מימוש שטר משכון על כלי רכב שננקט במסגרת הליך הבנק נגד החייב

במסגרת ההליכים של הבנק נגד החייב ננקט הליך למימוש שטר מישכון על כלי רכב של החייב אשר נתפס בהתאם לצוו כב' ראש ההוצאה לפועל.

...

מקובלת עליי, מתודית, השקפתו של ב"כ הבנק, לאור החלטתה של הרשמת הבכירה ספרא-ברנע, מהן הסוגיות שניצבות לפתחי.

סוף דבר לפיכך הנני מקבל את התביעה.

הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 132,395 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 16.6.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המשיב 1- הוא הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, שלשם מימוש מישכון על כלי רכב בגין אי קיום התחייבות המשיבה 5 כלפי הבנק, פתח תיק בלישכת ההוצאה לפועל בקריות (תיק 18625-05-19), בגדריו נתפס הרכב והוצא מחזקת המבקשת בחודש 5/2019 (להלן: "המשיב 1" או "הבנק").

ההליך בלישכת ההוצאה לפועל, ננקט נגד המשיבה 5, כך שלטענת המשיבים 1 ו-2 שלשם הבטחת הלוואה שנטלה המשיבה 5 מהבנק, היא חתמה על הודעת מישכון בתאריך 10.12.2018, הרכב מושכן לטובת הבנק, שהושלם ונרשם במשרדי רשם המשכנות בתאריך 16.12.2018 כמשכון מס' 2018361644 (נספח ג' ו-ד' לתגובת המשיבים 1 ו-2).

בתאריך 22.5.2019, ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל, המורה על דחיית בקשתה הנ"ל של המבקשת; ונקבע, כי המישכון הרשום על זכויות החייבת כוחו יפה כלפי המבקשת וככל שצד ג' רכשה זכויות ברכב, אלה כפופות למישכון הרשום על זכויות החייבת בו, וכי הבדיקה שנעשתה על ידי המבקשת לפני הרכישה לא מבטיחה כי היא רכשה את הרכב מבעליו, וזאת לאור כך שהרישום במשרד הרשוי הוא בעל ערך דקלראטיבי ולא קונסטיטוטיבי, ואינו יוצר בעלות והשינוי ברשום אינו משנה בעלות (נספח ט' לתגובת המשיבים 1 ו-2).

המשיבים 3 ו-5 טוענים, כי הבסיס עליו מושתתת הבקשה לכנוס נכסים הנו שטר מישכון מזויף, ואין בידי הבנק שטר מישכון מקורי או הסכם שיעבוד.

...

ומטעמים אלו לשיטת המשיבים יש לדחות את הבקשה לסעד זמני משיקולי יושר, שיהוי, העלמת עובדות והיעדר ניקיון כפיים (סעיפים 116-123 לתגובה).

אשר למאזן הנוחות- המאזן נוטה לטובת הבנק שכן שוכנעתי כי הנזק שייגרם לבנק ממתן הצו עולה על הנזק של המבקשת אם לא יינתן צו המניעה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, לא מצאתי מקום לתת צו מניעה כנגד המשך הליכי המימוש של הרכב, והצו הזמני שניתן ביום 25.6.19 מבוטל.

החייב רכש את הרכב מהמשיבה, שהנה חברה העוסקת בהשכרת ומכירת כלי רכב, בהתאם להסכם שנכרת ביניהם ביום 10.7.17.

המישכון הוטל להבטחת תשלום תמורתו של הרכב ע"י החייב והליכי המימוש ננקטו לאור אי עמידתו בתשלומים החודשיים בהתאם להסכם המימון שהיה צד לו. בזמנים הרלוואנטיים לרכישת הרכב ע"י המבקש, הרכב היה רשום במשרד רשוי ע"ש המשיבה, אשר הסכימה במועד מאוחר יותר לרשום אותו ע"ש המבקש (הרכב הועבר על שמו בחודש 1.18).

שנית ועם כל הבנה לטענותיו של המבקש בדבר נחיצות הרכב, טענות אלה אינן יכולה יכולות לעמוד כנגד זכותה של המשיבה, לממש את המישכון.

שלישית, וזה העיקר, המקום לברר את טענותיו של המבקש בדבר הבעלות ברכב הנו ביהמ"ש, במסגרת התביעה שהגיש ולא בתיק ההוצל"פ. המישכון מושא תיק ההוצל"פ הוטל ונרשם כדין, לפני רכישת הרכב ע"י המבקש ומרגע שהחייב לא כיסה את החוב המובטח באותו מישכון, זכאית המשיבה לממשו בלישכת ההוצל"פ. סמכותו של רשם ההוצל"פ בכגון דא מוגבלת לדיון בטענת פרעתי, שאינה מועלית בעניינינו, ותפקיד הרשם מצטמצם לשאלות הנוגעות לאופן מימוש הנכס.

הרשם הנכבד אמור לבצע את האמור בשטר המישכון כנתינתו ואין לו סמכות "להציץ מאחורי הפרגוד". ברע"א 4114/98 בנק הפועלים נ' לויאן נקבע כי "שטר המשכנתא כמוהו כפסק דין של ראש ההוצאה לפועל ממונה, אך על ביצועו מכוח סעיף 81 לחוק ההוצל"פ. אין זה בסמכותו של ראש ההוצל"פ לקבוע זכויות או חובות שאינם כלולים בשטר המשכנתא...". צד שלישי הטוען לקיומן של זכויות בנכס שנתמנה לו כונס, מופנה לקבלת סעד מבית המשפט המוסמך, בהתאם לסעיף 57 לחוק ההוצל"פ הקובע: "טען צד שלישי שיש לו זכות בעלות או זכות אחרת בנכס שנתמנה לו כונס נכסים, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות לכונס בדבר מילוי תפקידו לגבי אותו נכס בשים לב לאותה זכות, ורשאי הוא להשהות פעולה בנכס כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית המשפט לעניין זכותו; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את ההשהיה במתן ערובה להנחת דעתו". רשם ההוצל"פ איננו מוסמך לעכב את הליך מימוש המישכון לחלוטין ומכוח סעיף 57 הוא יכול להשהות את הליך המימוש לימים אחדים כדי לאפשר לבעל הדין המעוניין בכך להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך (ראה ספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית בעמ' 590-602).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ומצורפיה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת כב' הרשם ובהתאם לסמכותי בתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבה.

כך או כך, אני סבורה כי כב' הרשם צדק בשתי ההחלטות.

טענות המבקש כי המשך הליכי הכינוס יביאו למצב בלתי הפיך וייתרו את התביעה להשבת הרכב, מובנות הן ודומה כי אף נכונות, אם כי המקום להעלאתן הוא בפני ביהמ"ש בהליך האזרחי הנוגע לרכב, ולא בפני רשם ההוצל"פ. לאור כל האמור ומשלא נפלה טעות בהחלטתו של כב' הרשם, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אשר התנהלו על ידי בנק "דיסקונט" טרם הגשת הבקשה למתן צו פתיחת ההליכים, מונה ב"כ הבנק (עוה"ד יונתן סונדרס) ככונס נכסים על כלי רכב אשר היו שייכים לחייב ולחברה שבבעלותו (חברת "אמין בע"מ").

עוד נטען בתצהיר כי במסגרת הסדרים אשר נחתמו מול מושכי השיטריות ולאחר שננקטו על ידי חברת "מ.ל.ר.ן" הליכים לגביית השיקים, הרי שנכון ליום 4.8.2020 סך החובות עמד ע"ס 3,333,030 ₪.

חברת "ק.ל.ס מימון רכב בע"מ", שהנה נושה נוספת אשר הגישה תביעת חוב כנגד חברת "אמין" בסכום של 319,360 ₪ בעקבות מתן הלוואה לחברת "אמין" לצורך רכישת משאית, טוענת כי לאחר שעו"ד נאמן פירסם מודעה בנוגע להגשת הצעות בנוגע לרכישת המקרקעין (עד ליום 10.11.2021) נעשתה פנייה מצד ב"כ אל עו"ד נאמן על מנת לוודא שהליך המכירה אכן נעשה באישורו ובידיעתו, וכי עו"ד נאמן אישר במסגרת אותה שיחה שמצויה בידיו הערכת שמאי מקרקעין מיום 17.12.2019 שלפיה שווי המקרקעין הנו 1,160,000 ₪.

דיון והכרעה : עסקינן במקרה שבו הנאמן נתן את הסכמתו לנושה מובטח לנקוט בהליכי פדיון נכס ממושכן בהתאם להוראת סעיף 247 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, אולם בסופו של יום נמלך בדעתו לאחר תקופה לא מבוטלת, בעקבות מידע חדש אשר הובא לידיעתו בעקבות טענות אשר עלו במסגרת הליך משפטי מצד אחד מהלווים בנוגע למהימנותו של הסכם ההלוואה.

בס' 2.17 נכתב, "יתרת סכום ההלוואה" – לגבי מועד כלשהוא, הסכום הכולל של היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה, כפי שהנה באותו מועד, וכן ריביות מכל סוג שהוא, הוצאות (לרבות הוצאות מימוש הבטוחות ונקיטת הליכי גבייה (לרבות תשלום בעבור שמאות המקרקעין, שכר טירחת עורכי הדין שימונו על ידי הממן ויפעלו עבורו) וכל התשלומים האחרים, מכל מין וסוג שהם, המגיעים באותו מועד למממן מאת הלווים (וכל מי מהם) על פי מיסמכי המימון".

...

לפי טענת "מ.ל.ר.ן", יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שהנאמן אישר בכתב את המשך הליכי המימוש בתאריך 23.11.2020, לאחר שבחן את תביעת החוב על נספחיה ולאחר שבחן לפני ולפנים את טענות המשיבה 2 באמצעות הבהרות בעל פה מצד המשיבה 2.

לטענת חברת "מ.ל.ר.ן", בהינתן העובדה שניתנה על ידה תמורה מלאה בעד המשכון ולאחר שנרשמה משכנתא מדרגה ראשונה כדין, בתום לב ובתמורה לטובתה בהתאם להסכם ההלוואה, ולאחר שהליך מימוש המשכון הגיע לשלב מתקדם, הרי שיש לדחות את בקשת הנאמן לביטול המשכון ולמימוש הנכס, משום שהנאמן לא הצביע על עילה או על סיבה מוצדקת לפסילתו של עו"ד נאמן ככונס נכסים ובפרט לאחר שהשניים שיתפו פעולה זה עם זה לאורך תקופת זמן ארוכה.

בענייננו, הנאמן נתן את הסכמתו לחברת מלר"ן להמשיך בהליכי מימוש במסגרת לשכת ההוצל"פ מבלי שהכריע בתביעתה לגופו של עניין, ולאחר שציין בתשובתו מיום 23.11.2020 (במענה לפניית החברה מיום 12.11.2020) כי עיון בתביעת החוב ובבטוחה הביאו אותו לכלל מסקנה שאין מקום להתנגד להמשך הליכי המימוש ולפדיון הבטוחה.

שונים הם פני הדברים מלקוח אשר מתקשר בעסקת הלוואה והיא ממומשת, ומכוחה מוענקת הלוואה (אפנה אל ע"א 6886/09 עו"ד ארנברג נ' בל"ל, ניתן ביום 7.1.2013); מתוך רצון לקדם את ההליך, ועל מנת שניתן יהיה ליתן הכרעה, סבורני כי ראוי שהנאמן יכריע ראשית בתביעת החוב של הנושה המובטחת, יקבע את היקפה, ויפרט במידת פירוט מוגברת האם יתרת החוב נצברה בגין ניכיון המחאות או הלוואות, וכן יפרט מתי נצברו רכיבי תביעת החוב, על מנת שניתן יהיה למפות את השאלה, האם נתקבלו בידי היחיד כספים לאחר הסכם ההלוואה ורישום השיעבוד, או להיפך; לנתונים אלו ישנה משמעות לגבי הפרשנות הראויה שיש להעניק להתחייבויות כאמור בסעיפי ההסכם הנזכרים לעיל.

ביום 13.10.04 נחתם שטר משכון לטובת הבנק על המכונית להבטחת תשלום הלוואה שניתנה על ידו לשילון בסכום של 55,000 ש"ח. המישכון נרשם ברשם המשכונות ביום 28.10.04.

ביום 9.11.04 הבנק פתח בהליכים נגד שילון למימוש המישכון על המכונית בתיק הוצל"פ מספר 9-04-14320-12 בלשכת הוצל"פ חדרה (להלן: "תיק הוצל"פ").

בתאריך 18.11.04 מונה עו"ד פישר ככונס הנכסים והוסמך לנקוט בהליכים למימוש המישכון (להלן: "הכונס").

יש לציין כי עוד קודם לכן ביום 29.12.04 אושר מכר במסגרת תיק ההוצל"פ כנגד תשלום סך של 105,000 ₪, אולם המציע חזר בו. יש לציין כי שילון ככל הנראה עזב את הארץ ולכן לא היה מעורב כלל בהליכי מכירת המכונית ולא בהליכים בבית המשפט.

מכל הפסיקה הזו וכן מפסק הדין של כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בתיק אזרחי 60467/04 דומיקר בע"מ נ' בנק הפועלים ואחרים (להלן: "פסק דין בנק הפועלים") עולה, כי קל מאוד לזייף את לוחיות הרשוי והקלות שבזיוף והפעמים הרבות שהדבר נעשה מלמדת כי הדרך הנכונה לזהות כלי רכב איננה בהשוואת לוחית הרשוי, שניתנת לרכישה בקלות ולהחלפה, אלא יש להשוות את מספר המנוע ומספר השילדה המוטבעים על מכלולי הרכב עם המספרים המופיעים ברישיון הרכב וזאת בנוסף לבדיקת לוחית הרשוי אל מול המספר ברישיון הרכב.

עוד יש לציין כי בתיק פנחס כהן היה מדובר בבעל רכב פרטי, והוכח לבית המשפט שם כי הנוהל לעניין העברת בעלות ברכב במקרה של אדם פרטי אשר מבקשים להעביר את רכבו באמצעות יפוי כח שונה לאחר התקופה בה הועבר הרכב של התובע כך שבעל יפוי הכח חוייב להציג תעודת זהות של המוכר.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 1 מתקבלת ואני קובעת כי הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 116,920 ₪ כשהם נושאים הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום מכירת הרכב (4.1.05) ועד ליום התשלום בפועל.

התובעת תשלם לנתבעת 2 והוצאות בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

התובעת תשלם לנתבעת 3 הוצאות בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.