מימוש מיידי של זכיית פסק דין זכותו של הזוכה

דיון והכרעה בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, נקודת המוצא של בית הדין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין והכלל הוא שהזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי[footnoteRef:2].

אלא שלצד זאת ניצבים השיקולים הבאים: לכל אחד מהזוכים על פי פסק הדין האיזורי נפסק סכום של עשרות אלפי ₪; מדובר ב-19 זוכים ובצוע התשלום למספר כזה של זוכים כרוך בהקצאת משאבים לא מבוטלת העשויה לרדת לטמיון אם יתקבל העירעור; הדיון בעירעור קבוע ליום 7.9.2020, כך שהעתרות לבקשה לא תגרור דחייה ממושכת של תשלום כספי הזכייה, אם יידחה העירעור.

...

ולפיכך טענות המדינה הנוגעות לפרשנות שגויה של סעיף 8 לחוק דינן להידחות.

לעניין מאזן הנוחות – אנו סבורים כי זה נוטה לטובת המדינה.

שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, מוביל למסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין האזורי עד להכרעה בערעור, וכך אנו מורים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

כפי שנקבע בע"א 8261/17 מזל לוי נ' שוקי (יהושע) שועלי – נאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב (1.11.17), פסקה 15: "כידוע, הלכה היא כי בעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי. לפיכך, ככלל, ולמעט במקרים חריגים, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין מושא העירעור. על המבקש לסטות מכלל זה להוכיח שני תנאים מצטברים והם: כי סכויי העירעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תדחה בקשתו לעיכוב ביצוע, עלול להגרם לו נזק בלתי הפיך מבלי שתהא אפשרות להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל לבסוף עירעורו... בין שני תנאים אלה מיתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות", לפיו ככל שישתכנע בית המשפט כי סכויי העירעור להיתקבל טובים יותר, כך יקל הוא בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך.

בנסיבות אלו, הכלל האמור לעיל שלפיו הזוכה בפסק הדין זכאי למימוש זכייתו באופן מיידי, מטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, תוך מתן הבטחונות המתאימים למניעת החשש שלפיו התובעת תפעל להעברת זכויות לצדדי ג', באופן שעלול להציב את הנתבעת 1 בפני מצב בלתי הפיך, גם אם תזכה בעירעור.

...

התובעת בתגובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה מאחר וסיכויי הערעור אפסיים, ובכל הנוגע למאזן הנוחות לא הוגש תצהיר שיש בו כדי לתמוך בטענות הנתבעת 1 וכי אין כל ראיה על כוונת התובעת למכור את הזכויות במקרקעין שאמורות להירשם מחדש על שמה בהתאם לפסק הדין.

לפיכך טענה התובעת כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ללא כל תנאי אך לחילופין הסכימה לרישום צו איסור דיספוזיציה על הזכויות שירשמו על שמה במקרקעין, תוך חיוב הנתבעת 1 בהפקדת ערובה מתאימה ולחילופי חילופין וככל שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע, התובעת דרשה כי ירשם צו איסור דיספוזיציה על הזכויות הרשומות כיום על שם הנתבעת 1.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, זאת בכפוף לאימוץ הצעתו החילופית של ב"כ התובעת בדבר רישום צו איסור דיספוזיציה באופן שימנע מהתובעת למכור את הזכויות במקרקעין נשוא התובענה עד למועד בו תכריע הנתבעת 1 אם יוגש ערעור על ידה.

בנסיבות אלו, כל שאוכל לקבוע הוא כי סיכויי הערעור אינם ברורים ובכל מקרה מן הראוי שערכאת הערעור היא שתקבע ממצאים בסוגיה זו, וההכרעה בבקשה שלפני צריכה להתבסס בעיקרה על שאלת "מאזן הנוחות". בענין זה אני סבור כי מאזני "מאזן הנוחות" בין הצדדים מאויינים, ובצד החשש של הנתבעת 1 שמא התובעת תעביר זכויות במקרקעין נשוא התביעה לצד ג', קיים חשש זהה במשקלו של התובעת שמא הנתבעת 1 תפעל אף היא לסיכול ביצועו של פסק הדין בדרך של העברת זכויות לצד ג'.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל ובהמשך לפסק הדין ולנוסח הפסיקתא שהוגשה ביום 17.8.20, אני מורה לרשם המקרקעין בחיפה לבטל את פעולת הרישום שבוצעה ביום 23.3.15 על פי שטר מס' 14124/2015/1 במסגרתה הועברו 1000/79442 חלקים מזכות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 17151 (להלן- " המקרקעין"), מהתובעת – נג'מה הלון, ת"ז 020482683 (להלן: "התובעת"), לנתבעת 1 – לילי הלון, ת"ז 054469432, ובהתאם יוחזר הרישום בחלקים האמורים במקרקעין לשמה של התובעת, כפי שהיה עובר לביצוע פעולת הרישום לעיל.

כמו כן אני מורה לרשם המקרקעין לרשום על זכויות התובעת במקרקעין, אך ורק בחלקים האמורים לעיל, בד בבד עם ביצוע השבת הרישום על שמה, הערה בדבר צו איסור דיספוזיציה שלפיו התובעת לא תהיה רשאית לבצע כל דיספוזיציה באותם 1000/79442 חלקים שירשמו מחדש על שמה, עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ו/או העליון אשר יבטלו את הצו האמור.

דיון נושא עיכוב ביצועו של פסק דין מוסדר בתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 ועל פיה זכותו של בעל דין שקבל יומו בביהמ"ש וזכה בדינו, לפעול למימוש זכייתו, על אף כל זכות שיש למפסיד לערער על ההחלטה ) ע"א 6824/97 יעקב בן שחר נ' גיל סוחה ואח' ).

עם זאת, הנזק הוא בכך שאם יעוכב ביצוע פסק הדין, יחלו הליכי מימוש העיקול רק עם מתן פסק הדין בעירעור, וכאמור, על פי הפסיקה זכאי הזוכה למימוש זכייתו באופן מיידי.

...

הסכום בו חויבו המבקשים בפסק הדין הוא סכום גבוה, ואני סבורה כי הצליחו להצביע על קיומו של חשש שאם יתקבל הערעור, עשוי להיות למשיבה קושי להשיב להם את מלוא הסכום.

על כן, אני סבורה כי ראוי לאפשר להם עיכוב ביצוע לזמן קצר, על מנת לבחון אפשרות כזו.

לסיכום, מצאתי כי איזון ראוי בין מכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל יימצא בעיכוב ביצוע חלקי, לזמן מוגבל, כמפורט להלן: ביצוע פסק הדין, למעט הסכום שנפסק כהוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד, יעוכב עד ליום 10.9.23, על מנת לתת למבקשים אפשרות לבצע את התשלום מבלי לממש את העיקול שהוטל על זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקה 141 בגוש 10207.

דיון והכרעה נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי.

...

בית הדין זקף לחובת המעסיקה את העובדה כי "לא הוגשו היומנים המקוריים ולא הוגשו גם הדיווחים החודשיים למל"ל, על מנת לבדוק אם יש התאמה בין השעות ששולמו לחברה ובין השעות ששולמו לתובעת". מנגד, קבע בית הדין כי "אין לקבל במלואה את גרסת התובעת ומנגד לא הוכחו הדיווחים על בסיסם חישבה הנתבעת את השכר". במצב דברים זה קבע בית הדין האזורי כי "הנכון על פי דין הוא לפסוק לתובעת אם כך - לפי החזקה שבחוק הגנת השכר - תשלום לפי 60 שעות נוספות בחודש". בית הדין ערך תחשיב הזכאות מכוח החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: החזקה), והפחית מתחשיב זה את גמול השעות הנוספות ששולם לעובדת "בזמן אמת". בית הדין הוסיף וציין בפסק דינו כי "אנו מודעים לכך שההכרעה כולה מבוססת על נטלי ראיה ומנוגדת לרישום החודשי בתלוש השכר של התובעת. אולם כאמור, בהקשר זה התנהלות הנתבעת מבחינה ראייתית היא בעוכריה. נוסיף, שהתובעת העידה שחשה שלא משלמים לה את מלוא שכרה ופנתה במהלך התקופה לחברה שמצידה הסבירה לה שהכל בסדר". טענות הצדדים לטענת המעסיקה יש להיעתר לבקשתה לאור סיכויי הערעור הגבוהים ומאזן הנוחות.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

בשקלול השיקולים, ובפרט נוכח היות השאלה המתעוררת בתיק זה ראויה לדיון – החלטתי להיעתר לבקשה ולעכב ביצוע תשלום סכום של 73,210 ₪ בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין עד ליום 10.9.23.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת ותשלום סכום של 73,210 ₪ יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין עד ליום 10.9.23.

דיון נושא עיכוב ביצועו של פסק דין מוסדר כיום בתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 ועל פיה זכותו של בעל דין שקבל יומו בביהמ"ש וזכה בדינו, לפעול למימוש זכייתו, על אף כל זכות שיש למפסיד לערער על ההחלטה.

" ראו גם עניין דוד מזרחי הנ"ל שם נפסק: "והלכה ידועה היא כי ביצועו של פסק דין מעין זה יעוכב אך במקרים חריגים במיוחד, שכן ככלל, יש להניח כי תשלום כספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך. אשר על כן, נקבע כי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים בהם קיים חשש ממשי שהמבקש את עיכוב הבצוע לא יוכל לגבות את כספו בחזרה אם עירעורו יתקבל, או כאשר ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך (ראו: ע"א 9038/18 חזק נ' אלרואי, פסקה 6 (16.1.2019); עניין ספדי, פסקה 6; ע"א 4749/20 אלימלך נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 7 (6.8.2020))." אשר לסכויי העירעור - בזהירות המתחייבת בשלב מקדמי זה של ההליך, ומבלי לקבוע מסמרות, אומר כי פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות, והלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ (15.1.2004)).

כאמור, על פי הפסיקה זכאי הזוכה למימוש זכייתו באופן מיידי, ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות דחיית התשלום, או אילוץ המשיבה לקיים הליכים משפטיים לשם מימוש השיעבוד בעתיד.

...

בפסק הדין, התביעה העיקרית, שהוגשה ע"י המשיבה, התקבלה בחלקה והמערער חויב לשלם למשיבה סך של 869,516 ₪ בניכוי סך של 218,012 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכר טרחה המגיע למערער בגין הגבייה.

באשר לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי אלה טובים שכן דינה של התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות.

אין בידי לקבל את הצעת המבקש לבטוחה חלופית ע"י שעבוד או רישום הערת אזהרה על נכס מקרקעין הנמצא בבעלותו בחדרה.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.