 11 שהתייצבה ומסרה עדות.

סיכום והנחיות אופרטיביות סיכומו של דבר, ובהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סע' 114 לחוק הירושה, אני קובעת כי הנתבע 1 הוא היורש שמוכן ומסוגל לקבל את הזכויות במשק, וזאת בכפוף לפיצוי שאר היורשים ובכפוף לכל שאר התנאים כמפורט להלן: הסכום הכולל שבו על הנתבע 1 לפצות את התובעים, שאר היורשים, הוא: 1,489,778 ₪.

הוראות סעיף זה מחייבות להציע קודם כל ליתר בעלי הזכויות במשק החקלאי, אפילו אלו הפכו בעלים רק מכוח ירושה, לרכוש את זכויותיו של החייב בנכס, בטרם יותר לבעלי התפקיד לפעול לפירוק השתוף בחלקה 12, שהיא משק חקלאי, בדרך של מכירה לצדדים שלישיים.

לטעמי, משויתר הנושה העקרי על הצורך להיתמנות ככונס נכסים נוסף מטעמי יעילות וחסכון, ומאחר וממילא בית משפט זה מפקח על הליכי ההתמחרות וצריך לאשר כל עסקה, ולאור הניסיון שנצבר ממכירת זכויות אחרות של החייב במקרקעין המצויים במושבה בת שלמה, במסגרת הליך זה, די במינוי בעלי התפקיד ככונסי נכסים שיפעלו בפקוח של בית משפט זה. עיינתי בפסיקה אליה הפנה אותי ב"כ החייב בטיעוניו לעניין זכות הפדיון, וכן להוראות סעיפים 100 ו-101 לחוק, ולא מצאתי כי האמור שם תומך בטענותיו או מחייב אותי לשנות קביעותיי כאמור לעיל.

אני מקבלת את הבקשות של בעלי התפקיד במלואן, כאמור בפתיח לכל בקשה, ממנה אותם ככונסי נכסים על מלוא הזכויות בחלקות אלו, ומורה להם להגיש לחתימה פסיקתא נידרשת.

...

לאור כל האמור לעיל, משהבקשה לפירוק שיתוף מוגשת כדין, מכוח העובדה שבעלי התפקיד נכנסים בנעלי החייב, משנשללו טענות החייב לעניין זכות הפדיון והצעת הפדיון, ונותרה לו אפשרות להשתתף בהתמחרות, היה ויבוצע פירוק השיתוף בדרך של מכירת זכויות לצדדים שלישיים, ראוי כי טענות החייב יידחו ובקשת בעלי התפקיד תתקבל.

משכך דין הבקשות של בעלי התפקיד להתקבל במלואן, וכך אני מורה.

אני מקבלת את הבקשות של בעלי התפקיד במלואן, כאמור בפתיח לכל בקשה, ממנה אותם ככונסי נכסים על מלוא הזכויות בחלקות אלו, ומורה להם להגיש לחתימה פסיקתא נדרשת.