מימוש ימי מחלה צבורים בפנסיה

עד למועד חתימתו של ההסכם הקבוצי בשנת 2011, רק עובדים שיעבדו בחוזים אישיים או עובדים שקבלו שכר מכוח הקבוע בהסכמים קבוציים ובוטחו בפנסיה תקציבית, היו זכאים לפדיון ימי מחלה לאחר פרישתם (סעיף 5א לחוזר המשותף), כאשר ההסכם הקבוצי משנת 2011 בא לשנות מצב זה, תוך שהוא קובע שגם עובדים המבוטחים בפנסיה צוברת יהיו זכאים לפדיון ימי מחלה בכפוף למספר תנאים מצטברים, שלטענת המדינה התובע איננו עומד בהם ועל כן יש לדחות תביעתו.

בהתאם לכך, טען התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן: "אני חושב שבתוך הקבוצה כל הטענה שלי על שמגיעים לי הפדיון ימי מחלה זה חלק ממימוש זכויות סוציאליות אישיות שמגיעות לי על פי ההסכם ובטח ביחס לעובדים אחרים בסקטור שלי שמקבלים אותם. גזברים ובעלי תפקיד חוזים בכירים שבפנסיה תקציבית שכן מקבלים את זה. בתחושה שלי אם המטרה של פדיון ימי מחלה היא לעודד עובדים שיהיו בעבודה ולא יממשו את כל ימי המחלה שלהם ואני צברתי לפי הספירה 540 ימי מחלה זה מעיד על כמה ימים לא נעדרתי מהעבודה מתוך מסירות למקום העבודה. זה נושא אחד. הדבר השני, אני חושב שזכויות סוציאליות שבתקופת כהונתי הקפדתי שיהיה לכל העובדים אני חושב שאסור לפגוע בעובדים לא משנה באיזה סקטור או תפקיד הם נמצאים" (פרוטוקול מיום 07.02.2016, עמ' 9 שורות 21-28).

...

אני מקבל את טענת ב"כ המדינה, כי העובד הבוחר במתכונת העסקה של חוזה עבודה אישי, בוחר במתכונת עבודה זו על מכלול יתרונותיה וחסרונותיה וכי הוא לא יכול ולבקש שיחולו עליו גם הסכמים קיבוציים שלא אמורים לחול עליו.

אני מקבל את עמדת המדינה במלואה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

הנתבע אמנם לא מסר הסבר לתיקון ואיננו פוסלים את האפשרות שהצדדים שתפו פעולה בעיניין זה לצורך הבטחת פנסיית הנכות של התובע, אך מכל מקום די לנו בכך שבזמן אמת הנפיק הנתבע לתובע תלושי שכר המבטאים מימוש ימי מחלה ובצרוף יתר הנימוקים שהובאו לעיל – אנו מעדיפים להסתמך עליהם מאשר על עדותו של התובע בעיניין.

כעולה מקביעתנו לעיל, משתמה זכאותו של התובע לחופשת המחלה שצבר הוא מימש ימי חופשה בחודש 10/16, אלא שמעיון בלוח השנה עולה כי בחודש זה חלו כל חגי תשרי (כאמור בסעיף 45 לסיכומי התובע).

...

דמי הבראה הנתבע אמנם טען כי שילם לתובע דמי הבראה אך אין חולק שאין לכך ביטוי בתלושי השכר ובהעדר ראיה לתמוך בטענתו בעלמא של הנתבע, אנו קובעים כי התובע לא קיבל תשלום עבור דמי הבראה בכל תקופת עבודתו.

האישור האמור מהווה אסמכתא להיותה של קרן הפנסיה האמורה פעילה במועד תחילת עבודתו של התובע ובהעדר ראיה לסתור, אנו קובעים שהוכח כי התובע התקבל לעבודה כשהוא "מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו", כהוראת סעיף 6.

משלא נמסרה על ידי הנתבע כל הצדקה לאי מסירת הודעה כנדרש וראינו כי חלק מזכויותיו של התובע לא שולמו כדין – הבראה ופנסיה וניתן היה להסדירן באמצעות מסירת הודעה כדין, בה היה התובע יכול לדווח על קרן הפנסיה ולדעת את זכויותיו על מנת לעקוב אחר קבלתן, ומנגד, מדובר במעסיק המעסיק עובדים ספורים ולא מצאנו כי התנהגותו בעניין זה נעשתה בכוונת מכוון או במטרה להמנע מתשלום זכויותיו של התובע, אנו מחייבים את הנתבע בתשלום פיצוי בסך 1,000 ₪ ברכיב זה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה שנתית בסך 5,893 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 3.9.17.

הליכים קודמים וטענות הצדדים במוקד הדיון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (פר"ק 31163-01-26, כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ), שלפיו, כפי שיוסבר, משיבים 4-1 (להלן: העובדים) אינם זכאים לקיצבת או פנסיית נכות או מחלה (להלן: הקצבה או הקיצבאות) ממשיבים 7-5 (להלן: המשיבים או הנאמנים), וספק אם הם זכאים לפדיון ימי מחלה.

המערערת שם, הקרן, גרסה כי בהתאם לסעיף 33 לתקנונה, אותו הסעיף בו אנו עוסקים, רק לאחר מימוש ימי המחלה הצבורים לעובדים מכוח חוזה העבודה האישי והנוהג קמה לה חובה לשלם להם קיצבאות.

...

כחברי אף אני סבור כי בנסיבות העניין, אין צורך להכריע בשאלה האם תקופת הזכאות לדמי מחלה אשר במהלכה אין לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו מוגבלת לתקופה הקבועה בחוק – או שמא בתנאים מסוימים עשויה היא להיות ארוכה יותר.

מצאנו אפוא כי העובדים החולים פוטרו כדין.

משאלה הם פני הדברים, מקובלת עלי עמדת חברי, השופט נ' הנדל, כי החברה אינה מחויבת עוד בתשלום דמי מחלתם.

הינה כי כן, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את מידת השפעת הנכות הרפואית בפועל על כושר עבודתו, ואולם בהיתחשב בגילו הצעיר ערב התאונה [עשרים ושלוש שנים] וגילו הצעיר כיום [עשרים ושבע שנים]; אופי וטיב הנכויות הרפואיות ובפרט משמדובר בנכויות מיצטברות; העובדה שהוא עובד אצל בן משפחתו ולא ניתן לשלול אפשרות, שככל שהיה עובד במקום עבודה אחר מצבו הרפואי היה עומד לו לרועץ, הרי שממילא גם לא ניתן לשלול אפשרות, כי הנכות הרפואית בכל זאת משפיעה על כושר עבודתו ולא ניתן לומר, כי הנכות נטולת כל משמעות תפקודית.

הפסד שכר לעבר התובע עותר לפצוי גלובלי בסך של 50,000 ₪ [ראו סעיף 17(1) לתחשיב הנזק מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהיעדר הפסד שכר בפועל או מימוש ימי מחלה, אין מקום לפצוי התובע בראש נזק זה [ראו עמודים 2-3 לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת].

סוף דבר התביעה מתקבלת ונזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 814,767 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 701,067 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 53,700 ₪ _____________________ 814,767 ₪ הנתבעת תישא בתשלום סכום הפצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טירחת עו"ד כדין; אגרה ויתרת האגרה השנייה.

...

מכאן ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בשים לב מחד גיסא, לעובדה שהתובע שב לעבודתו מיד לאחר התאונה; עדותו, לפיה הוא לא העסיק עוזרת בית בשכר מאז התאונה (עמוד 6 בשורות 13-14) והעדר ראיות אובייקטיביות רלוונטיות, ובהינתן מאידך גיסא, שיעור הנכויות הרפואיות המצטברות וההנחה הסבירה, כי הוא נדרש בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ונזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 814,767 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 701,067 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 53,700 ₪ _____________________ 814,767 ₪ הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין; אגרה ויתרת האגרה השנייה.

התובעת אינה עותרת להפסד בגין מימוש ימי מחלה ועתירתה אינה אלא לפצוי בגין הפסד שכר שניגרם לה לנוכח העדרות נטענת בחודש אוגוסט 2018.

הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] התובעת עותרת לפצוי בראש נזק זה לפי שכרה הממוצע כיום העומד לטענתה על סך של 11,400 ₪ ונכות תפקודית בשיעור של 30% וכן לפצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% (עמוד 8 בשורה 29 – עמוד 9 בשורה 21), בעוד הנתבעת טוענת, כי בהיעדר השפעה בפועל של הנכות הרפואית על תיפקודה התעסוקתי של התובעת, היא זכאית לכל היותר לפצוי גלובלי בסך של 75,000 ₪ בראש הנזק האמור (עמוד 16 בשורה 14 – עמוד 17 בשורה 28).

עם זאת ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בשים לב מחד גיסא, לעובדה שהתובעת שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה; עדותה, לפיה היא לא העסיק עוזרת בית בשכר לאחר התאונה (עמוד 33 בשורות 12-13) והיעדר ראיות אובייקטיביות רלוואנטיות, ובהנתן מאידך גיסא, שיעור הנכויות הרפואיות המצטברות וההנחה הסבירה, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-מישפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותה בראש נזק זה בפצוי גלובלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 30,000 ₪.

...

עם זאת ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בשים לב מחד גיסא, לעובדה שהתובעת שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה; עדותה, לפיה היא לא העסיק עוזרת בית בשכר לאחר התאונה (עמוד 33 בשורות 12-13) והעדר ראיות אובייקטיביות רלוונטיות, ובהינתן מאידך גיסא, שיעור הנכויות הרפואיות המצטברות וההנחה הסבירה, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 30,000 ₪.

לנוכח המסקנה בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית של התובעת ובהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 37,605 ₪ וכך אני פוסקת.

סוף דבר התביעה מתקבלת ונזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 390,995 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 324,539 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 15,000 ₪ כאב וסבל - 37,605 ₪ _____________________ 407,144 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי - 16,149 ₪ (-) _____________________ 390,995 ₪ הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין; אגרה ויתרת האגרה השנייה.