לפיכך נקבע כי: "שתי עילות אלו לא תבואנה להכרעה המחייבת את מי שאיננו בעל דין. אבל, לא מן הנמנע שבירורן יתחייב לפחות לצורך הקביעה אם יש לתובע, לפחות לכאורה, זכות עמידה בתביעתו מהנתבעת, כי בהעדר זכות על פי אחת העילות לפחות לכספים אלה לא תהיה הצדקה לחיוב הנתבעת בתשלומם לתובע".
לאחר סקירת השתלשלות האירועים על ציר הזמן, נפנה הבורר להכריע בשאלת "הזכות לכספי תנובה כחלק מההכנסות הרגילות של משק 17". בעיניין זה עמד הבורר על טענת עצמון כי העברת כספי תנובה מחשבון משק 17 באגודה לחשבון הבנק של יוכבד ז"ל דינה כדין הוצאת כספים מידיו, ללא ידיעתו, וקבע כי "... אין ספק שהשינוי שנעשה בכרטיס משק 17 ע"י ביטול הזיכוי בכספי תנובה והעברתם לחשבון הבנק של בעלת המשק ללא הודעה מראש בעוד מועד לתובע, שהיה המוציא והמביא בידיעת הנתבעת משך שנים רבות, רבות מאוד, בכל עינייני המשק עד כדי זהות מלאה בין משקו הפרטי, משק 5, למשק אמו, משק 17, היה שינוי בלתי הגון, לא הולם יחסי חברות בכלל ובאגודה שיתופית בפרט".
אשר לשאלת סווגם של כספי תנובה בהתאם להוראות הצוואה: האם מדובר בחלק מהזכויות במשק שהוקנו על פי הצוואה לעצמון, או שמדובר בזכויות כספיות שהוקנו על פי הצוואה לנכדים, נקבע: "...לדעתי כל הקורא את הצוואה, ללא ידיעת ההיסטוריה של כספי תנובה, יקבע, כפי שקבע הבנק, שהן בגדר "הזכויות הכספיות" המוקנות ע"י הצוואה לנכדים.
כן נימנע הבורר מלהכריע בטענת המושב כי בתקופה שממועד פטירת יוכבד ז"ל ועד להוצאת הכספים מחשבון הבנק על-ידי הנכדים עמדה לעצמון האפשרות לנקוט בכל הליך משפטי למימוש זכויותיו כך שנוכח בחירתו המודעת שלא לנקוט בהליכים משפטיים כנגד בני המשפחה, הוא מנוע מלתבוע נזק מהמושב שכן הנזק נוצר באחריותו שלו.
...
המושב מוסיף וטוען כי הבורר חרג מסמכותו בכך שחרף קביעתו כי הטענות בדבר זכאות עצמון לקבלת כספי תנובה מחייבות דיון בנוכחות צדדים שלישיים שאינם צד לבוררות, הכריע בשאלת פרשנות הצוואה, היקף הנכסים בעזבון יוכבד ז"ל וחלוקת הכספים בין יחידי "שותפות מלצר". אין בידי לקבל טענה זו.
כפי שכבר נאמר, פסק הבוררות עוסק במישור היחסים שבין עצמון למושב ויסודו בקביעה כי המושב הפר חובתו כלפי עצמון בכך שנעתר לבקשת דב להוצאת כספי תנובה מחשבון משק 17 באגודה לצורך הפקדתם בחשבון הבנק של יוכבד ז"ל, זאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו של עצמון שניהל בפועל את משק 17, וכלשון הבורר: "... אין ספק שהשינוי שנעשה בכרטיס משק 17 ע"י ביטול הזיכוי בכספי תנובה והעברתם לחשבון הבנק של בעלת המשק ללא הודעה מראש בעוד מועד לתובע, שהיה המוציא והמביא בידיעת הנתבעת משך שנים רבות, רבות מאוד, בכל ענייני המשק עד כדי זהות מלאה בין משקו הפרטי, משק 5, למשק אמו, משק 17, היה שינוי בלתי הגון, לא הולם יחסי חברות בכלל ובאגודה שיתופית בפרט". הבורר הבהיר כי ככל שכספי תנובה היו נשארים בחשבון משק 17 במושב, הרי שנוכח ההסכם המשפחתי, לאחר אריכות ימיה של יוכבד ז"ל, היה על האחים או הנכדים, ככל שהיו מבקשים למשוך את כספי תנובה מחשבון משק 17, להגיש תביעה ולהביא להכרעת בית המשפט המוסמך את המחלוקת בשאלת פרשנות הצוואה וסיווגם של כספי תנובה, האם הם נכללים בגדר הזכויות ב"משק" ו/או הזכויות ב"רפת", או שהם בגדר "זכויות כספיות", כמשמעות ביטויים אלה בצוואה.
הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו - סעיף 24(5) לחוק הבוררות
אין בידי לקבל טענת המושב כי הבורר לא הכריע בטענה כי ההסכם המשפחתי מחייב את עצמון גם ביחסיו עם המושב וכי התביעה עומדת בניגוד להסכם המשפחתי ונגועה בחוסר תום לב המצדיק את דחייתה.
הבורר ציין במפורש בפסק הבוררות כי "טענת התובע בדבר מיקום הכספים בחשבון המשק או בבנק כקובעת את הזכות עליהם אינה מקובלת עלי. העברת הכספים מחשבון משק 17 לחשבון הבנק של המנוחה הייתה פעולה טכנית שאינה משפיעה על הזכות לכספים אלה אבל מיקומם מכתיב את זהותו של מגיש התביעה ונטל הראיה..." - מהדברים האמורים כמו גם מהקביעה כי המושב הפר חובתו כלפי עצמון בכך שהוציא את כספי תנובה מחשבון משק 17 באגודה עולה כי לדעת הבורר, ההסכם המשפחתי אינו מחייב ביחסים שבין עצמון למושב בעניין ניהול חשבון משק 17, וכי התביעה שעניינה מעשי ומחדלי המושב בהוצאת הכספים מחשבון משק 17 אינה עומדת בניגוד להסכם המשפחתי.
יתרה מכך, הבורר הוסיף ונדרש לשאלה האם אין במכתב לנכדים במסגרתו נאמר על-ידי עצמון כי לפי המצב המשפטי "כרגע" - בהיות כספי תנובה מופקדים בחשבון הבנק של המנוחה - רק הנכדים יכולים למשוך את הכסף - משום השלמה על עצמון עם העברת כספי תנובה לנכדים, וציין: "... הגעתי למסקנה שאין לראות במכתב זה ויתור של התובע על דרישותיו מהנתבעת".
בנסיבות אלה, לא מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות שעניינה היעדר הכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעת הבורר.
כפועל יוצא מדחיית הבקשה, אני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על-ידי השופט בדימוס אורי שטרוזמן ביום 18.10.2017, ונותנת לו תוקף של פסק דין.
