מימוש משכנתא ראשונה על בית מגורים

הבנק מציין עוד כי המבקשת 1 משלמת מדי חודש תשלום בסך 8,000 ש"ח עבור משכנתא מדרגה ראשונה הרובצת על בית המגורים (יובהר כי משכנתא זו היא נפרדת מהמשכנתא העומדת במוקד העירעור דנן, ומשולמת לבנק דיסקונט).

אשר על כן ראיתי לנכון לעכב את האפשרות למימוש המשכנתא עד להכרעה בעירעור, וזאת בכפוף להתקיימות התנאים הבאים: ראשית – תנאי לעיכוב מימוש המשכנתא מדרגה שניה נושא העירעור הוא שהמבקשים ימשיכו לשלם את המשכנתא מדרגה ראשונה על דירת המגורים לבנק דיסקונט, וזאת באופן רציף עד להכרעה בעירעור (לעניין זה ראו: פסקה 79 לפסק הדין; פסקה 10 לבקשה; פסקה 48 לתגובת הבנק).

...

כן נפסק כי המבקשת תשלם את שכר טרחת הבנק בסך 20,000 ש"ח. כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ולצדו את בקשת עיכוב הביצוע דנא.

חרף כך החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי.

הסיבה היא שעסקינן בדירת מגורים והלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי "אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד" [ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, פסקה 6 (29.1.2007)].

בכפוף להתקיימות כל התנאים האמורים, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

בקשה זו הוגשה לא מכוח מעמדו של בנק הפועלים כבעל משכנתא ראשונה על בית המגורים, אלא מכוח עיקול זמני שהוטל לטובת בנק הפועלים על בית המגורים בתא"ק (מחוזי ת"א) 1737-07-12, בגין חוב לא מובטח של החברה לו ערב מר מימון, ובגין חוב אישי בלתי מובטח של מר מיימון בחשבון העו"ש. ביום 14.6.2015, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוריתי על צירוף בנק הפועלים כנתבע פורמלי לתיק.

זו המשמעות הפשוטה של משכנתא, ובמועד בו נחתם ההסכם הראשון בני הזוג מימון לא רק שמשכנו כבר את בית המגורים במשכנתא הראשונה, אלא היו מצויים בהליכי מימוש של בית המגורים בעקבות פעולות מימוש בהם נקט הבנק; שנית, עו"ד הרצברג העידה כי הסבירה לבני הזוג מימון את משמעות ההסכם הראשון ושטר המשכנתא.

...

כך בוודאי כאשר הליכי פשיטת הרגל נפתחו רק למעלה משנה וחצי לאחר מועד העמדת הכספים, ואף הם בוטלו בסופו של דבר (והשוו סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל המאפשר לבטל שעבוד כאשר בקשת פשיטת הרגל הוגשה בתוך שלושה חודשים מיום יצירת השעבוד, ואף זאת רק כאשר על סמך אותה בקשה הוכרז האדם פושט רגל).

לעניין דרך המימוש, הרי שבשים לב לכך שכבר הוחל בהליכי מימוש המשכנתא הראשונה, סבורני כי אך נכון הוא שכונס הנכסים אשר מונה לעניין זה, עו"ד אברהם גולדברג, הוא שיטפל גם במימוש המשכנתא השנייה, וכי יעשה זאת בהתאם להוראות שיינתנו לו על ידי רשויות ההוצאה לפועל ובית המשפט של פשיטת רגל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני להורות לרשם המקרקעין לרשום משכנתא שניה על בית המגורים לטובת מר עמר.

בבקשה צוין כי בחודש יוני 2020 הגישו המבקש וחברת ר. רפאל אחזקות בע"מ שבבעלותו בבית משפט זה המרצת פתיחה כנגד המשיבה (ה.פ. 53024-06-20) בה ביקשו להורות על ביטול הסכמי ההלוואה ובמסגרתה הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא על בית מגוריו של המבקש בכפר שמריהו ששועבד כבטוחה לטובת המשיבה.

בבקשתו נטען כי לאור מועדי ההפרות השונים שנקבעו על ידי המומחה לא ניתן לקבוע מי הפר קודם את ההסכם – המבקש או המשיבה ולפיכך ההסדר הדיוני אינו תואם את הנסיבות שנוצרו וכי על בית המשפט לקבוע מי הפר ראשון את הסכמי ההלוואה.

...

אין ספק שהאירועים שהתרחשו במסגרת ההליך הקודם - ובכלל זה ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של החלטה, חוות הדעת של המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, הבקשות שהוגשו ובמיוחד החלטות בית המשפט – משליכים על בקשה זו ולא ניתן לנתקם בבחינת התשתית העובדתית לבקשה, הן בכל הקשור לשאלת סיכויי התביעה והן באשר למאזן הנוחות, כשהמסקנה העולה מהם היא כי הכף בשני המבחנים אינה נוטה לטובת המבקש.

לאור כל האמור, מסקנתי היא כי אין מנוס מדחיית הבקשה לעיכוב נוסף של הליכי המימוש, הן של המשרד והן של הבית.

לאור האמור, ובהינתן סכום החוב לגרסת המבקש אך תוך התחשבות בזמן שחלף עד היום, אני מורה כי יתרת הכספים שיוותרו לאחר מימוש הנכסים ולאחר ניכוי הוצאות הכינוס המכירה ומיסים, מעבר לסכום של 15 מיליון ₪, תופקד בתיק ההוצאה לפועל או על-פי הוראות שייתן ראש ההוצאה לפועל, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ההליך הקודם: כאמור לא מדובר בהליך ראשון בו מנסים בני הזוג לטעון לבטלות המשכנתא על בית מגוריהם.

לאור ההתדיינויות וההליך הקודם, המבקשים כבר נהנו מחמש שנות מגורים בביתם מעת שהוגשה המשכנתא לראשונה למימוש בהוצל"פ; וגם בהוצל"פ אין חולק שמדובר על דיון בסידור חלוף למבקשים.

...

ראה למשל דברים שנאמרו בפס' 6 לפסק הדין שבע"א 9774/05 דורון ראובן נ' מאוריציו רוקח (18.4.2007): " דין הערעור להידחות. אכן, כתבי הטענות בפני הבורר ובפני בית המשפט המחוזי אינם זהים, אך מתייחסים הם מבחינה מהותית לאותה מסכת עובדתית שעניינה ההסכם בין בעלי הדין (השוו: ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש מושב עובדים פ"ד לח (4) 797). לשיטת המערער, נודעו לו תוצאותיה הכספיות הסופיות של העסקה בחודש ינואר 1999, היינו, כשנה לפני שניתן פסק הבורר. בנסיבות אלה היה על המערער לבקש לתקן את כתב התביעה באופן שגם טענותיו בנוגע להתחשבנות בינו לבין המשיב תידונה לפני הבורר. כלל מיצוי העילה אינו חל רק על טענות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה עליהם להעלותן במסגרת אותו הליך. מטרתו המעשית של הכלל היא למנוע מבעל דין, שהיה לו יומו בבית המשפט או אצל הבורר, להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באותו עניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון (ראו ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם), בסעיף 9 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל, והאסמכתאות המצויינות שם). מטרתו של הכלל חורגת מעניינם של בעלי הדין במקרה הקונקרטי. הכלל בדבר מעשה בית דין נשען על שיקולים שבתקנת הציבור, ומשקף את הצורך להבטיח ניהולו של משפט באופן יעיל, ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי בהתדיינויות חוזרות ונשנות בין בעלי דין (וחליפיהם) אודות אותם עניינים (ראו שם)." יש לומר כי הבנק כלל אינו מתכחש לכך שהמבקשת הנה ערבה יחידה במובן סע' 19 של חוק הערבות, ביחס לאותה ערבות עליה חתמה, להלוואה בסך 850,000 ₪, וביחס אליה בלבד.

אני דוחה אפוא הבקשה לסעד זמני.

ביום 7.5.2023 הגישו המבקשות לבית-משפט זה תביעה נגד המשיבים, בה עתרו ליתן להן סעדים של הצהרה ומניעה: להצהיר כי לא היתקיימו התנאים המאפשרים למשיבים לממש את המשכנתא על בית המגורים של המבקשות הבנויים במקרקעין, להצהיר כי הליכי המשכנתא כפופים להגנות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל בגין דיור חלוף ובחוק הגנת הדייר וליתן צו מניעה קבוע שאוסר על המשיבים לפנות את המבקשות מבתיהן.

כדי לצדד בטענה כזו ולהוכיחה, היה על המבקשות להתכבד ולצרף לבקשה תצהירים של אחמד ומוחמד, לפיהם הם לא יידעו את המבקשות על ההליך שננקט למימוש המשכנתא בהוצאה לפועל ועל ההחלטות שניתנו בו. תצהירים כאלו לא הוצגו והדבר מעיד על מבוקשן הירפה של המבקשות לטעון, לראשונה בעומדן לחקירה נגדית היום, כי לא ידעו על קיומו של הדיון בתיק ההוצל"פ. מדובר בטענה שאין בה כל אמת והיא לא הוכחה במידה הדרושה לשם קבלת הבקשה לצוו זמני.

...

בנסיבות הללו, אני קובעת כי המבקשות לא הראו זכות לכאורה שיש בה ממש.

הבקשה ליתן צו זמני לעיכוב הפינוי נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים ביחד ולחוד את הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ, זאת תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא להן ההחלטה.