מימוש בטוחה להבטחת פירעון הלוואות

עוד מוספים המבקשים כי סכויי המשיבים לזכות בתביעתם "שואפים לאפס בהיותה תביעת סרק, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט...". לטענת המבקשים, "אין בידי המשיבה מס' 2 משאבים כספיים שיהיה בהם כדי להבטיח את תשלום הוצאות המשפט במידה וזו תחויב בסופו של יום". לביסוס טענה זו מצביעים המבקשים על תיק הוצל"פ שפתח מבקש 2 נגד המשיבים למימוש בטוחות שקבל מהמשיבים להבטחת פרעון הלוואה בסך 1,000,000 ₪ שנטלו ממנו, חוב של משיבה 2 לרשם החברות בגין אגרות רישום משנת 2009 והלוואות בסכום מיצטבר של כ – 30,000,000 ₪ שנטל משיב 1 מגופים ואנשים שונים.

...

כאמור, המשיבים שילמו אגרה בסך 100,000 ₪ במסגרת התיק כאן ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שהם מסוגלים לשלם את הוצאות המשפט אם וככל שיפסקו נגדם.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

לפיכך, הודיעה המבקשת לאגודה ביום 11.2.18 כי היא מעמידה את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי וכן ביקשה להורות על מימוש השעבודים.

למותר לציין כי בהסכם ההלוואה מיום 6.7.16 הצהירה האגודה כי אין מניעה להתקשרות בהסכם לרבות מתן הבטוחות להבטחת פירעון ההלוואה ואין צורך בהסכמת צד שלישי לשם כך- הצהרה חסרת בסיס ובנגוד להסכם , כאמור.

...

בנסיבות אלה טען כפר מחולה כי יש לדחות את בקשת המבקשת.

אני דוחה את טענת ב"כ המבקשת והחברה כי כפר מחולה היה מודע לשעבוד , בין היתר לאור העובדה שכספי ההלוואה שנתנה המבקשת לאגודה נכנסו לחשבון האגודה, כאשר , כאמור לעיל, בדוחות הכספיים של האגודה אין כל רישום בדבר קבלת ההלוואה וסכום ההלוואה לא נכנס לחשבון האגודה .

לפיכך, אני קובעת כי שהיעבוד נעשה בחוסר סמכות והוא בטל מעיקרו.

התוצאה – אני דוחה את הבקשה.

זאת ועוד, אף שבהסכם פורטו שתי בטוחות להבטחת פרעון ההלוואה (המחאת זכות ורישום שיעבוד), המערער לא פעל למימוש בטוחות אלה.

...

בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טען המערער, כי ביום 21.5.2013 חתם המשיב על תצהיר העדר תביעות וטענות נגדו ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף.

על סמך ממצאים אלה הגיע המומחה למסקנה, כי "קיימת אפשרות סבירה למדי לכך שחתימת המחלוקת מזויפת, מסקנה הקרובה למצב של שקילות". על סמך האמור בחוות הדעת ועל סמך עדותו של המשיב שהחתימה על כתב התחייבות זה אינה חתימתו, עדות שנמצאה כאמור מהימנה, קבע בית המשפט קמא, כי חתימת המשיב על המסמך זויפה ועל כן, אין לתת תוקף לאותו מסמך.

סוף דבר, הנני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליכים בערעור בסכום של 25,000 ₪.

מעבר להסכמות אלו, נחלקים הצדדים בטענותיהם, כאשר המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלה האם יש לראות בהערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעים על זכויות הנתבע בשטח המקרקעין, משום העמדת בטוחה בת מימוש לטובתם במקרה של אי פרעון ההלוואה מושא ההליך.

וכן: "המלווה מתחייב בזאת בהתחייבות בלתי חוזרת כלפי הלווה כי יפעל למימוש הבטוחה אך ורק במקרה שבו לא יעמוד הלווה בבצוע שלושה תשלומים חודשיים רצופים או לא ישלם את קרן ההלוואה בחלוף 12 חודשים ממועד קבלתה, וכי גם במקרה שכזה הזכות בידי הלווה לפעול בעצמו במשך ששה חודשים לצורך מכירת השטחים בעיר מזכרת בתיה גוש 3901 חלקה 40 וגוש 3902 חלקה 24 ע"ש יוסף זמיר-בזיני מס' ת.ז 51275709 לצורך החזר ההלוואה. המלווה יחתום על כל מיסמך נידרש לשם הבטחת מכירת השטחים בתוך אותם ששה חודשים. יש לציין כי במקרה דנן יזכה המלווה לסכום 2500 ₪ בכל חודש הלווה כפי ששולם במהלך השנה החולפת וזאת ע"מ שלא יינזק עד לתשלום יתרת הקרן במלואה" (ס' 6.3 להסכם ההלוואה).

...

כמבואר להלן, אני סבורה כי אף טענה זו דינה להידחות.

ואולם אני סבורה, כי הן לשונו הברורה של הסכם ההלוואה (ובפרט ס' 6.3 בו), הן ראיות רלבנטיות נוספות שנדונו לעיל (כגון תוכן הבקשה לרישום הערת אזהרה, דחיית גרסת הנתבע לעניין אי היכרותו והסכמתו לתוכן ההסכם וכן דחיית גרסתו לעניין החזקה בזכויות בשטח בנאמנות) והן האפשרות בפסיקה לעניין הכרה בהערת אזהרה כמשקפת התחייבות לעשיית עסקת משכנתה - כל אלו די בהם בכדי ליתן מענה מספק להעדר רישומה של משכנתה ולהצדיק את קבלת גרסת התובעים וטענותיהם.

כמו כן אני סבורה, כי אין מקום לקיים את הליכי מימוש המשכנתה (לאחר רישומה) בבית משפט זה בהליכי כינוס בגדרו של ההליך דנן, וכי הדרך היעילה והראויה הינה בנקיטת הליכי מימוש כדין בהוצאה לפועל.

להבטחת פרעון ההלוואה הנתבעים מסרו לתובעים שתי המחאות בסך 185,000 ₪ כל אחת ובסך הכל 370,000 ₪ (להלן: "הבטוחות", סע' 5.1 להסכם).

הנתבעים הם אלה שסרבו לשינוי הקף המקרקעין הנמכרים, אז התובעים פעלו למימוש הבטוחות שניתנו להם ואכן אלה ניפרעו ביום 27.4.2017, מבלי שגם אז הועלתה דרישה כלשהיא ביחס ריבית הפיגורים.

...

אוסיף גם שלא מצאתי להתייחס לטענות התובעים ביחס להפרת הוראות ההסכם בעניין מינוי דירקטורים, ממילא טענה זו נזנחה בסיכומי התובעים ועל כן אין מקום להתייחס אליה (ע"א 172/89 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, מז(1), 311; ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפרשיין, מט(2), 102) ריבית פיגורים אקדים אחרית לראשית ואומר כבר בשלב זה שאני דוחה את טענת התובעים בכל הקשור לריבית הפיגורים ואנמק: סע' 4.1 להסכם קובע: "ככל והלווים יפרו התחייבותם לעשות שימוש בכספי ההלוואה רק לצרכי סילוק החוב, ולא יממשו את התחייבותם לגרום לחברה למכור את המקרקעין לחברה הרוכשת כאמור בהסכם זה, תישא הלוואה ריבית פיגורים חודשית מצטברת בשיעור של 2% לחודש ממועד העמדת ההלוואה ועד פירעונה המלא – בהמשך נקבע "ההתחייבות למכור את המקרקעין תלויה בתנאים שסוכמו בין הצדדים, במידה והמלווים ישנו במסגרת ההסכם לרכישת המקרקעין את תנאי העסקה שסוכמו (תנאי תשלום בעיקר), אזי ההתחייבות למכירה אינה תקפה ומכאן גם הריבית המצטברת". התנאים הנקובים בסעיף זה לא התקיימו.

כך שדין טענות התובעים בסיכומיהם להידחות, וניתן לומר שהנתבעים ויתרו על כל טענה או דרישה הנובעת מההסכם.

מצבור האמור לעיל מוביל למסקנה שהתובעים לא הוכיחו שהם זכאים לריבית פיגורים.

סוף דבר שער היורו ביום מתן ההלוואה עמד על 4.3500 ₪ (נספח ב' 2 לתצהיר יצחקי).

הפחתת הבטוחות שניתנו בסך כולל של 370,000 ₪, 72,000 ₪ נוסף שהנתבעים שילמו לתובעים ביום 2.8.18 מובילה למסקנה שיתרת קרן החוב עומדת על 36,500 ₪.