בין היתר טוענים המבקשים בעיניין זה, כי לא הוצגה כל ראייה לבקשתו הנטענת של עו"ד חסון להפסקת הליך ייחוד הדירות על אף שמדובר בשינוי מהותי בהסכמתם החוזית של הצדדים, והיא נסתרת מעדות עו"ד פרידמן לפיה בעלות המבקשים ב-80% מהזכויות במקרקעין איננה מאפשרת לאריה למנוע מימוש הליכי בנייה.
בעיניין זה אף מצאתי כאמינות את עדויותיהם של עו"ד פרידמן ויוסף ביחס לפגישת 2016, לפיהן רכישת זכויות היורשים במקרקעין במושאע עלתה בפגישה זו (ולא, כפי שפורט בהרחבה לעיל, במסגרת הוראות ההסכמים) וכי היות שמדובר היה בעיסקה שונה מזו עליה הסכימו הצדדים בהסכם המתוה, היה זה הגורם אשר הוביל לקיומם של דין ודברים בסוגיית הצד שיישא במס הכרוך בעיסקה כאמור (עמ' 22 ש' 24-29 לעדות עו"ד פרידמן; עמ' 31 ש' 3-6 לעדות יוסף).
...
הגם שדי במסקנה זו על מנת להכריע בסוגיה שלפני, אתייחס בתמצית גם למכתב הביטול ששלחו המבקשים.
סיכומם של דברים, משבחנתי את אומד דעתם המשותף של הצדדים בדבר מהות העסקה שנכרתה ביניהם, כעולה מלשונם של ההסכמים ואף מן הנסיבות החיצוניות להם, הגעתי לכלל מסקנה כי כוונתם הייתה להתקשרות בעסקה למכירת דירות שלמות, דהיינו לאחר ייחודן באופן מסוים ליורשים, ולא למכירת זכויות היורשים במקרקעין במושע.
סוף דבר
במכלול האמור, נדחית התובענה.
