ביני לביני, נוכח קשיים כלכליים אליה נקלעה החברה, הוגשה על ידה ביום 31.10.2012 בקשה להקפאת הליכים ולאישור הסדר נושים לבית משפט זה.
ביום 8.11.2012 ניתן צו להקפאת הליכים וביום 27.1.2013 אושר הסדר הנושים.
בנוסף נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי פרעון יתרת המשכנתא על ידי המשיב 2 היוה תמורה כדין בגין המכר; לדידו, שעה שהוא היה בעל מישכון והתקשר בהסכם מכר בנוגע לדירה ששמשה כבטוחה להחזר ההלוואה בסכום של מיליוני שקלים שהוא העמיד לחייב, והכל בתום לב, אין לראות בו מיתנדב אלא מי שזכותו עלולה להפגע ממתן המישכון או ממימושו בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק המישכון ואף זכות התיחלוף עומדת לו מכוח סעיף 14 לחוק.
נהיר והדבר הוא בבחינת מושכלות יסוד, כי שעה שעניין לנו בשאלה משפטית בגזרת הדין הישראלי, אין מקום להגשת חוות דעת ממין זה. למען הוגנות ההליך ניתנה למשיב 2 הזכות להתייחס לאמור בחוות הדעת, והוא עשה כן.
דיון והכרעה
כעולה מן המתואר לעיל, השאלות הניצבות לפתחנו נסובות בעיקר סביב השאלה האם בנסיבות המקרה דנא קמה למשיב 2 זכות התיחלוף, כך שהמשכון שעמד לטובת בנק איגוד יעמוד לזכותו כמי שפרע את יתרת המשכנתא, על אף ששני ההסכמים – הן זה שמכוחו הועמדו הזכויות בדירה כבטוחה לפרעון חובה של החברה כלפיו והן הסכם המכר של הדירה בוטלו, ומעמדו יהא כשל נושה מובטח.
...
מסקנה זו הייתה מתקבלת גם לו היינו מאמצים גישה ליברלית הרבה יותר מזו של פרופ' ויסמן שהובאה לעיל, הגם שבכל הענווה יאמר, כי לטעמי היא הגישה הרצויה בנדון דדן.
המסקנה המתבקשת היא, אפוא, נוסף על קביעות בית המשפט העליון בפסק דינו, כי לא קמה למשיב 2 הזכות למימוש המשכון (שניתן כערבות להבטחת חובה החברה כלפיו, אשר אושר על סך 80,000 ₪ כאמור) מכוח סעיף 13, וממילא לא קמה לו זכות התחלוף המעוגנת בסעיף 14 לחוק המשכון.
על יסוד האמור לעיל באתי, אפוא, לכלל מסקנה, כי אין לראות במשיב 2 נושה מובטח של החייב בהתייחס ליתרת המשכנתא שרבצה על זכויותיו בדירה ונפרעה על ידו, ודין בקשתו להידחות.