מימוש אופציית רכישת מניות בחברה לאחר פיטורין

בהתאם להסכם ההשקעה נרכשו על ידי התובעת כתנאי לקידומה בתפקיד, 5% ממניות החברה, אך התובעת לא הפכה לשותפה פעילה ובעלת מעמד של מי שרשאית לקבל החלטות בחברה, ולראיה היתנהלות החברה כלפי התובעת לאחר שזו הודיעה על הריונה.

לטענתה, אין לתת יד לקונסטלציה כזו שבה מחד פועל מנהל בעל קרבה משפחתית לבעלי המניות שעושה כל שעולה על רוחו – מפטר עובדת בהריון, לא משלם זכויות סוציאליות, לא מעביר כספים לפנסיה, אך טוען כי אין לו אחריות אישית שכן הוא לא בעל מניות בחברה ומאידך בעלות המניות טוענות כי אינן אחראיות, כי הן לא ניהלו בפועל.

לימים התברר לתובעת כי סכום המכירה של בית הקפה אשר תאם את סכום חובותיו, אינו סכום מקרי אלא מדובר במימוש אופציה לרכישת בית הקפה במסגרת הסכם שנחתם כבר ביום 30.10.12 על ידי החברה מול משקיע אחר ובו נקבע כי החברה תקים חברה חדשה יחד עם המשקיע ואל החברה החדשה יועבר בית הקפה ויוזרמו כל כספי ההשקעה מצד המשקיע כך שהלכה למעשה החברה תרוקן מהנכס היחיד שלה – בית הקפה בעוד העובדים יישארו תחת הנתבעת 1.

...

התובעת זכאית לפיצוי לפי סעיף 13א (ב) (1) לחוק עבודת נשים הקובע כדלקמן: "מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963,ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור". בענייננו ומאותם נימוקים שפורטו לעיל, במסגרת קביעת גובה הפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעת פיצויים בסכום של 100% בלבד משכרה בתקופה המזכה.

בפרשת אורלי מורי קבע בית הדין הארצי בעניין זה כהאי לישנא: "דין טענות העובדת בדבר אחריות וחבות אישית של מר בונס וגב' מלמד – להידחות. סעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות אינו רלוונטי בענייננו הואיל והוא עוסק באחריות פלילית על הפרות חוק שוויון ההזדמנויות ולא בחבות אזרחית. בנוסף לכך, מר בונס וגב' מלמד פעלו כבעלי תפקידים ואורגנים בחברה אשר היא היתה המעבידה של העובדת, ואין מקום להטיל עליהם אחריות אישית בגין ההפרות". אשר על כן ולאור כל האמור לעיל התביעה נגד הנתבעים 4-2 נדחית.

כל יתר העילות נדחות.

התביעה נגד הנתבעים 4-2 נדחית.

לאחר שהפסיקו את עבודתם בחברת "אמפא", פנה הנתבע לתובע וסיפר לו כי הקים חברה לשפור ופיתוח תהליכי התפלת מי ים. הנתבע הציע לתובע להשקיע את כספי פצויי הפיטורין בחברה שהקים בשם "ירושלים טכנולוגיות התפלה בע"מ" (להלן: "חברת ירושלים") בתמורה לקבלת 5% ממניות החברה.

לאחר שהתובע מימש את האופציה האמורה בחוזה לרכישת 1% ממניות חברת ירושלים בתמורה ל20,000$ נוספים, שילם בסך הכול 40,000$ המהוים סך של 173,000 ₪ דאז.

...

בסיכומי התובע אין התייחסות כלשהי לתביעה בסך 10,000 ש"ח הנ"ל, ועל כן יש לקבוע כי התובע זנח את תביעתו בקשר לסכום זה. גם לגופו של עניין, משנדחתה טענת התובע כי יש לבטל את ההסכמים עם הנתבע ונקבע כי ההסכם להחזר חלקי של סכום ההשקעה הוא ההסכם המחייב בין הצדדים, יש לדחות את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין הפרת חוזה בסך של 10,000 ₪.

לסיכום בקשת הנתבע להגיש סיכומים חדשים לתיק נדחתה במסגרת החלטה קודמת.

על כן התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 18,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 ועד למועד התשלום בפועל.

העותר מתאר בעתירתו, כי הגיש לבית הדין האיזורי לעבודה תביעה כנגד חברת מיקרוסופט ישראל לאחר שפוטר מעבודתו אצלה.

במסגרת תביעתו ביקש העותר כי יתאפשר לו להמיר ולממש את האופציות שבידיו לרכישת 4,036 מניות של חברת מיקרוסופט הן מכוח תכנית האופציה של חברת פיץ' והן מכוח עקרון ה"ייחוס לאחור".

מדובר במחלוקת בעיניין עובדתי, אשר אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. קביעתו של בית הדין הארצי כי העותר פוטר כדין וכי נוכח המערכת ההסכמית שחלה עליו אין הוא זכאי למימוש אופציות בחברת מיקרוסופט, אף על פי שזו הפכה את קביעותיו של בית הדין האיזורי, הנה החלטה מנומקת הנמצאת היטב בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין הארצי ומשכך, איני רואה כל מקום להתערב בה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

...

מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה היות ולמעשה העותר מבקש לערער על קביעותיו העובדתיות והחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, ולא מציג כל סוגיה משפטית או עקרונית המהווה עילה להתערבותו של בית משפט זה. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי אין כלום בטענת השלכות הרוחב שמעלה העותר וכי בית הדין הארצי לא סטה מההלכה הפסוקה בעת התערבותו בקביעות העובדתיות במקרה דנן לאור העובדה כי התגלו פגמים גלויים ומהותיים בממצאיו של בית הדין האזורי.

דין העתירה להידחות.

מדובר במחלוקת בעניין עובדתי, אשר אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. קביעתו של בית הדין הארצי כי העותר פוטר כדין וכי נוכח המערכת ההסכמית שחלה עליו אין הוא זכאי למימוש אופציות בחברת מיקרוסופט, אף על פי שזו הפכה את קביעותיו של בית הדין האזורי, הינה החלטה מנומקת הנמצאת היטב בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין הארצי ומשכך, איני רואה כל מקום להתערב בה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

אדרבה, אם עניין זכויותיו של המשיב לרכישת מניות מיקרוסופט עלה בשיחת הפיטורים ומר פז התכוון לסכל זכות זו – כיצד זה הציע למשיב, לאחר מכן, להמשיך לעבוד בחברה? עצם העלאת הצעה זו משמיטה את הקרקע מתחת רגלי הטענה שהמערערת התכוונה לסכל את זכותו של המשיב לממש את אופציות מיקרוסופט.

...

גם לפי פרשנות זו – שלדעתנו שגויה היא – לא הגיע המועד המזכה את המשיב לממש את המנה הראשונה של האופציה ולא מצאנו כל מקור משפטי היכול לגשר על פני פער של 22 ימים בין תום המועד למימוש האופציה אליבא דבית הדין האזורי (31.10.01) לבין המועד הראשון הקבוע בהסכם האופציות (22.11.01).

סוף דבר – הערעור מתקבל ופסק דינו של בית הדין האזורי מתבטל.

אנו קובעים כי המשיב אינו זכאי לממש את האופציה לרכישת מניות מיקרוסופט וכי דין תביעתו שהוגשה לבית הדין האזורי – להידחות.

לחילופין, טוען התובע כי הוא זכאי לפצוי בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, בשל הצגת מצגי השווא באשר להעסקתו בחברת הבת ובשל התחייבויות הנתבעות בעניין זה אותן הפרו בחוסר תום לב. התובע טוען כי החברה פיטרה אותו שלא כדין ובחוסר תום לב וזאת כדי להשתחרר מהתחייבויותיה כלפיו ביחס לחברת הבת, וכדי להימנע ממימוש האופציה שניתנה לו לרכוש את מניותיה, כל זאת לאחר שמשכה אותו במצגי שווא כדי שישקיע כל מרצו בהקמת מערך ההפצה החדש.

...

משהתובע לא הביא כל ראיה ממשית חיצונית לקיומה של הבטחה זו ומשלא הזמין את נותן ההבטחה הנטענת, מר אבני, למתן עדות לגביה, לא שוכנענו בקיומה של הבטחה זו. זאת ועוד, העובדה שהתובע לא פנה אל החברה לאחר עזיבתו של מר אבני, בכדי לעגן בכתב את ההבטחה לכאורה אשר ניתנה לו, ואף לא פנה לאחר קבלת מכתבי ההתראה לגבי תיפקודו, בבקשה לקבל את המניות אשר לכאורה הובטחו לו, פועלת אף היא כנגד קבלת גרסתו באשר להבטחה שנתנה לו בעל פה, ושאינה מתיישבת עם המסמכים בכתב עליהם חתם.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית במלואה.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי בלבד.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת 1, רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ, לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים כדלקמן: סך של 31,125.6 ש"ח כפדיון חופשה.