בהתאם לכל האמור הסכים הנתבע למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 17.6.19 לבין מצבו הרפואי של התובע.
לפיכך, מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום האורתופדי לבדיקת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 17.6.19 לבין הליקוי ממנו סובל התובע בגב, לפי העובדות כדלקמן:
6.1 התובע הגיש ביום 17.2.20 טופס תביעה לדמי פגיעה בגין ארוע מיום 17.6.19 עת הרים ארגז והרגיש דקירה בגב התחתון.
בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:
7.1 מהו הליקוי הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?
7.2 האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע בגב לבין הארוע בעבודה מיום 17.6.19 כמתואר בעובדות המקרה?
7.3 האם השפעת הארוע התאונתי מיום 17.6.19 על מצבו של התובע, ככל שהייתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי?
בחוות דעתו מיום 16.5.21 השיב ד"ר אנג'ל לשאלות בית הדין כדלקמן:
הליקוים מהם סבל התובע הנם בקע בדיסקים L4-5 ו L5S1 ושנויים נווניים בכל עמוד השידרה המותני.
האם לא ניתן לראות בכך, לכל הפחות, החמרת מצב?
10.3 בהמשך לשאלה קודמת: אם הממצאים כבר תועדו ב- 1996 ו 1998 מדוע נותח בסמוך לפגיעה שהרי מאז חלפו יותר מ- 20 שנה, התובע המשיך בשגרת חייו ושגרת עבודתו למרות הכאבים והטיפול השמרני שעבר? מה גרם לדעתך לשינוי הקיצוני ולדחיפות בבצוע הניתוח מיד לאחר הפגיעה בעבודה ב 30.6.2019?
10.4 בהתאם לחוות דעתך האם אין מקום לקבוע כי יש לחלוק את הקשר בין מצב קודם גורם גנטי תחלואתי לבין השפעת ארוע התאונה בעבודה אשר האיץ את התפתחות המחלה וגרם לבצוע ניתוח בדחיפות בעמוד שדרה תחתון של התובע מיד לאחר הפגיעה? נא פרט והסבר את תשובתך.
...
ביום 17.2.20 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 1.7.20 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:
"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:
"
ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"
בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת שהוגשו בתיק ומכאן שדין התביעה - להידחות.
המומחה השיב לשאלות באופן חד משמעי והתייחס לכל החומר הרפואי שהועבר אליו ודין טענותיו של התובע בסיכומיו להידחות.
סוף דבר:
דין התביעה להידחות.