מימוש ערבות בנקאית בלתי מותנית: תנאים והשלכות

הכרעה בבקשה לצוו מניעה זמני במקביל להגשת התביעה, עתר התובע למתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהנתבעים לנקוט בהליך גביה נגדו בהוצל"פ בקשר להמחאה בסך 6,500 ₪ שמועד פרעונה 10.5.20, ו/או להציג לפרעון את יתרת השיקים הדחויים שבידיהם ו/או מלנקוט בהליך למימוש הערבות הבנקאית שמסר לנתבעים להבטחת התחייבויותיו לפי הסכם השכירות.

דיון והכרעה השאלה העומדת להכרעה – האם בעקבות ההשלכות הנטענות של משבר הקורונה על הכנסותיו של התובע, עומדת לו הגנת הסיכול לפי 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)? סעיף 18 לחוק הנ"ל קובע 3 תנאים מצטברים אשר בהתקיימם עשוי צד לחוזה להיות פטור מתוצאות ההפרה: קיומן של נסיבות מסכלות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים.

הכרה בטענת סיכול לפי התנאי מותנית בכך שהמניעה היא מניעה של קבע.

...

מאחר ומדובר ב- 3 תנאים מצטברים כאמור, די באי הוכחת התקיימות התנאי הראשון כדי להוביל למסקנה כי התובע לא הוכיח כי יש תחולה בנסיבות תיק דנן לעילת הסיכול עפ"י סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה.

סיכום מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.

בסעיף 2.1 לתנאי המיכרז, כחלק מתנאי הסף, נקבע כי "על המציע להגיש ערבות בנקאית בלתי מותנית בגין הגשת הצעה בהתאם לדוגמת הערבות בנספח המצ"ב כנספח 2.1". בהמשכו של הסעיף נאמר עוד כי "על המציע לצרף במעטפת המיכרז ערבות בנקאית אוטונומית" (ההדגשות הוספו – ד' ב' א').

זאת, בהיתחשב בכך שעוד ביום 4.4.2019 הבנק הוציא ערבות בנקאית התואמת את דרישות המיכרז, ומימוש הערבות הבנקאית ממילא אינו מותנה במסירת כתב הערבות המקורי לבנק.

במובן זה, קיים הבדל מהותי בין גישת חברתי לזו שלי: בעוד שחברתי סבורה כי יש להקיש בין המקרה שלפנינו לבין מקרים שבהם נפל פגם בכתב הערבות, לדידי, את השלכות צרופו של עותק מכתב ערבות מקורי להצעה יש לבחון לפי אמות המידה החלות בכל מקרה אחר שבו לא צורף להצעה מיסמך אשר נידרש על פי תנאי המיכרז.

...

סוף דבר, לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעורים ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, באופן שהחלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעת המשיבה תבוטל, ויהא עליה לשוב ולדון בהצעות שהוגשו בפניה – ובהצעת המשיבה בפרט – לצורך קביעת הזוכות במכרז.

להלן אביא את נימוקיי למסקנה זו. חברי עמדו שניהם על עקרון השוויון בדיני המכרזים, כאשר פגם בהצעה המעניק למציע יתרון לא הוגן על פני מציעים אחרים, די בו כדי לפסול את ההצעה, וזאת אף אם מדובר בהצעה טובה יותר מבחינתה של הרשות עורכת-המכרז.

נוכח כל האמור לעיל, דעתי היא שיש לראות בהגשה של העתק מצולם של כתב הערבות הבנקאית במקום כתב הערבות המקורי, כפגם המצדיק את פסילת ההצעה, אפילו אם התיימרה המשיבה לתקן את הדבר מיד לאחר מכן.

דא עקא, יש בפסק-הדין בעיניין תורג'מן גם הנחיה באשר לתוצאתו של חסר טכני שארע תוך כדי מימוש זכויות של צד במשולש יחסים זה, ונודעת לכך השלכה על טענות המבקשת אשר ניצבות ביסוד הבקשה.

מוטב הערבות לא עשה כן ובדרישת החילוט שהיפנה לבנק לא כלל משפט זה. בית-המשפט העליון היתייחס לכך, הטעים כי "ממושה של ערבות בנקאית אכן מותנה בקיום דווקני של התנאים המפורטים בכתב הערבות [...]", ובה בעת סבר כי מדובר בחסר טכני שהנו בר תיקון [שם, בפס' 6].

...

הבקשה נדחית אפוא.

ככל שיתחוור שניתן להעביר את הסכום המופקד רק לבנק – במעמדו כמפקידו בקופת בית-המשפט, אני מורה כי סכום הערבות יועבר מקופת בית-המשפט לבנק, ועל הבנק להעבירו לחברת אפריקה באמצעות באת-כוחה מייד עם קבלתו.

המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות הבקשה בסך 11,700 ₪ (כולל מע"מ), זאת תוך שלושים יום מעת המצאת ההחלטה לידיה וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

כל עוד הבנק לא החריג מהשיעבודים דירה ספציפית על פי תנאי ההחרגה המפורטים גם בהסכם הלווי וגם במסגרת מכתבי הכוונות המותנים שנמסרו לכל דייר והכוללים את התנאי של תשלום מלוא תמורת הדירה לבנק באמצעות שוברי התשלום, השיעבודים הנם שרירים וקיימים וגוברים על טענות הדיירים.

בצדק רב ציין הבנק בתגובתו בהקשר זה כי העתרות לבקשה תהיה בעלת השלכות רוחב, מנוגדת להוראות הפסיקה והוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר ותחשוף בנקים לאחריות רחבה מזו שהם מוכנים או יכולים לקחת על עצמם וכך תביא להמנעות בנקים מללוות פרויקטים, על ההשלכות הרחבות שיהיה למהלך מעין זה. כן דחה בית-המשפט את טענת רוכשי הדירות לקזוז מכוח סעיף 255 לחוק חידלות-פרעון (טענה שלא נטענה בפניי, אך, בכל הכבוד, אני מסכימה לגישתה של כבוד השופטת טאובר בעיניין זה).

השוו גם לע"א 8343/01 עובדיה ואח' נ' סיבל נהריה בע"מ (בכינוס נכסים) ואח' (24.6.2004), בו נקבע כי מימוש ערבויות בנקאיות מכוח חוק המכר אפשרי רק במצבים של אי-מסירת הדירה או של אי-התאמה מהותית, קרי מקרים קצוניים וחריגים ביותר בהם אי-ההתאמה יורדת לשורש עסקת מכר הדירה.

...

מכלל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לפתרון אותם כשלי-שוק, הרי שבמלוא הזהירות (שכן העניין לא נדון בפניי במלואו ומדובר בהערות עקרוניות בלבד מזווית הראייה של מותב אחד מסוים), אני סבורה כי האחריות לכך מוטלת על שכמו של הממונה, כגורם אשר הוא למעשה המאסדר של תחום חדלות-הפירעון בישראל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לצד זאת, הורה בית המשפט למבקש להפקיד ערובה להבטחת ניזקי המשיבים בגין עיכוב פינוי הנכס בסך כולל של 250,000 ש"ח, כאשר סך של 150,000 ש"ח מתוכם יופקד במזומן או בערבות בנקאית והיתרה תופקד באמצעות הודעת קזוז בלתי מותנית מתוך יתרת התמורה שעל המשיבים לשלם למבקש (להלן: הודעת הקזוז).

מנגד, לשם מימוש "ערבות", נקבע בפסיקה כי המבקש אינו נידרש להראות כי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה, אולם עליו להוכיח את הנזק שניגרם כתוצאה ממתן הסעד, כפי שנידרש בכל היתדיינות אזרחית (רע"א 9308/08‏ אלול נ' רביב, פסקה 9 (21.4.2009); עניין רון, פסקה 9; עניין דן סנטר, פסקה 9).

כמפורט לעיל, במסגרת תקנות סד"א בוטלה ההבחנה בין "ערבון" ל"ערבות" ונקבע הסדר מאוחד בדמות "ערובה". בנסיבות אלה, ובהנתן שההסדר שאומץ בתקנה 101 לתקנות סד"א דומה בלשונו לתקנה 371(ג) לתקנות הישנות שעסקה בהחזרת "ערבות", אין זה פשוט לומר כי השמטת התנאים הקונקרטיים לחילוט "ערבון" (הן התנאי שעניינו בכך ש"הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין" והן המילים "חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם") הנה חסרת משמעות (ראו גם: יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 554-553 (מהדורה שלישית, 2023)).

מכל מקום, אינני נידרש במקרה דנן להכריע בשאלת השלכות השמטת התנאים שנקבעו בתקנה 137(א) לתקנות הישנות מתקנות סד"א (שאלה אשר גם כלל לא הועלתה מצידו של המבקש).

...

בנוסף, נוכח התרשמותו החד-משמעית ממהימנות עדותו של עו"ד קריכלי, לא מצא בית המשפט צורך להכריע בין חוות הדעת הגרפולוגיות השונות שהגישו הצדדים על אודות זיוף חתימת המבקש, מה גם שהמבקש בחר שלא למסור למומחית מטעמו את מסמכי המקור, באופן אשר שלל את האפשרות כי תינתן על ידה חוות דעת מלאה ומקיפה בסוגיה שהתבקשה לחוות את דעתה עליה.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.